|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
נהרות אדם שטפו את הדרכים המובילות לכותל המערבי, למערת המכפלה ולקבר רחל. זו היתה ההתרגשות הטבעית של בנים השבים לארצם, "ושבו בנים לגבולם"
|
השבוע, לפני ארבעים שנה, פרצה מלחמת ששת הימים. השבוע התחולל הנס האלוקי הכביר של הניצחון, שבמהלכו שוחררה ירושלים העתיקה, ולבבותיהם של מיליוני יהודים בארץ ובתפוצות רטטו בהתרגשות עצומה למשמע הקריאה "הר-הבית בידינו".
זו היתה שעת-חסד אלוקית מופלאה מאין-כמותה, שלוּותה ניצחונות על-טבעיים והשבת לבה של ארץ-ישראל לבניה. זו היתה שעת התעוררות בלב המוני בית-ישראל בארץ ובתפוצות. זה היה השלב שבו נתן לנו הקב"ה את כל האפשרויות ליהפך ממדינה קטנה ומאוימת למעצמה אזורית, שהיתה יכולה להרתיע את כל אויביה ולהבטיח לבניה שקט וביטחון.
ניסים גלויים
את מלחמת ששת הימים איפיינו כמה וכמה תופעות יוצאות מגדר הרגיל. החרדה הגדולה שאחזה בכל בני העם היהודי בארץ ובעולם. המהירות המדהימה של המלחמה, שמנעה קרבנות רבים. שחרור המקומות הקדושים ושטחים יקרים מנחלת אבותינו, אף שלא היתה כלל תוכנית לכבשם. ההתרפקות ליד המקומות הקדושים ששוחררו, גם מצד צעירים שהיו אדישים עד אז לכל דבר שבקדושה. ההכרה שחדרה גם ללב ציניקנים וקרי-רוח, שזו מלחמה על ארץ-הקודש, הארץ שניתנה לעם-ישראל לנחלת-עולם. הרגשת הרוממות וההתקרבות לקב"ה שהקיפה את כל העם באותם ימים היסטוריים.
באותם ימים לא היה אפילו אדם אחד בר-דעת שלא ראה במלחמה ובתוצאותיה נס גלוי מאת הקב"ה. היה ברור לכול שיד ה' עשתה זאת, ומשום כך באה ההתעוררות הגדולה, כתחושת תודה פנימית מצד העם לבורא העולם שעשה לעמו את החסד הנפלא הזה.
בימים ההם איש לא העז לטעון כי "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". היה ברור לכול, מהשרים ועד האזרחים הפשוטים, ממפקדי צה"ל ועד אחרון החיילים, כי "יד ה' עשתה זאת". הנס היה מופלא, בלתי-נתפס, ועמו תחושת ההודיה לקב"ה וההתעוררות הרוחנית הגדולה ששטפה את המוני העם בימים שלאחר המלחמה.
נהרות אדם שטפו את הדרכים המובילות לכותל המערבי, למערת המכפלה ולקבר רחל. ההתרפקות על אבני הכותל ועל קברי האבות הקיפה את כל שדרות העם, מעבר להבדלים בשמירת מצוות ובהשקפות-העולם. זו היתה ההתרגשות הטבעית של בנים השבים לארצם, "ושבו בנים לגבולם".
גם מהבחינה הביטחונית קיבלנו אז מתנה יקרה מפז. שטחי יהודה ושומרון, סיני והגולן הוציאו אותנו מתחושת המצור והעניקו לנו יכולת להתקיים כמדינה נורמלית, עם גבולות בני-הגנה. בשעה שסיני היה בידנו, אף נחשבנו מעצמה אזורית. מלחמת יום-הכיפורים הוכיחה לאויבינו כי לא יוכלו להכריענו אפילו כשהם באים במפתיע.
לקבל את המתנה
אבל אז החלו להשתלט עלינו חולשת הרוח ורפיון הדעת, ומאז אנחנו נסוגים ומתקפלים ומבזבזים את כל הישגי מלחמת ששת הימים. לדאבון לבנו, יהודים הם ההורסים יישובים יהודיים, וחולמים על הקמת מדינת טרור פלשתינית. לא יועילו כל ההצהרות על ישראל ה'חזקה' וה'בוטחת'. אנחנו חלשים, כי איבדנו את האמונה ואת הביטחון בצדקתנו. למרבה הדאגה, גם אויבינו יודעים זאת, והמלחמה האחרונה בלבנון הוכיחה זאת לעין-כול.
