האם היתה מלחמה?

לא לחינם טורח רה"מ אולמרט לפרסם שהוא התכונן למלחמה כבר ארבעה חודשים מראש. לאולמרט ברור שאחד הכשלים המרכזיים שסביר להניח שתעלה ועדת וינוגרד היא חוסר ההבנה שמדובר בכלל במלחמה, ולכן הוא מנסה להכין לו אליבי מראש. אולם אליבי זה שקרי.

כעשרה ימים לאחר פרוץ המלחמה פרסמה "מנהיגות יהודית" דרישה מן הממשלה להפעיל את חוקי החרום, על-מנת לטפל באזרחי הצפון. הציבור הרחב אולי לא מבין את המשמעות של הכרזת מצב מלחמה מבחינה משפטית, אבל כל מי שעסק קצת בנושאים אלו יודע שלמדינת ישראל יש מערך חרום בשם מל"ח - משק לשעת חרום. מערך זה יודע לתפקד רק כאשר ממשלת ישראל מפעילה אותו. איננו יודעים אם הוא היה מתפקד או שהוא היה מתברר כעוד פארסה, אבל הוא פשוט לא הופעל. באותו זמן ממשלת ישראל לא חשבה שהיא נמצאת במצב מלחמה, והיא שלחה את היועץ המשפטי להשיב לבג"צ שיש "פעולות צבאיות" אבל אין "מלחמה". למעשה עד היום מבחינה רשמית מדינת ישראל לא הכירה בכך שבקיץ תשס"ו התרחשה מלחמה, לכן התעורר הפולמוס באיזה שם לקרוא למלחמה שבעצם לא היתה באופן רשמי. על מצבות החיילים נכתב שהם נהרגו בפעילות בלבנון, כן כך! פעילות, לא ח"ו מלחמה.

חוסר קריאת המציאות האמיתית, היא כפי הנראה לא אירוע חד פעמי, אלא מצב נפשי שקשה להשתחרר ממנו. כך שר הביטחון יכול להכריז על ניצחון במלחמה, ועל כך שמגיע לו ציון טוב מאוד. כך רה"מ יכול להתפאר בכך שהצלחנו לסלק את החיזבאללה מגבול הלבנון, וכך הבג"צ יכול לאשר לממשלת ישראל שלא מדובר במלחמה, ולהתחמק מאחריות.

לו היועץ המשפטי והבג"צ היו מתעלמים מהעתירה שתבעה מהם להכריז מצב מלחמה, וטוענים שזה עניין ציבורי בו הציבור יחליט האם מנהיגיו נהגו בשיקול דעת נכון, הם לא היו נושאים באחריות לתוצאות. אך מהרגע שהיועץ המשפטי כנציג הממשלה, ובג"צ העומד בראש המערכת המשפטית, נכנסו לעובי הקורה וקבעו שאין מלחמה, עליהם לשאת באחריות להחלטתם. אחריות זו לפגיעה החמורה בעורף, מצטרפת לאחריותם רבת השנים לרצח יהודים. בימים אלו התפרסם על מאות יהודים שנרצחו בידי מחבלים ששוחררו באישור הבג"צ, ולאחר מכן רצחו יהודים כפי שהיה ברור וצפוי מראש לכל בר דעת.

יש להקים ועדה אשר תבחן את התנהגות הגורמים המשפטיים במלחמת השולל בלבנון, הן בפרקליטות והן במערכת המשפט, ואת חלקם באחריות לכישלון.