ארגון זכויות האדם הבינלאומי 'אמנסטי אינטרנשיונל' פרסם השבוע את הדוח השנתי, והאשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה, הן כלפי אזרחי לבנון והן כלפי התושבים הפלשתינים. בדוח המסכם לשנת 2006 (יום ד', 23.05.07) נכתב, כי צה"ל פעל בשטחים ללא שהבדיל בין חמושים לבין האוכלוסיה הפלשתינית. לטענתם, "צה"ל גרם להרג מיותר של אזרחים, בהם נשים וילדים". כמו-כן, נטען כי צה"ל פעל בלבנון באופן בלתי מידתי, ופעל בדרך של ענישה קולקטיבית תוך הפרת החוק הבינלאומי.
---------------------------
על חשיבות ההסברה הישראלית בעולם -
דיברנו לא אחת. הדגשנו כי אופי הפעילות נמדד בעיניים בינלאומיות. מטרתה אינה להשפיע על אזרחי ישראל, כי אם על אזרחי אירופה, צפון אמריקה, על אזרחי העולם החופשי כולו. כשאנו עוסקים בהטמעת מסרים, נקודת מבטנו צריכה להיות נקודת מבטו של האזרח הזר: נקודת המבט של מי שגולש במנוע החיפוש "גוגל" במסגרת חיפוש נתונים לעבודה אקדמית, או לחלופין נקודת מבטו של יועץ פרלמנטארי של אישיות פוליטית זרה. הם קהל היעד האמיתי של ההסברה הישראלית. כלפיהם אנו נדרשים להפנות את המסרים. אותם צריך לשכנע.
דוח אמנסטי חושף, פעם נוספת, את חוסר המעוף הישראלי, את ההסברה הכושלת, את הראייה קצרת הטווח. הדוח, על 400 עמודיו, מהווה כתב אישום מפורט נגד ישראל. אז איפה "כתב ההגנה" שלנו, אתם תשאלו? ובכן, אין הוא קיים. פשוט כך. ישראל של שנת 2007 היא מדינה ללא תיעוד, היא צבא ללא רישום, היא גוף ללא מסגרת. בישראל אין היום ולו איש אחד שיודע כמה רקטות פגעו בנו בשנים האחרונות? כמה ילדים נפצעו מהירי על שדרות, כמה פלשתינים נעצרו מאז שנת 2000 בגין ניסיונם לפגע בנו. אין שום טבלה מסודרת, שום נתון סטטיסטי מוגדר ומסכם.
השיטה הפלשתינית
דוח אמנסטי הוא אך דוגמה אחת לדרך ההתנהלות הפלשתינית. מסתבר, כי גם מאויבים ניתן ללמוד. עשרות ארגוני זכויות אדם מתעדים את פעילות צה"ל מידי יום ביומו. הם מפרסמים רשימות, יוצרים טבלאות, מציגים תמונות. כתב אישום יומי של ממש. מחבלים הופכים ל"חפים מפשע", חמושים הופכים ל"אזרחים תמימים". כך לדוגמה, הארגון הפלשתיני PCHR, מיטיב לפרסם מידי ערב "רשימת פשעים" שביצע צה"ל במסגרת פעילותו המבצעית. הפרטים מתעדים שעה-שעה את פעילות צה"ל בשטחים, מציגים את רשימת שמות הפצועים, את גילם, את מינם, כתובתם, את בני משפחתם. שעה אחר שעה, יום אחר יום.
אז האם פרטי הדוח הפלשתיני נכונים? האם האזרח הפלשתיני התמים - אכן "תמים" הוא? נראה אפוא שזו אינה השאלה הרלוונטית. בהיותו הדוח היחיד בהישג יד - הגולש הזר, ההוא מאיטליה או נורווגיה, יניח כי זו גם "האמת" לאמיתה, וכי הטיעון הפלשתיני - טיעון אמת הוא. אחרי הכל: באין כתב הגנה ישראלי - הרי שאין כתב הגנה בכלל. והתוצאה: דברי הפלשתינים - "דברי אמת חיים הם".
