נכלים פוליטיים עלינו

זה עתה פורסם בתקשורת, כי הושג הסכם בין עמיר פרץ ועמי אילון: פרץ יהיה שר האוצר, ואילון יכהן כסגן ראש הממשלה. על-פי הדיווח, בתמורה לחתימת ההסכם יתמוך מחנה פרץ באילון. ההסכם הושג בידיעתו ובברכתו של אהוד אולמרט, החושש מהתחזקות אפשרית של אהוד ברק. תיק הביטחון יוחזר לקדימה, ומופז הוא בעל הסיכויים הגדולים לקבלו.

שחיתות אינה מאופיינת רק בקבלת שוחד או במעילה בכספים. גם התנהלות מופקרת, מטופשת וחסרת אחריות היא שחיתות.

על עמי אילון קשה למצוא מילה חיובית, שכן כל עתידו בעברו. תארי כבוד שניתנו לאדם בעבר, אפילו אות הגבורה, אלוף בצה"ל וראש שב"כ, שווים כקליפת השום בשקילת כשירותו לתפקיד חשוב וגורלי כמו שר הביטחון, האיש העלול לסבכנו במלחמה ללא צורך, או ההיפך: להימנע בשל חדלונו מתגובה צבאית חיונית, ברגע המתאים. יש לנו דוגמה טובה לכך: "גיבור ישראל" אחר, תא"ל (במיל.) אביגדור קהלני, המתחרה נואשות על תפקיד חדל-האישים הגדול ביותר בממשלות ישראל, עד כה. התחרות קשה מאוד, יש להודות.

אילון, האיש שזגזג בשבועות האחרונים בין "אולמרט חייב לעוף" ובין "אולמרט ישאר ראש הממשלה", בין "חייבים לצאת מהממשלה" ובין תכנון חלוקת המשרות באותה ממשלה עצמה; זה שגילה כעת כי הפר אמונים בהיותו ראש שב"כ, בפרשת מרגלית הר-שפי, ואשר חכם-בלילה מנבל-פיו כמו עמירם לוין פועל כמליץ-יושר למענו - הוא האחרון שאנו זקוקים לו בממשלה.

מוטב יחזור אילון אל "ידידו" סרי נוסייבה. כמו כל ערבי הבז באורח מובן וטבעי ליהודים, המתרפסים בפני אויבינו ומתאמצים להוכיח כי הללו בשלים, ממש משתוקקים לשלום איתנו - נוסייבה לבטח אינו חדל מלצחוק בהסתר, למראה אלוף בצה"ל, ראש שב"כ, שניהל איתו "מסע שלום" הזוי, מפוקפק וכלומניקי, אשר הישגו היחיד הוא הצגת הערבים בפני העולם, באופן כוזב, כשוחרי שלום עם ישראל ולא כשואפים לסלקה כליל מכאן.

כישוריו של עמיר פרץ לכהונת שר האוצר, דלים אפילו מכישוריו לכהונת שר הביטחון. לאחר ששבענו מהפארסה ההזויה של כהונתו זו, אנו עתידים לחוש על בשרנו ובכיסנו את עלילותיו במשרד האוצר. הוא מתמצא בכלכלה כמו שאנו מתמצאים בנבכי השפה הסינית. גם ילד קטן מסוגל להרים שלט הקורא "אלף דולר שכר מינימום", או סיסמאות פופוליסטיות אחרות, אך צריך יותר מקורטוב של הבנה בכלכלה, כדי לדעת כיצד מנהלים משק המסוגל לעמוד במטלה כזו, בין אלפי המטלות האחרות, ששיקוליהן מנוגדים זה לזה ואשר בביצוען באורח כושל וחסר אחריות אפשר להגיע להתמוטטות המשק.

די בסיפורו של שאול מופז כי בהעבירו את תפקיד שר הביטחון לפרץ, נדהם בראותו שהלה נרדם משעמום לשמע הדברים, שהיו מעוררים ומזקיפי-אוזניים מסקרנות לכל ישראלי אחר, וכי פרץ התעניין באותו מעמד רק בשאלה את מי מאנשי הלשכה עתיד מופז לקחת עמו בלכתו. סיפור זה פורסם בספרם של עפר שלח ויואב לימור "שבויים בלבנון", ועד עתה לא הוכחש ע"י גיבורו.

