בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לפני דוח וינוגרד אמרו ששלושת הימים הראשונים מפרסומו יקבעו את גורלה של ממשלת אולמרט. הוא שרד. כשהיה שרוי בפאניקה, הוא עוד חשש מלבני. היום הוא צריך להיות מוכן לצרות מכיוונה של מפלגת העבודה ומהתפתחותו של מרד חדש בקדימה. ואם יצלח גם את אלה, בקיץ יתפרסם דוח וינוגרד נוסף. אגם הברבורים
|
|
|
|
|
לפני דוח וינוגרד הייתה הערכה כי אם אולמרט צולח את הימים הראשונים שאחרי פרסום מסקנות הביניים, הוא יעבור גם את המהמורות שיצפו לו בהמשך. נראה שהיום אולמרט יכול קצת לנשום לרווחה. הוא שרד. היום נראה אולמרט שונה לחלוטין מכפי שתועד באמצע השבוע. הוא חדור רוח קרב. הוא מלא בשכנוע עצמי שהוא מסוגל, אולי אפילו יותר מכל אדם אחר, להוביל את שיקום ההריסות להן גרם בקיץ האחרון. הוא נאחז בסעיף זניח בדוח הארוך והמפורט של וינוגרד אותו ניתן להבין כאילו מי שהרס הוא גם מי שיתקן. את אותו סעיף אפשר להבין כמובן גם אחרת, אבל עבור אולמרט ואנשיו, זה מספיק. רוח החיים שמילאה את ראש הממשלה השתקפה היטב בישיבת הממשלה. אולמרט עקץ את מתנגדיו בפתח דבריו. לאט לכם, אמר להם. אם אולמרט רוצה להוכיח שהוא יכול לשקם, שיציג את עצמו כדוגמה. שיראה איפה הוא עכשיו, לעומת המקום בו היה ביום שלישי באותן תמונות מבישות שהציגו אותו כאדם עייף, מרוט ומיואש. ולא שזה היה קל. או כמו שאמרו בהפגנת המחאה, אם אולמרט היה משקיע במלחמה כמו שהשקיע בשרידותו הפוליטית, החיזבאללה היה מתקפל עם הזנב בין הרגליים, מחזיר את החטופים ומתחנן שנעזוב אותו לנפשו. מייד כשזיהו אנשיו של אולמרט את ניצני המרד, התחילו לפעול. במשך שעות עבד הטלפון בלשכת ראש הממשלה. עם מי לא דיברו. עם חברי סיעת קדימה הנאמנים, עם החברים המורדים, עם השותפים הקואליציוניים, עם ח"כים מהאופוזיציה, עם ראשי ערים ועם עשרות פעילים. לא רצו להשאיר פינה אחת משוחררת ליד המקרה. מי שהוגדר כאגוז קשה לפיצוח, אולמרט דיבר איתו בעצמו, כמו עם נודלמן שהודיע שחזר בו, והוא כבר לא רוצה שאולמרט יתפטר.
|
המשוכה הבאה של ראש הממשלה, היא דוח וינוגרד הסופי שאמור להתפרסם בקיץ. על-פי כל ההערכות, מדובר יהיה בדוח קטלני עם סיכויים לא מעטים שיכלול המלצה אישית נגד אולמרט. אנשיו של ראש הממשלה משוכנעים שניתן יהיה לרכך את הדוח על-ידי עבודת שיקום ויישום המלצות הדוח הראשון בזריזות וביעילות. השאלה היא, האם אולמרט אכן מסוגל לכך. הוועדה הרי קבעה, שיש לו בעיה בשיקול הדעת ובקבלת אחריות.