אנחנו מאמינים בצה"ל, ובטוחים כי אינו מבצע פשעי מלחמה בשטחים. אז מדוע, נשאל, צה"ל אינו משיב לטענות בנתונים משלו? מדוע צה"ל אינו מגן על קציניו וחייליו? מדוע צה"ל מפקיר את הזירה ההסברתית לטובתם של הפלשתינים? מדוע צה"ל מצייר עצמו כמי שאכן ביצע פשעים כאלה, בכך שאינו מציג נתונים סותרים ויוצר רושם שיש לו מה להסתיר? אי אפשר עוד לטאטא את הדברים מתחת לשטיח. המחדל ההסברתי אינו רק פוגע במעמדה של ישראל ברחבי העולם, אלא יוצר בחוסר התגובה, את התנאים לרדיפתם של קצינים וחיילים בצה"ל כ"פושעי מלחמה".
דוגמה צורבת: פצצות המצרר
הדוח האחרון מתייחס בחומרה רבה לפצצות המצרר הרבות שהטילה ישראל על לבנון בימים האחרונים של המלחמה. "לאחר שהוסכמו התנאים להפסקת האש, שיגרה ישראל מאות אלפי פצצות מצרר, המכילות עד ארבעה מיליון פצצות קטנות, אל דרום לבנון. כמיליון פצצות שלא התפוצצו גורמות להמשך הרג אזרחים ופציעתם, זמן רב אחרי סיום המלחמה. נכון לסוף השנה, נהרגו ונפצעו כ-200 בני אדם, כולל עשרות ילדים, על-ידי פצצות אלה ועל-ידי מוקשים חדשים שהונחו". בנוסף נמתחת ביקורת על סירובה של ישראל להעביר מפות מפורטות של מקומות נפילת הפצצות.
אז מהו הסיפור האמיתי מאחורי כישלון המצרר? ובכן, כשלושה חודשים לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה, פרסם ארגון זכויות האדם, "Human Rights Watch", דוח מיוחד אשר חשף, לראשונה, את השימוש שעשו אנשיו של המזכ"ל חסן נסראללה בפצצת "המצרר". בהפקת הדוח, כך נראה, הסתמך הארגון על עדותם של אזרחים וקציני משטרה ישראלים.
הדיווח בישראל על מסקנות ארגון "Human Rights Watch" עבר בשקט יחסי. כמעט חרישי. ואולם, נראה כי דווקא עכשיו, אולי יותר מתמיד, יש לשאול מדוע נחשפו הנתונים על-ידי גוף בינלאומי, ולא הועברו לידיעת הציבור על-ידי נציגי צה"ל?
גורמים במשרד החוץ בירושלים הביעו אז תמיהה על-רקע פרסום הנתונים על-ידי גוף בינלאומי, ולא על-ידי רשויות צה"ל. "הנזק להסברה הישראלית היה אדיר", אמר לנו אז אחד מבכירי הפקידים האחראי על פעילות ההסברה. "ברור שאילו ידענו כי חיזבאללה עושה שימוש ב"מצרר", היינו מדגישים את העובדה הזו בזמן שהביקורת עלתה לראשונה. אם נסראללה יורה עלינו, אז לנו יש הזכות להגן על עצמנו באותו סוג נשק בדיוק. "מי היה יכול לבקר אותנו אז?", הוא שאל.
הנה כי כן, שוב פעם עולה לו עיוורון ההסברה הישראלי: מדיניות כושלת של חוסר תיעוד ואי רישום. אז כמה רקטות ירו עלינו פעילי החיזבאללה? "מה זה כבר חשוב", הם בטח אומרים לעצמם. אלא שמסתבר שזה דווקא מאוד חשוב. חשוב כל כך, עד שבכוחם של הנתונים להתוות את היחס הבינלאומי לישראל. לחזק אותנו, או להחלישנו בהתאם. אם כן, האם צה"ל אכן "פושע מלחמה", כטענתם של אנשי "אמנסטי"?
לנו ברור שלא. אלא שבזירה הבינלאומית, צריבת התודעה היא הקובעת את דימויה של ישראל, את דימויו של צה"ל. את אותו הקוד, כך נראה, השכילו הפלשתינים לפצח בתבונה. התוצאה: מה שבעינינו הוא הפרכה, בעיניים בינלאומיות הוא בגדר "עובדה".
