השבוע התקיימו הפריימריז במפלגת העבודה. גם בליכוד יש קולות הקוראים לפריימריז בזק בין המועמדים לראשות המפלגה. אך האם מישהו עצר לרגע ובדק את הרלוונטיות של המפלגות בעידן הנוכחי?
כל בדיקה עמוקה ויסודית תראה מייד ששיעור החברים במפלגות הגדולות: קדימה, העבודה והליכוד, נמצא בירידה מתמדת. נאמנותם של חברי המפלגה הולכת ומתרופפת. יותר מרבע ממתפקדי המפלגות השונות לא הצביעו בבחירות האחרונות עבור מפלגתם ומתכוונים לנהוג כך כנראה גם בבחירות הקרובות, סניפי המפלגות אינם קיימים למעשה - מסיבות ארגוניות ותקציביות ולכן גם אין בהם כל פעילות בין בחירות לבחירות. מוטיבציה כנה ואידיאולוגית לחברות אמיתית במפלגות נעלמה.
הידרדרות מעמדן, התנהלותן והשפעתן של המפלגות הינו תהליך שהחל לפני זמן רב, אך הגיע לשיאו בשנים האחרונות. הדמוקרטיה כשיטת ממשל הייתה ועודנה בנויה על מפלגות כגורם מתווך בין הקהל והציבור הרחב ונציגיהם הנבחרים במוסדות השלטון. כיום המפלגות כאמצעי מתווך הולכות ונעלמות. המשמעות וההשפעה לכך על החברה הישראלית והמערכת הפוליטית דרמטית. מפלגות השלטון הולכות ודועכות - כמותית ואיכותית ומכנסת לכנסת אנו רואים ירידה מדאיגה ברמה, באיכות ובהתנהלות של הנציגים הנבחרים. מכאן גם קצרה הדרך לחוסר היציבות הכללי של שיטת הממשל בישראל.
דווקא שיטת הפריימריז, השיטה שאומצה בישראל בתחילת שנות ה-90' כדי להביא לפתיחת שורות המפלגה, לשידוד מערכות בהנהגות ולחיזוק הקשר בין הבוחר לנבחריו, הביאה בסופו של דבר לסטטוס-קוו, המשמר את יציבות ההנהגות הנבחרות במפלגות הגדולות, שכמעט ולא עברו תהליכי רענון מחויבי המציאות. לכן, אנו לא רואים היום כמעט ייצוג של נשים וצעירים במערכת הפוליטית והציבורית. חברה שאין בה ייצוג מאוזן ומספק של נשים וצעירים היא חברה חולה ולא מתפקדת וזה רלוואנטי גם למפלגות בישראל.
ישנן סיבות נוספות, חשובות ומכריעות לא פחות, למצבן של המפלגות כיום. עידן התקשורת המודרנית ובעיקר התקשורת האינטרנטית, מחייב את המפלגות לעבור שידוד מערכות והתאמה משמעותית, כדי לשרוד ולהצליח, אך בפועל הדבר לא נעשה. מי שכן מנסה, לא עושה זאת בצורה רצינית ומעשית. המפלגות לא התאימו עצמן לעידן האינטרנט ולשילובו ככלי מרכזי במערך הפעילות המפלגתית. למעלה מ-70% מחברי המפלגות גולשים באתרי האינטרנט השונים, אך מרביתם אינם מעוניינים לקבל מידע מהמפלגה דרך האינטרנט, למעט הבלוגים האישיים של מנהיגי המפלגות. השיח הפוליטי, המעשי והערכי-אידיאולוגי כאחד שינה את מיקומו מבית המפלגה לאתרי האינטרנט.
המפלגות כיום הן למעשה מפלגות ללא פעילים, ללא חברים ומתפקדים, ואם תרצו מפלגות ללא חיילים. למעשה, אין היום צורך בחברי מפלגה נאמנים שייקחו חלק פעיל במפלגה. ראשית, גרעין אידיאולוגי ופעיל שכזה מביא בדרך כלל ל"כאב ראש" להנהגות המוצאות את עצמן בעימות מתמשך ובלתי פוסק עם הפעילים. שנית, אין ביכולת המפלגות, עקב מצבן הכספי הקשה, לממן פעילות ולהפעיל מסות גדולות של חברי מפלגה בעת בחירות. לכן המפלגות הגדולות מפעילות חברות כוח אדם המספקות כוח אדם זמין לפעילות בצמתים, לרישות שלטים ברחבי המדינה ועוד. הפעילות המפלגתית האמיתית נעשית דרך התקשורת. המודל של מפלגת פעילים המונית איננו רלוונטי היום. בעתיד הקרוב מאוד, מפלגות ייבנו ויופעלו כמפלגות שלד, שכל תפקידן להיערך לבחירות בעזרת חברות יחסי ציבור ותקשורת וחברות כוח אדם לצורך גיוס פעילים בשכר. כך זה כבר פועל היום וזה רק ילך ויעצים בשנים הקרובות.
הפתרון בעיני למצב זה היה ונשאר מעבר לבחירות אזוריות. אומנם, ישראל מדינה קטנה, אך מצבה של החברה הישראלית ושיטת הממשל הקורסת שלה, הנתק הנורא בין נבחרי הציבור לציבור הרחב, מחייבים לבצע שינוי מהותי ולהביא בהקדם לקיום בחירות אזוריות מעורבות בישראל.