|
אחרי שעבר ראש הממשלה את משבר הימים הראשונים, ישנן עוד משוכות לא פשוטות שעליו לצלוח במהלך הקיץ. הראשונה, היא מפלגת העבודה. ב-13 בחודש מתכנס המרכז. מה שהיה נראה ככינוס לא חשוב ובעיקר מחאתי, שהגיע לאחר שאופיר פינס גייס את החתימות הדרושות לשם כך, הולך ומצטייר כאיום של ממש. מרכז העבודה נשלט בעיקר על-ידי השרים. שרי העבודה לא רוצים לפרוש. טוב להם שהמצב יישאר כפי שהוא. אלא שהפעם יכול לקרות גם התרחיש האחר, בו השרים חוטפים מהלומה מחברי המרכז. זה נכון שלחברי המרכז טוב שהעבודה בשלטון, אבל מצד שני, גם כך הולכים הסיכויים ופוחתים שזה מה שיקרה. בסוף החודש יתקיימו הפריימריז ולפי שעה שלושה מחמשת המועמדים הודיעו כי העבודה לא תהיה בממשלה במידה שינצחו. חברי המרכז קשובים, חוץ מלשרים, גם לרחשי לב הציבור. אחרי הפגנת הענק, כותרות העיתונים ואפילו עלעול אקראי בדוח וינוגרד, כדי להגיע למסקנה שישיבת העבודה בקואליציה מסכנת את גורלה ומעמדה של מפלגת העבודה בעתיד. אנשיו של אולמרט חושבים על היום בו תחליט העבודה לפרוש מהממשלה וכבר מחפשים חלופות לייצוב הקואליציה. במהלך שכבר היה צריך להתבצע לפני חודשים ארוכים, פיצלו אולמרט ואנשיו את שני חלקי יהדות התורה, ובקרוב ייכנסו שני הח"כים אברהם רביץ ומשה גפני לקואליציה, תמורת העברת חוק החינוך החרדי. מבחינת יהדות התורה, זהו צעד נכון. מצביעי המפלגה החרדית לא עושים חשבונות של פופולריות ווועדות חקירה. הם באים בכל מקרה ושמים את הפתק. אם אולמרט יצליח לעבור את משוכת העבודה, והיא תחליט להישאר, עדיין המרד בקדימה לא דוכא לחלוטין. רוחות הפריימריז כבר מנשבות שם. הבעיה האמיתית של ראש הממשלה שהן לא מגיעות רק מלמעלה, מהמועמדים, אלא גם מלמטה. הפעילים המרכזיים בתנועה, אלה שעסקו עד ה-30 באפריל בלפקוד אנשים למפלגה, רוצים לראות התמודדות. רובם כפי הנראה, רוצים לראות את אולמרט מוחלף ואת קדימה ממשיכה לשלוט באמצעות אדם אחר, בלי בחירות לכנסת. למזלו של אולמרט, תקנון קדימה אינו מאפשר למתפקדי המפלגה להקדים את הבחירות, אלא רק למועצה. בכל מקרה, המהלך שהתחיל השבוע אומנם נבלם, אך לא ברור לכמה זמן.
|
אבל החשש הכי גדול, היה לבני. לאיש לא היה מושג מה היא מתכננת. כששרויים בפאניקה, גם חתול נראה כמו נמר, ודג קטן נראה כמו כריש. בקרב אנשיו של אולמרט היו חצויות הדעות מה תעשה שרת החוץ. הדעות גם היו חצויות בנוגע לשאלה, מה אמור אולמרט לעשות כדי להקדים תרופה למכה. בסוף לבני עשתה לאולמרט את העבודה. האוויר יצא מהבלון. לבני החליטה לא להתפטר. זה שהיא קראה לראש הממשלה לעזוב את תפקידו, זה כבר לא מעניין. מרד לא עושים מתוך הממשלה. גם בליכוד, שני המורדים בממשלת שרון שהיו חברים בממשלה, עוזי לנדאו ומיכי רצון, פעלו מבחוץ. כל עוד שרת החוץ הבהירה כי היא לא מכוונת לפעול להפלת הממשלה, להפלת אולמרט, להכשיל הצבעות בכנסת ולהצביע אי אמון, ראש הממשלה יכול לחיות עם זה. אנשיו של אולמרט זלזלו בלבני. היא פחדנית, אמרו. אולמרט לא יעיף אותה כי הציבור והתקשורת יעשו לה את המוות, העריכו. במידה לא מועטה של צדק. לבני, כשרה בממשלה שנשאה באחריות בדיוק כמו יתר שרי הממשלה, כך על-פי וינוגרד, ריכזה אליה פוקוס מסוכן בכך שקראה לאולמרט להתפטר. היא יצרה מצב, בו היום לא תוקפים את שטרית, או את בוים, או מופז, או אדרי, או ישי, או הרצוג. הכל תוקפים אותה. עוד סיבה לאולמרט לנשום לרווחה. ביום שאחרי, בו הודיעה על הישארותה בממשלה, ניסתה לבני למזער נזקים. אולי בעתיד אתפטר, אמרה. לדבריה, היא יודעת שעשתה מהלך לא שלם, אבל גם היא, כמו אולמרט, משוכנעת שיש צורך עמוק בהישארותה. הלא בעיניה היא הייתה הקול השפוי כמעט היחידי בממשלה בזמן המלחמה. היא דרשה כבר בתחילת הדרך להוביל מהלך מדיני. כבר אז היא דרשה שיתוף פעולה בין מקבלי ההחלטות למשרד החוץ, דרישה שנותרה בחלל ומעולם לא התממשה. גם אחרי המלחמה, ביקשה לבני מאולמרט להכניס למעגל השותפות גם את אנשי משרד החוץ. גם זה לא קרה. אז מה פתאום שהיא עכשיו תתפטר. אולמרט צריך להתפטר, לא היא. היא הייתה בסדר. גם אם יש היגיון בדבריה של לבני, דבריה הוכיחו בדיוק להפך ממה שניסתה לומר. דבריה מלמדים שלבני מעולם לא הפנימה את המשמעות האמיתית הכרוכה בחברות בממשלה. של האחריות המלווה את תפקיד השר. תמליל דבריה של לבני הוא למעשה כתב ההרשעה שלה. זאת מאחר שלמעשה, אומרת לבני, שהיא ישבה סביב שולחן הממשלה בזמן המלחמה. שמעה איך עומדים להחליט החלטות שלהבנתה הינן הרות-אסון, והצביעה בעד. היא ראתה איך דרך קבלת ההחלטות לוקה בחסר כיוון שצוות משרדה המקצועי יושב גדוש חומר רקע אך מובטל לחלוטין, ומקבלת את זה. עובר יום ועוד יום, המלחמה נמשכת, ולבני מוסיפה להרים את ידה ולאשר את ההחלטות, שכבר אז לדבריה, הבינה כי היו תמוהות ולקויות. אם לבני לא הבינה שהיא צריכה חהתפטר מהממשלה כבר אז, היא הייתה צריכה להבין את זה היום. אם היום היא אינה מבינה מדוע אינה יכולה לשבת בממשלה כשאין לה טיפת אמון בעומד בראשה, יש לה בעיה של הבנה.
