משהו מדהים קורה באזורי התגובות (טוקבק) באתרי האינטרנט. לפעמים כותבי-כל-העולם בעברית מתאחדים שם לפרץ עצום של יצירתיות. אלו פניה האמיתיות של המדינה. למשל, הדוגמה, שהגיעה אלי, לצערי, רק עתה - לידיעה, שפורסמה בתחילת נובמבר 2006 באתר Ynet - ובחרתי לשתף אתכם בה.
את המכתב הזה, כנראה, משרד החוץ של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית לא יתרגם לעולם, כדי להפיצו בעולם - מפני שהוא יותר מדי פרו-יהודי. אני אומר זאת בצער, כיוון שהשתתפתי לפני כמה ימים בשיחה עם סטודנטים, שהגיעו ממדינה אירופאית, והסברתי להם, שארץ-ישראל היתה אזור שומם וריק מתושבים במאה התשע-עשרה. דברי נדחו בבוז על-ידי נציגי השמאל ההזוי, שהוזמנו גם כן לאירוע, ועל-ידי המאחרים. זה היה ממש לא-פוליטקלי קורקט לטעון, שאבותינו לא פלשו לארץ, וגירשו את תושביה המסכנים.
בתגובה 84
לכתבה של אחיה ראב"ד, "השייח סלאח: ליברמן, אנחנו עוד נדרוך עליך" - כתבה סמר [כנראה, ערבייה] מחיפה: "אנחנו לא ערביי ישראל ... אנחנו פלשתינים אזרחי מדינת ישראל. והאזרחות שלנו היא דבר טכני הכולל דרכון ותעודת זהות ישראלים שאנחנו מציגים עפ"י בקשת המוסדות המבקשים.
"ל-נ-ו יש לאום ולפיו אנחנו פלשתינים ערבים. אנחנו לא ערביי המדינה הזו, ואנחנו לא מסכימים להיות מיוחסים לה כלל וכלל. א-ת-ם [היהודים - אב"ץ] חסרי לאום. ל-כ-ם יש דת שקוראים לה יהדות!! ואתם משתייכים לה, ותו לא!!!
"היצירה היחידה שלכם היא השפה העברית. מלבדה, אין דבר אחד שהצלחתם לייצר בתוך ה-58 שנים ששהיתם פה ככובשים על אדמתו של עם אחר!! אתם פשוט עם בלי תרבות, ובלי שום עבר שמצדיק התגאות בו. אתם פשוט פרטים שנאספתם מהגלות, הגעתם בחוצפה, כדי לממש את זכותכם להגשמה עצמית, על חשבונה של הזכות הזו של עם אחר.
"את השלום נוסח רבין רצחתם לנצח! אז... תתביישו לכם, כי לנו כבר אין מה לדבר אתכם. ואני נמנעת פה מכל הכללה גורפת. לי יש חברים יהודים שהם כמו אחים שלי, ואני מוקירה אותם מאוד, אבל ישנם חלקים שכדי להתקיים שוללים את קיומו של עם אחר".
על כך ענתה דרורה מהנגב (תגובה 270 (מתוך יותר מ-450): "לסמר מחיפה, אין במדינת ישראל או בשטחי ארץ-ישראל אף לא ערבי אחד, שאין לו ארץ מולדת ערבית (ועל כן אתם ערבים). פלשתם / זלגתם / חדרתם לארץ-ישראל בחסות, בעידוד ובגיבוי הכובש העותמני והכובש הבריטי, אך לא הפכתם עקב כך לבעלים, או לריבונים.
"פתחי את מפת העולם, ערבייה מישראל, ותגלי ששטח המדינות הערביות (22) גדול משטחה של יבשת אירופה, ושטחן של כל המדינות המוסלמיות (56) מכסה כשליש מכדור הארץ. שטח אדיר שאין לתארו. משאבים של נפט ועושר לאין חקר.
"אז על פניו נראה, שזה ממש בסדר שלעם היהודי תהיה מדינה אחת קטנטונת משלו, מבלי שיהיה עליו להתחלק בה עם עוד עם ערבי מוסלמי, לא?