עמיר פרץ הוא טוב, מצוין, מעולה, ממש יחיד בדורו, בהשבתת המשק מיד וללא התראה, ובגרימת נזקים עצומים לאותו משק שעליו הוא מתיימר לשמור, בשל עלבון אמיתי או מדומה שמישהו העליב את שלמה שני, ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות באותה עת. למען האמת, יש תחום נוסף שבו פרץ מצטיין: נכלולים פוליטיים. שאלו את הלהטוטן הפוליטי שמעון פרס, שגידל בכיסו נחש, וברגע שהניח לו להוציא ראשו מהכיס - הכישו הנחש. אותו נחש עתיד לשמש שר האוצר של מדינת ישראל, אם תתממשנה מזימותיהם של איילון, פרץ ושות'.

אך החרפה הגדולה ביותר תהיה מינויו של חסר-האחריות המתעתע, של שאול מופז, לתפקיד שר הביטחון. הוא כבר שימש בתפקיד זה, ובו תעתע עד שיגעון בציבור הישראלי. במשך חמש וחצי שנים, כרמטכ"ל וכשר הביטחון, זעק כי נסיגה חד-צדדית מחבל עזה תפגע כמובן מאליו בביטחון ישראל. ואולם, לאחר ששכנע רבים בטענה זו, החל לפתע לטעון בדיוק ההיפך - כי נסיגה כזו תתרום לביטחון ישראל ובכל שאר התחומים - רק משום שפטרונו שרון החל לזמר זמירות אחרות, והיה צורך להבטיח שלא ישלח הביתה את שר הביטחון, שלא היה חבר הכנסת, בשל התנגדותו למהלך המושחת של ה"הינתקות". הדרך המיידית שמופז נקט היתה הצטרפות למקהלת שרון ושותפיו לאותו מהלך, בקקופוניה שצליליה המזייפים והצורמים מוסיפים עד היום לגרום נזקים לצמיתות, לא רק לשמיעתנו.

מאחר שמופז שימש רמטכ"ל ושר הביטחון בכל התקופה, שתחילתה הרבה לפני הבריחה המבוהלת מלבנון וסופה רק חודשים ספורים לפני מלחמת לבנון השניה, הוא-הוא האחראי הראשי לכל מחדלי הביטחון, באותה תקופה ובעקבותיה. אין אפשרות להוכיח בוודאות, אך יש רגליים לסברה, כי אילו שימש מופז שר הביטחון באותה מלחמה, היה גורם נזק כבד מזה שגרם פרץ, מאחר שבניגוד לאחרון הוא נחשב "מומחה", שמפקדי צה"ל מכבדים את דבריו. על-פי הניסיון, מומחיותו העיקרית היא בהבחנה באיזה צד מרוחה פרוסת הלחם שלו.

מי ששכח את הזגזוג המכוער-לעילא והמביש, ממש ביזיון לכל אדם המכבד את עצמו, בפרשת מכתבו של מופז אל חברי הליכוד ("בית לא עוזבים"), כאשר, בשעה שהמכתב עשה דרכו אל בתי הנמענים, כבר עשה כותבו את שהתחייב לא לעשות ועזב את ה"בית" (אוי לבית עלוב שכזה), אל חבורת התפארת האופורטוניסטית של קדימה - ראוי לעונש הכבד שיונחת על ראשנו, אם ימונה חדל-אישים זה פעם נוספת לתפקיד שר הביטחון.

בעבר היה ניצוץ של תקווה כי, אם אין מנוס מקדימה, מפלגה שלידתה וקיומה בתועבה, כי אז יש לכל הפחות מועמד סביר, אבי דיכטר, המבין דבר או שניים בביטחון ישראל ובתחומים נוספים, לבטח בתחום ביטחון הפנים. למרבה הצער, נוכחנו לדעת כי הלה אף אינו ראוי לשמש כממונה על החצרנים במשרד הביטחון. הכמות הגדולה של דברי שטות שדיכטר אמר ועשה, מאז כניסתו לפוליטיקה, מאפשרת לו להיות מוזכר בספרי ההיסטוריה, גם אם ישתוק עד יומו האחרון.

את "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן כבר קראתם? מומלץ בהחלט.