מדי יום ו' בצהריים סועד ברק במסעדת רפאל בתל אביב ביחד עם החברים הבאים: סמי עופר (שהוא גם שכן של ברק), רפי גינת, מוזי ורטהיים, דב לאוטמן, בייגה שוחט ושלום קיטל.
לטובת מי שחושב שמדובר כאן ב"סתם" פרט רכילותי כדאי להזכיר מי הם ומה הם הסועדים הנכבדים, ובעיקר - איזה "עסקות" נחתכות בארוחות צהריים מעין אלה.
הון-שלטון-עיתון האחים עופר קיבלו בזמנו מהמדינה פיצוי תמוה של 135 מיליון דולר בפרשת בז"ן. הביקורת הציבורית החריפה שעורר הפיצוי הזה - כולל עתירה של "התנועה לאיכות השלטון" לבג"צ - כמעט גרמה לביטולו. ב-Nfc
דווח לאחרונה על הפגישה של סמי עופר ורפי גינת, אז עדיין העורך הראשי של ידיעות אחרונות, עם אולמרט, שכיהן אז כמ"מ שר האוצר. בפגישה ביקש עופר מאולמרט "עזרה" בעניין בז"ן. כשמדובר באיל הון כמו סמי עופר, כשהוא מלווה בעורך הראשי של "העיתון של המדינה", בקשה כזו היא בגדר "הצעה שאסור לסרב לה". ואמנם אולמרט סייע לסמי עופר, ואיפשר לו לקבל מהמדינה את הפיצוי השערורייתי.
זהב לבן, עבודה שחורה הסרט "זהב לבן, עבודה שחורה", שפורסם בתוכנית "עובדה", עסק בתנאי ההעסקה של עובדי הקבלן במפעלי ים המלח שבבעלות האחים עופר. בייגה שוחט, שבתקופתו כשר האוצר הופרטו מפעלי ים המלח לידי האחים עופר במחיר מגוחך, עובד אצל האחים עופר כדירקטור - וגם משתתף בפורום של מסעדת רפאל.
דברים שעליהם לא יספרו לכם בערוץ 2 סרטי תחקיר בנוסח "זהב לבן" הם נדירים מאוד בערוץ 2, ולא במקרה: שלום קיטל, שכיהן במשך שנים כמנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2, חבר גם הוא, כזכור, בפורום "רפאל". משפחת עופר, ומוזי ורטהיים, עוד חבר בפורום, הם מבעלי השליטה בזכייניות ערוץ 2. ורטהיים כבר הראה פעם אחת את נחת זרועו, כשהוא כמעט הצליח למנוע את פרסום תחקיר "עובדה" על ישראייר. אבל זהו רק קצה הקרחון: תחת כהונתו של קיטל כמנכ"ל חברת החדשות הרבה ערוץ 2 לדווח לציבור על פרשיות במשקל נוצה בנוסח פרשת התארים של אסתרינה טרטמן או תקציב הכיבוד של הח"כים, אך נמנע כמעט לחלוטין מלדווח לציבור הרחב על שערוריית בסכומים מעט יותר משמעותיים: למשל, פרשת בז"ן; למשל, "עסקת השקשוקה", שבמסגרתה קנו האחים עופר מהמדינה את "צים" ב"הנחה" של כמיליארד ש"ח, בהליך שמבקר המדינה מתח ביקורת נוקבת על תקינותו; למשל, הפרשה שבה חברת "טאוור סמיקונדקטור" שבבעלותם (החלקית) של האחים עופר, שקיבלה 650 מיליון ש"ח מענק לשם "עידוד התעסוקה", פיטרה עובדים - אך לא החזירה את המענק, בניגוד לנהלים; למשל, המענק התמוה בגובה 70 מיליון ש"ח שאישר אולמרט, בזמן כהונתו כשר התמ"ת, למפעל קוקה-קולה (שבבעלות ורטהיים), בניגוד לדעת משרד האוצר והיועץ המשפטי לממשלה, שטען שאין בו שום היגיון כלכלי, ושהוא פסול במחינה משפטית (המענק בוטל לבסוף בזכות עתירה של התנועה לאיכות השלטון לבג"צ).
הקוליפורמים חוזרים לפריים טיים לאחרונה דוחפים ורטהיים ועופר את מועמדתו של רפי גינת לתפקיד מנכ"ל חברת החדשות. סביר להניח שהאדונים הנכבדים הנ"ל מקדמים דווקא את רפי גינת לתפקיד רב העוצמה הזה לא מתוך הערכה לכישוריו העיתונאיים, אלא בעיקר מתוך ידיעה שגינת, בתפקיד כזה, יתרכז, כהרגלו, בתחקירים נועזים על קוליפורמים בחומוס ועל אינסטלטורים שלא נותנים חשבונית מס, וימנע את פרסומם של תחקירים על עניינים שהם קצת יותר מהותיים לחברה ולכלכלה הישראלית.
ברק - סכנה לדמוקרטיה הישראלית הרשום למעלה הוא רק התקציר שבתקציר. הדמוקרטיה הישראלית נמצאת בשעת דמדומים. קומץ אוליגרכים הצליח להשתלט לא רק על משאביה הכלכליים של המדינה אלא גם על התקשורת ועל השלטון. במפגשים מסוג זה שמקיים ברק מדי יום ו' בצהריים, נקבע בפועל גורל המדינה: מי יקבל מהמדינה הטבות של מיליארדים; מי ימונה לתפקיד הכי חשוב בתקשורת הישראלית כדי להפוך את "כלב השמירה של הדמוקרטיה" לפודל; את מי ימנה ראש הממשלה דווקא לשר ביטחון ולא לשר אוצר, מכיוון ששר אוצר שהוא מנהיג פועלים לשעבר עלול לא לשתף פעולה במכירת החיסול של כל נכסי המדינה לבעלי ההון; וכן הלאה. כל זה קורה הרחק מעל לראשו של הציבור, שמאבד את יכולתו האמיתית להשפיע על מה שקורה.
ברק , בדיוק כמו אולמרט, הוא בובת חוטים של בעלי ההון. כשהוא לא ראש ממשלה, בעלי ההון משלמים לו הרבה מאוד בעבור כישורי הניהול המעולים שלו; כשהוא ראש ממשלה מתברר, שה"כישורים" האלה מסתכמים ביכולת להחזיר טובה לחברים הטובים שמימנו את ה"עמותות" שלו ואת הכנסתו הגבוהה-מאוד בעיסוקים שמחוץ לפוליטיקה.
ברק הוא סכנה לדמוקרטיה הישראלית. למרבה המזל, העבודה, בניגוד לקדימה, היא מפלגה אמיתית, עם מוסדות מסודרים ופריימריז פתוחים. צריך להתחנן בפני מתפקדי העבודה: הצילו אותנו מעונשו של ברק. יש לנו כבר "אהוד" אחד בצמרת, וגם זה הרבה יותר מדי. לא צריכים עוד אחד.
-------------------------------------------------------
הכותב הקים את האתר "
חייבים לעצור את האחים עופר".
