דומה שגדולי ההוגים של הדמוקרטיה, מומחים למשטר ופוליטיקה, לא יכלו לחזות מצבים כה הזויים של דמוקרטיה, כפי שכיום יש בישראל. זהו מצב מוזר ומסוכן גם יחד.
לפעמים אין צורך לחדש אלא מספיקה התמונה המלאה של המתרחש כדי לשים בפני הציבור מראה. יביטו כולם בה ויחליטו אם הדמוקרטיה הישראלית מוזרה משהו או לאו?
להלן העובדות המרכזיות:
1. פרסום דוח וינוגרד פחת צוהר בפני כל אלה שלא ידעו איך מתפקדות ממשלות ישראל בנושאי ביטחון. התמונה מבהילה למדי. אם כך מתקבלות ההחלטות בנושאים החיוניים ביותר של המדינה , הרי שאנו במשבר חמור מאוד. המערכות הרגישות ביותר לא מתפקדות כהלכה ובכך הן מסכנות את קיומה של מדינה.
עוד התברר מדוח וינוגרד, אגב לכל אלה שלא האמינו עד היום, שבעצם הצבא הוא שמכתיב את המדיניות הביטחונית ולא הממשלה. בהעדר יכולת של הממשלות החלשות להוביל את הצבא, הרי שהצבא נכנס אל תוך הואקום הזה והוא השליט דה-פקטו.
2. הדמוקרטיה הישראלית זימנה לנו מצב מוזר ביותר: ראש הממשלה, כך לפחות על-פי דוח וינוגרד, לא הבין דבר בענייני ביטחון, לא ניחן בתכונות של קברניט ולא פעל לפי כללים מינימליים של ניהול.
שר הביטחון אינו מוכשר לנהל את המערכת הביטחונית. מעולם לא היה שר והבנתו בנושאים ביטחוניים אפסית. אין צורך להיות גנרל, כדי להיות שר ביטחון,להפך, אך חייבת להיות לאדם הממלא תפקיד זה הבנה בניהול מערכת מורכבת ומסובכת. הוא חייב להיות בעל תכונות אינטלקטואליות שיאפשרו לו לראות את התמונה כולה, לשאול את השאלות הנוקבות ולדרוש תשובות בהירות, ולא ללכת שבי אחר המלצות הצבא, מבחינת כזה ראה וקדש.
שרת החוץ שיצאה בימים האחרונים למערכה נגד ראש הממשלה שכחה, רחמנא ליצלן, שבאקדחה המאיים אין כדורים. הגברת המכובדת היתה חלק בלתי נפרד מן הממשלה, לכן היא נושאת האחריות בדיוק כמו כל השרים האחרים. גם הניסיון שלה להצדיק את התנהלותה בפרשה, היינו הקריאה להתפטרות ראש הממשלה והישארותה בממשלה, "למען תשפיע ותשגיח מבפנים", הוא ניסיון פאתטי ולא רציני.
אילו היה ראש הממשלה נוהג כפי שראוי לנהוג בשר שאינו מקבל את מדיניות הממשלה במשטר דמוקרטי, ויוצא במתקפה על הממשלה, הרי שהוא היה צריך לפטרה מיידית. האם יש אדם אחד שיכול להאמין ששר בארה"ב או בבריטניה יצא נגד מדיניות הממשל או הממשלה ויישאר עוד בתפקידו? כולם יודעים את התשובה.
3. המשבר הפוליטי בישראל הגיע לממדים מבהילים. ממשלות לא מצליחות למשול כתוצאה של העדר כל פלטפורמה משותפת בין המפלגות, עד כדי אי-יכולת ליצור מבנים פוליטיים יציבים. מדי שנה ומחצה, לערך, נערכות בחירות והתוצאות כאילו ידועות מראש: בעוד שנה וחצי עוד בחירות. אי היציבות הזו היא אסון למדינה וגורמת לערעור המשטר הדמוקרטי.
4. השחיתות השלטונית הגיעה לממדים מבחילים. ראש ממשלה בהווה, שרים בממשלתו, ח"כים ופקידים בכירים ביותר חשודים במעשי שחיתות שלא היו כדוגמתם. הציבור מביט ואינו מבין. אלא שכאן חייבת לבוא הבהרה ברורה: ההבדל בין משטר דמוקרטי ללא דמוקרטי הוא, שבמשטר דמוקרטי כל אדם זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו. למרות זאת, כלי התקשורת והציבור רואים בחשודים אשמים. זהו מתכון לערעור סמכויות השלטון למשול ופגיעה מסוכנת בדמוקרטיה. כל מי שיימצא אשם חייב לקבל את דינו.
5. ועדת זיילר שפרסמה את הדוח שלה מצביעה על התנהלות חמורה ביותר של קצינים בכירים ביותר בצמרת המשטרה. המפכ"ל הקודם התפוטר בעקבות הדוח החריף. הציבור איבד את אמונו גם במשטרה וזהו מצב חמור ביותר העלול לגרום לקריסת כלל המערכות.
6. המתקפות החוזרות ונשנות על בית המשפט העליון גם הן דלק על מדורת האש הבוערת ממילא. ככל שהציבור יאבד את אמונו בבית המשפט העליון כשומר הדמוקרטיה, כך עלולים אנו להימצא בפני שוקת שבורה. חייבים להיות מנגנונים השומרים על הדמוקרטיה, והחשוב שבהם הוא בית המשפט העליון.
7 . בימים אלה מאיימים ראשי האוניברסיטאות לבטל את הסמסטר אם הסטודנטים ימשיכו לשבות. היה מצופה מאנשים נאורים לא לשכוח את אחת הזכויות החשובות ביותר שיש לכל ארגון: זכות השביתה. אך, כאמור ראשי האוניברסיטאות, כנראה, לא הפנימו שבמשטר דמוקרטי מותר לשבות. הניסיון לשבור את השביתה באמצעים של הפחדה או, חלילה, יישום האיום, הוא ניסיון נואל ובלתי דמוקרטי לחלוטין.
עד כאן שבע ההערות על המצב. מתבקש כל קורא לשאול את עצמו אם יש מקום לתיקון המצב או שמא "הכלבים ינבחו והשיירה תעבור".