אולי יבין סוף-סוף העם היהודי, "עם חכם ונבון", שיש לחזור לגישה הבריאה והנכונה - לקבל בשמחה ובתודה את מתנת ה' שניתנה לנו. אולי אחרי ארבעים שנה של חולשה ופזילה לעבר אומות-העולם, שגם הרעו את מצבנו, נבין סוף-סוף כי הקב"ה הוא המנהיג את העולם והוא שנתן לנו את ארצנו הקדושה, נחלת-עולם לעם-עולם. לא דורשים מאיתנו הרבה - רק להחזיק במתנת ה' ולהשאיר למשיח-צדקנו לפתור את הבעיות שממילא אינן ניתנות לפתרון. הוא יעשה זאת הרבה יותר טוב מכולנו.
|
|
המאמר מתפרסם בגיליון 1062 של 'שיחת השבוע'.
|
|
| תאריך:
|
10/05/2007
|
|
|
עודכן:
|
10/05/2007
|
|
מנחם ברוד
|
|
|
הפרוטוקולים של ערב מלחמת לבנון השנייה מלמדים אותנו שהדרג הצבאי היה משוכנע שאי אפשר לשחרר את חיילנו החטופים במבצע צבאי. משום כך ומשום החשש לאבדות כוונה פעילות צה"ל נגד החיזבאללה לענישה. טכנית צדקו מנהיגנו, בהעדר מידע על מיקום החטופים פעולה ישירה לחילוצם היתה בלתי אפשרית. אבל ניתן לשער שלו היו כרגע מאות ואולי אלפי אנשי חיזבאללה שבויים בידינו, קוראים למשפחותיהם בלבנון, מהשכבה העממית התומכת בחיזבאללה, להפעיל כל לחץ אפשרי לשחרורם כמעשה משפחתו של סמיר קונטאר, כי אז קלפי המיקוח שלנו היו אחרים לגמרי ושבויינו, אם עודם בחיים, זוכים לחזור לחיק משפחותיהם.
|
|
|
|
|
1. מאחר שהרעיון שאני מקדמו מזה שנים: בחירות מיוחדות ל"כנסת מכוננת" - טרם הופנם; אני מבקש לקבל תשובות מכל אזרח, בגין השאלות שתפורטנה בהמשך.
|
|
|
|
|
מה משותף ללודוויג ון-בטהובן, מרלין מונרו, אלוויס פרסלי, שון קונרי, מנחם בגין, אריק אינשטיין, שלמה ארצי ואהוד מנור? - כולם, מסתבר, הם דיוקנאות מגולפים בעץ, פרי-יצירתו של רפאל אורסיו (49), אמן ייחודי בתחומו בארץ.
|
|
|
|
|
יום הרצל הוא יום שכולו האספקט הלאומי ציוני של הרצל. אני רוצה להוציא את הרצל לרגע מן ההקשר הכל-ציוני, שבו הוא שרוי בכפיפה אחת עם אחד העם, עם בן-גוריון, עם ז'בוטינסקי ועם רבין (ענקי/איקונות הציונות) ולהשיב אותו לרגע לוינה של סוף המאה ה 19. הריחו את ניחוחות הקפה הוינאי של בית הקפה הוינאי, שמעו באזניכם את הוואלס של שטראוס, וקדימה למסע לתרבות שהייתה ואינה עוד... תרבות וינאית-יהודית של סוף המאה ה 19 שהצמיחה באופן חד פעמי תופעה אנושית מפליאה ומשתיאה ( מלשון: גורמת השתאות) כמו הרצל...
|
|
|
|
|
במאמרו של נחמיה שטרסלר מיום 27/04/07 ב'הארץ', "זו רק אחיזת עיניים", עולה כי ישראל תלויה בתמיכת ארצות הברית, לא רק כלכלית, אלא בעיקר מדינית, או כדבריו של הכותב:
|
|
|
|
|
