ועדת וינוגרד הולכת, על-פי הפרסומים בתקשורת, מדחי אל דחי. שלשום פורסמה הודעתה על תוכנו של הדוח שיפורסם כעבור חודש ימים, והניסוח האומלל של ההודעה מרמז ברורות על כוונת הוועדה לשלוק ברותחין את אומרט, את פרץ ואת חלוץ.
כפי שכתב בצדק עו"ד יוסי דר, באתר Nfc, מעשה זה של הוועדה הוא מעשה שלא יעשה, שכן המלצותיה הן כפסק-דין ושום שופט אינו רשאי להודיע "בעוד חודש אפרסם את פסק-דיני, שיכלול עונש מאסר כבד". אם אתה יודע כבר היום מהו פסק הדין, מן הראוי שתפרסמו מיד. אך אם אינך יכול לפרסם כעת, עליך לשתוק. כדבריו הצודקים של עו"ד דר, הפרסום היה מעשה אכזרי ביותר ועינוי-דין, ולוועדת וינוגרד אין צידוק כלשהו להתייחסות אכזרית לנחקריה. אני אישית מייחל למפלתם הפוליטית, אך הוועדה חייבת להיות נקייה מרצון כזה.
נוסף לכך, קשה להבין כיצד מבטיחה הוועדה לפרסם "מסקנות אישיות" בעניינם של שלושת האישים, ללא מתן אזהרה והזדמנות להתגונן. המשמעות של אי-מתן אזהרה כזו, עשויה לרמוז על כוונת הוועדה להעניק ציון לשבח לאותם אישים, או לפטרם מאחריות כלשהי לכשלונות במלחמה ולבזיונות שהורעפו על ראשינו במהלכה. הייתכן?
אתמול פורסם, כי עמיר פרץ - ועל-פי פרסומים קודמים גם אהוד אולמרט בעדותו - נשאל בעדותו בוועדה על מינויו לתפקיד שר הביטחון. על-פי הדיווח, פרץ הודה כי כנראה שגה בהסכימו להתמנות לתפקיד זה. גם אולמרט מסר כנראה את מניעיו ואת שיקוליו במינוי פרץ לתפקיד שר הביטחון.
בכל הכבוד, חוששני כי ועדת וינוגרד ירדה מן הפסים. אכן, רוב העם סבור שמינוי פרץ לתפקיד שר הביטחון היה שגיאה קשה, בשל אי-התאמתו (ומיותר לפרט כאן את הסיבות לכך). אך הנושא כולו נמצא בתחום הפוליטי-מפלגתי, שחלילה לה לוועדת בדיקה ממשלתית מלגעת בו. על אולמרט ופרץ למסור דין וחשבון, בכל הקשור למעשיהם הפוליטיים כנבחרי הציבור, אך ורק לכנסת ולציבור ובשום פנים ואופן לא לוועדה שחבריה, ככל שהדבר קשה לעיכול, אינם אלא פקידים שגויסו באורח זמני, למשימה מוגבלת-בזמן של חברות בוועדת בדיקה ממשלתית.
אוי לנו, ואבוי לדמוקרטיה ולתקינות השלטון, אם פוליטיקאים שנבחרו בבחירות ע"י הציבור, וקיבלו לכהונותיהם את אמון הכנסת, יועמדו בפני הצורך לתת דין וחשבון על שיקוליהם בהרכבת הממשלה והקואליציה, ואוי לנו שבעתיים אם ועדת בדיקה כלשהי - לדידי, אפילו ועדת חקירה ממלכתית - תחלק להם ציונים בתחום זה, תנזוף באחד, תשבח את השני ותמליץ להדיח את פלוני משום שמינה את אלמוני לכהן בממשלתו כשר לענייני משהו. אם זוהי דרכה של הוועדה, עוד נקום בוקר אחד ונקרא כי הוועדה נזפה באולמרט על שצירף לקואליציה שלו את מפלגת העבודה ולא את "ישראל ביתנו" או את יהדות התורה.
שאלה קשה היא, עד כמה מוסמכת ועדת-בדיקה - ולדידי גם ועדת חקירה ממלכתית - לבקר את פעולותיו של נבחר הציבור, בעיקר שר בממשלה, בתחום תפקידו וסמכויותיו. גם בתחום זה חייב הנבחר דין וחשבון לכנסת ולא לוועדה, אם כי ככל הנראה אין אפשרות מעשית לכתוב דוח על המלחמה ללא סקירת תפקודם של השרים הנוגעים בדבר ומתן הערכה לתפקודם זה. מכל מקום, סקירה כזו אינה מגיעה בחומרתה אף לקרסוליה של בדיקת השיקולים הפוליטיים-מפלגתיים-אישיים של ראש הממשלה ושל שותפיו לקואליציה, בהרכבת הממשלה, שממנה חייבת הוועדה לברוח כמו מאש.
הרצון המובן מאליו של הציבור, לדעת את כל שקרה במלחמת לבנון השנייה ולנקום במושחתים ובחדלי האישים על כשלונותיהם, אינו מצדיק ירידת הדמוקרטיה וסדריה, על המבנה החוקתי וההירארכי התקין, מן הפסים.
אלמלא היה אהוד אולמרט ברווז צולע וחסר מעמד הולם בציבור, היה נוהג כמנהגו מימים ימימה ונוזף בחברי הוועדה על השאלות שהוצגו לו. היה על אולמרט לומר לחברי הוועדה: סלחו לי, אך אינני מוכן להסביר לכם מדוע מיניתי את פרץ לתפקיד שר הביטחון, או את ינקלוביץ לתפקיד שר הברבור והגרגור. אין זה עניינכם ואין זה עסקכם, אלא עניינה ועסקה של הכנסת בלבד.
אני קורא לוועדת וינוגרד לפרסם מיד הודעה שבה יובהר כי אין בכוונת הוועדה להתייחס באופן כלשהו לטיב השיקולים ששקלו שרי הממשלה, לרבות ראש הממשלה, במינוי שרים לתפקידיהם. הוועדה יכולה, ולדעתי גם חייבת, להודיע ברבים כי השאלות שנשאלו אולמרט, פרץ ונבחרי-ציבור אחדים, בתחום זה, היוו גלישה אל מעבר לתחום סמכותה של הוועדה, וכי הוועדה מיצרה על כך ומודיעה כי תימנע מעיסוק בנושאים אלה בעתיד.
בוועדה חברים המשפטנים המעולים והמנוסים-מאוד ד"ר אליהו וינוגרד ופרופ' רות גביזון, וגם פרופ' יחזקאל דרור, אף שאינו משפטן, הוא מלומד בעל שם עולמי בכל הקשור לסדרי מדינה ושלטון. לצד שלושה אלה יושבים שני אלופים (בדימ.), שאף הם אינם קוטלי קנים ולבטח מבינים דבר אחד או שניים בתקינות שלטונית. רצוי מאוד שקבוצת אישים זו תיזהר מאוד מהגשת עתירה נגדם לבג"צ, בתחום המתואר כאן, שתוצאותיה עלולות לפגוע קשות בכבודם האישי והמקצועי.