|
|
תאריך:
|
04/05/2007
|
|
|
עודכן:
|
05/05/2007
|
|
מתי טוכפלד
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
יופי של שורד
|
4/05/07 01:38
|
|
2
|
|
יוסי הזועם
|
4/05/07 01:40
|
|
3
|
|
זקן השבט
|
4/05/07 05:18
|
|
4
|
|
זקן ומבין
|
4/05/07 05:24
|
|
|
|
זקן נוסף שמבין
|
4/05/07 10:28
|
|
5
|
|
עין צופיה
|
4/05/07 09:07
|
|
6
|
|
דרור2
|
4/05/07 09:39
|
|
7
|
|
הדמוקרטיה
|
4/05/07 11:28
|
|
8
|
|
שושי
|
4/05/07 11:56
|
|
9
|
|
שושו
|
4/05/07 16:15
|
|
10
|
|
דורי
|
4/05/07 19:04
|
|
11
|
|
סבא של אור
|
5/05/07 10:34
|
|
פורום: ועדת וינוגרד (מלחמת לבנון)
|
כתוב הודעה
|
|
|
|
|
לעזמי בשארה יש סיבות טובות מאוד לחשוש שלא יזכה לדין צדק בישראל ועצם שהותו בבית הכלא, כמושתל כליה עלולה להיות גזר דין מוות עבורו.
|
|
|
1. אני חושש כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה; שבט יהודה מתנתק משבטי ישראל, ונוצרת מדינת "יהודה" לצד "מדינת ישראל". ומהו הרקע לתחושתי: מאז הגירוש מעזה וצפון השומרון, תומכי "המחנה הלאומי", מגיבים בבוז ולעג למוסדות השלטון (הכנסת, הממשלה, וגם כלפי בתי המשפט); מאידך - מחנה השמאל, נעשה יותר קיצוני, עד כדי תמיכה בכינון "מדינת כל אזרחיה" וביטול חוק השבות! (משמע - ביטול מדינת ישראל, כפי שנחזתה בשנת 1948).
|
|
|
היועץ האסטרטגי טל זילברשטיין קבע נחרצות שעל אולמרט לפטר את השרה לבני לאחר שזו, בשפה רכה, אמרה לאולמרט שהתפטרות היא "הדבר הנכון לעשותו", אך לא שללה אפשרות לפיה תכהן בממשלתו של מי שאינו עושה את הדבר הנכון. אין ספק שמסיבת העיתונאים הזו לא תרמה דבר לתדמיתה של הגברת לבני. יש לעתים ספק מי עובד אצל מי, טל זילברשטיין אצל אולמרט או להפך.
|
|
|
אחד הדברים המדהימים הוא העדר דיון ציבורי של ממש במועמדותו של אהוד ברק לראשות מפלגת העבודה. זה איננו עניין רק לחברי מפלגת העבודה. מדובר בעצם בהתמודדות על תפקיד ראש ממשלה או שר ביטחון.
|
|
|
|
|
|
איתמר לוין
ע"פ 264/65, יוסף שיוביץ ויוסף ראש נגד היועץ המשפטי לממשלה. השופטים שמעון אגרנט, יואל זוסמן ואלפרד ויתקון. 29 באוקטובר 1965
|
|
|
דרור אידר
חמאס דורש הפסקת אש קבועה ללא אפשרות לחדש את הלחימה לאחר מכן ישראל דורשת כמובן לחדש את הלחימה לאחר הפסקת האש אי-אפשר לגשר על העניין אלא באמצעות ההולכה בכחש של המציאות "ללכת עם ו...
|
|
|
דן מרגלית
פעמיים הודעת בשבת - וכפחדן עלוב בשם "גורם מדיני בכיר" במקום להתייצב מול המצלמות - כי צה"ל יתקוף את רפיח גם אם תהיה עסקה כמובן, כדי שלא תהיה
|
|
|
איתן קלינסקי
לא יכולתי להסיר עיני ממודעת האבל בעיתון, שהייתה מצורפת לתמונה חברי שקדו בנמרצות להעלות על הכתב את דברי המרצה, ואני שקדתי באותה נמרצות על כתיבת טיוטה לשיר "סליחה מאוחרת"
|
|
|
דוד טונין
ההתפתחויות בלבנון מאז מלחמת לבנון הראשונה ועד היום הוכיחו במדויק את צדקתו של יובל נאמן לגבי הצורך בשליטת צה"ל בדרום לבנון לזמן בלתי מוגבל כתנאי היחיד לביטחון ישראל בגבול הצפון
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|