מפלגת העבודה נחלה מפלה גדולה בבחירות לכנסת ה-16. עובדה זו, המעמידה את המפלגה בבעיה גדולה בהמשך דרכה הפוליטית, גורמת עתה לקשיים כספיים גדולים.
כיזאת יש לדעת: כל מנדט חסר, גורע מקופת המפלגה יחידת מימון שנתית בסכום של כ-720 אלף שקל. הנחיתה -19 מנדטים בלבד, גורעת איפוא מיליונים רבים של שקלים מתזרים המזומנים של המפלגה.
עתה העבודה מצויה במילכוד. תרתי משמע: גם רחוקה ממוקדי הכוח וגם עם חור שחור וגדול בקופה. ממסמכים שהגיעו לידי עולה כי מצבת חובות העבודה לתום אוקטובר 2002 (הנתונים סוכמו בינואר 2003) מגיעים לסכום של 128.286 מיליון שקלים.
סכום גדול מאוד, גם למפלגת העבודה, המקושרת היטב עם גורמי המשק.
מעניין לבחון את התפלגות חובות העבודה לבנקים השונים. מתברר כי חובותיה של העבודה לבנקים מסתכמים ב-50 מיליון שקלים: 5.48 מיליון שקלים לבנק דיסקונט; 1.8 מיליון שקלים לבנק לאומי; 400 אלף שקל לבנק הבינלאומי; 100 אלף שקל לבנק לפיתוח התעשיה ו.. 42.6 מיליון שקלים לבנק הפועלים. אשר לפועלים אין מדובר
בתהליך היסטורי, אלא בליווי פיננסי צמוד, ואשראי נדיב שניתן לעבודה במיוחד בתקופת כהונתו של עמירם סיון כמנכ"ל בנק הפועלים. מפלגת העבודה נתונה עתה, לפחות מבחינה פיננסית, בידי יו"ר הבנק, שלמה נחמה, ובעלת המניות הראשית בו, שרי אריסון. אריה מינטקביץ' (דיסקונט) וגליה מאור (לאומי) נזהרו בצוננים, ונמנעו מהגדלת מסגרות האשראי למפלגת העבודה.
נקודה נוספת הראויה להארה היא חובותיה של העבודה לחברה בת שלה. אלה מסתכמים ב-43 מיליון שקלים. ומהם חובות אלה? מתברר כי העבודה "אכלה" חלק ניכר מנכסיה. היא רוקנה למעשה את קופתה של החברה בת "בית ארלוזורוב", למימון שוטף. עתה אין בקופתה של חברה זו אמצעים די הצורך, כדי לממן את פעילותה השוטפת, לרבות תשלום שכר טרחה לספקים, ליועצים ולאחרים.
המצב הכספי הרעוע הולך ומתדרדר. לכן אולי אין פלא כי ספקים רבים וגורמים שלהם העבודה חייבת כסף, עומדים להגיש נגדה תביעות חדשות. הליכוד, לעומת זאת, מחזיק בעודפי כספים נאים. עמרם מצנע, עלול אפוא למצוא את עצמו בקרוב מסובך בתביעות כספיות.
