על-פי דוח וינוגרד, ניתן לסכם את התנהלותה של הצמרת הביטחונית שלנו במלחמה האחרונה - במילה אחת: שרלטנות!
שום דוחות - רציניים ומלומדים ככל שיהיו - לא יעזרו לתיקון הקילקולים אם בראש ההנהגה שלנו יושבים שרלטנים.
אתה מנסה להבין את מעשה הליצנות הזה שבו מינו את עמיר פרץ לתפקיד שר הביטחון ונזכר מיד בקטע, מאלף מאין כמותו, המתאר את האופן שבו אזרח אחר - דוד בן-גוריון - התקין עצמו וקיבל עליו את התפקיד.
מובא כאן תיאור מתוך ספרו של מיכאל בר זוהר (הוצאת עם עובד - 1977) המספרים כיצד התייחס בן-גוריון למשימה, וכיצד למד את רזי התפקיד הקריטי והתובעני הזה:
"כך פתח בן-גוריון בן השישים את מה שנתפרסם במהרה כ"סמינר" שלו, בו הכשיר עצמו לשינוי מהפכני במעמדו: הפיכתו ממנהיג פוליטי לשר צבא... היתה זו משימה יומרנית לא במעט, שמדרך הטבע הזמינה תגובה של אירוניה וזילזול. הייתכן? - מנהיג פוליטי קשיש, חסר רקע ביטחוני, יהפוך בן-לילה למנהיג צבאי? והיו תגובות כאלה.
סמכותו של בן-גוריון היתה ללא עוררין, ויוקרתו מרובה, אך הוא מעולם לא היה איש ביטחון, ולא התמצא באלפי הבעיות הכרוכות בהפעלת מכונת ה"הגנה", קל וחומר בבנייתו של צבא שיהדוף סכנת פלישה...
מי שזלזל בכושרו של זקן בן שישים ללמוד את אמנות המלחמה, לא העריך את כושר הריכוז וההתמסרות הפנומנלי של דוד בן-גוריון. במשך חדשים אחדים יתמסר עכשיו, כל כולו, ללימוד הבעיות הצבאיות. כאותה קרן זרקור, תתמקד אלומת האנרגיה שלו בנושא הביטחון. וכשילמד אותו - ידע אותו על בוריו, ואף יתמצא בו טוב יותר מרבים מראשי ה"הגנה"...
את "הסמינר" ערך הזקן בין אצטבאות הספרים שכיסו את קירות חדר העבודה בביתו. מידי בוקר היה פורש לפניו את יומנו, מרכיב משקפיו על קצה חוטמו, ופותח בחקירת שתי וערב של האורחים שהזמין. בזה אחר זה היו מתייצבים אצלו מפקדי ה"הגנה", ראשי האגפים השונים, מפקדי הגלילות, הממונים על הש"י, ההדרכה, האימונים, הרכש, הגדנ"ע, החינוך והפלמ"ח. בחריצות מדהימה רשם כל פרט מפיהם... הוא רצה לדעת הכל, והיה סוחט את המידע מהאנשים עד כי לא נותר פרט שלא היה נהיר לו.
"מעולם לא נחקרתי בידי הממונים הישירים עלי במטה הכללי כמו שנחקרתי בידיו", העיד ראש מחלקת הקשר ב"הגנה" יעקב ינאי...
מפקדים שהתרשם מהם, או שיכלו לספק לו מידע נוסף, הוזמנו שוב ושוב. לרבים היה מפנה שאלות זהות, בודק אותו נושא פעמים אחדות ומאמתו ממקורות שונים, שואל מפקדים על אנשיהם, על הצעירים המבטיחים שביחידותיהם, על בעיותיהם...
מידי פעם עזב את מטהו הפרטי והפליג לסיורים בכל רחבי הארץ - לבקר בנפות השונות, לעמוד מקרוב על צרכי הישובים, על מצב הנשק...
בשעות שהיה לבד הירבה בקריאה, אך הפעם לא בספריו האהובים - הוא קרא בספריהם של גדולי התיאורטיקנים של תורת המלחמה, ספרי הדרכה צבאיים... את שאר עיסוקיו ביטל או צימצם עד למינימום כדי להתרכז במשימה שהציב לעצמו..."
עד כאן מתוך הספר.
אבל שר בטחוננו עמיר פרץ יכול למצוא צד משותף נוסף לו ולבן-גוריון: שניהם כיהנו בתפקיד מזכ"ל ההסתדרות.
מה שאומר שגם מזכ"ל ההסתדרות יכול להיות שר הביטחון - אם הוא לא שרלטן.