"בואי ואומר לך כמה מלים על ה"עם" הפלשתיני. אתם אינכם עם. אתם פיקציה מוסלמית, שמטרתה אחת ויחידה - לכבוש את ארץ-ישראל.
"נתחיל עם השם שלכם: הרומים, שכבשו את ארץ-ישראל, קראו לה כחלק מאקט הכיבוש, "פרוביניקה פלשתינה" - על שם הפלישתים, שישבו בערי החוף הישראליות. הפלישתים היו יורדי-ים אדומי שיער, שהגיעו לחופי ארץ-ישראל מאירופה, ונעלמו מאזורנו כ-1,600 שנה לפני הולדת מוחמד.
"אין לערבים, שמקורם בחצי-האי ערב כל קשר לפלישתים - לא גנטי, לא דתי, לא תרבותי, לא היסטורי ולא גיאוגרפי. אתם ערבים ולא פלישתים. באותה מידה יכלו הרומים לקרוא לישראל, "פרוביניקה שוויצריה". האם זה היה הופך אתכם לשוויצרים?
"ואשר לארץ-ישראל, סמר מחיפה - תבחרי כל תיעוד היסטורי, כל מפה היסטורית, כל היסטוריון מקובל על-ידי האקדמיה הבינלאומית, שיראה לנו איפה פלשתין, מתי היתה אי-פעם בהיסטוריה האנושית מדינה או ארץ, שנקראה "פלשתין"? מתי היה אי-פעם בהיסטוריה האנושית "עם" שקראו לו, "העם הפלשתיני", מי אתם, מאין באתם, ומה הקשר שלכם לשטחי ארץ-ישראל. לא מצליחה למצוא אף לא פרט אחד בשום מקום בעולם, כולל לא אצל חוקרים מוסלמים וערביים (כולל הקוראן, שבו ארץ-ישראל נקראת, "ארץ-ישראל, ארצו של עם ישראל"), שיאשש את טיעונייך.
"יש תיעוד בריטי מתקופת המנדט הבריטי, תיעוד טורקי מהתקופה העותמנית, תיעוד של כל הכיבושים, שהיו על ארץ-ישראל - אין זכר לא לעם פלשתיני ולא למדינה פלשתינית.
"ובכן, בואי נסכם, שאם תמצאי כל תיעוד שהוא (שאינו חלק מהתעמולה הפלשתינית, המשנה עובדות היסטוריות בדיעבד) - להיותכם ולקיומכם בארץ-ישראל - כבר יש לנו משהו להתחיל ממנו.
"אתם צביר מקרי של פלגים ושל פלנגות מרחבי העולם המוסלמי, השונאים זה את זה כמעט... כמעט כמו שאתם שונאים אותנו.
"זה, למעשה, הדבר היחידי המאחד אתכם - השנאה לציונים. זה בסיס עלוב ביותר לכונן על גבו עם! בשנת 1948 היה מספר הערבים שישבו בארץ-ישראל זהה למספר היהודים שישבו בארצות ערב. המאה העשרים היתה מאה של הגירה וחילופי אוכלוסין על פני כדור הארץ כולו. כל היהודים מארצות ערב היגרו למולדתם ישראל. כל הערבים מישראל היו אמורים להגר חזרה לארצות מולדתם הערביות. לא רק שלא עשיתם כך - המשכתם להסתנן ולחדור לשטח ישראל בכל צורה מתוחכמת שאפשר להעלות על הדעת, ושמדיניותה הרופסת של מדינת ישראל אפשרה לכם.
"למעשה, יש לכם היום מדינה פלשתינית, היא ירדן. אבל אתם רוצים לעצמכם שלוש פלשתין - ירדן, "פלשתין החדשה" שתקום ברצועת עזה והגדה, וכמובן שערביי ישראל המזהים עצמם כפלשתינים ימשיכו להתגורר בישראל ויביאו אליהם עוד ועוד "אחים" פלשתינים מרחבי העולם. כך שבעוד עשור או שניים יהיו היהודים מיעוט בארצם וגם ישראל תהפוך לפלשתין. לא מתאים לנו.
"לכן, זה מה שבסופו של דבר יקרה, גם אם השמאל שלנו מפזר אשליות הממלאות את לבכם תקווה גדולה: יהיה עליכם לחזור לארצות מולדתכם. זה יקרה או בטוב או בחרב.
"במשך השנים (עם ההתיישבות הציונית) אימצתם לעצמכם את האתוס היהודי, כלומר קדושת ירושלים וזכות השיבה לציון. אומנם בניתם מסגד במרכז קודש הקודשים היהודי (מנהג מוסלמי נפוץ בעולמנו), אך עירכם הקדושה היא מכה ולא ירושלים וזכות שיבה יש לכם רק למולדתכם הערבית ולא לציון.
"לסיכום, אפנה אותך לספר חביב ומלא הומור. שמו "מסע תענוגות בארץ הקודש", והוא נכתב על-ידי הסופר סמואל לונגהורן (הידוע בכינויו, "מארק טוויין") בשנת 1867. הוא סייר בארץ-ישראל לאורכה ולרוחבה, ולא ראה כאן לא פלשתינים, לא בוסתנים מוריקים, לא כפרים ערביים, לא ערים שוקקות. כלום. הוא ראה ומתאר עזובה, ביצות, כולירע, קדחת, חולות. "ארץ הבכא", הוא כינה את ארץ-ישראל.
"כל מה שיש כאן, גן העדן הזה, הנקרא ישראל - בנה הגניוס היהודי. אין פלא שאת ואחייך חומדים אותו! ואם את יושבת בביתך, המחובר לחשמל, ומקלידה תשובה במחשב, זה כי הציונים סדרו כאן מדינה, המאפשרת לך לחיות ברמה שונה לחלוטין משל 99% מאחיותייך במדינות ערב.
"על החתום - אזרחית יהודייה ישראלית".
כדי להוסיף חטא על פשע, חתמה דרורה מהנגב את דבריה בכותרת - שאינה לחלוטין פוליטקלי קורקט - ושבתה את לבי יותר מכל דבריה: "בעלת המקום".
מי שדברי דרורה מהנגב הרגיזוהו - וגם אחרים, שרוצים להחכים וליהנות - יואילו נא לפתוח ספר מדהים, שכתב ב"ז (בנימין זאב) קדר - אחד ממורי באוניברסיטה - "מבט ועוד מבט על ארץ-ישראל" (תל אביב: יד בן-צבי וההוצאה לאור של משרד הביטחון, מהדורה שלישית, 1992. הספר תורגם לאנגלית, ואני קונה עשרות מעותקיו, ומחלקם כמתנות לאורחי ולמכרי, שאינם דוברי אנגלית).
הספר של פרופ' קדר מבוסס על צילומי אוויר, שמצא בארכיונים גרמניים ובריטיים, של ארץ-ישראל במלחמת העולם הראשונה. את מרבית הצילומים מאז עשו טייסים גרמניים (מהטייסת הבווארית 304 ומטייסת 300), שהוצבו בארץ במהלך המלחמה, מאחר שגרמניה היתה בעלת-בריתה של טורקיה.
פרופ' קדר השווה בספרו בין צילומים מהארכיון הגרמני לבין צילומי-אוויר מודרניים של אותם המקומות ומאותן הזוויות, שעשה, במיוחד לספרו, הצלם משה מילנר. צילומים הגרמניים - כמו ספר מסעותיו של מארק טוויין, כארבעים שנה קודם לכן - מראים, שארץ-ישראל ריקה, ואין בה לא תושבים ולא יישובים; רק חול, אבנים ועוד הרבה חול וכמה סלעים.
אבל למה אבלבל את ההזויים עם עובדות (ויש עוד הרבה ספרי מסעות, שמתארים את ארץ-ישראל הריקה במאה התשע-עשרה). והרי סיפוריהם ובדיותיהם הרבה יותר משובחים...
