גילוי נאות א': איני מתנגד לקללות בנוסח פרופ' הלל וייס; ולכן, לא אצטרף למקהלת העורבים, שמגנה אותן. לכל היותר, הייתי מנסחן אחרת. כמה מהקטעים החזקים בספרות היו קללות נמרצות - החל מקללת יהושע על בונה יריחו (פרק ו', 26) ועד לדברים של אורי-צבי גרינברג בגנות השמאל.
גילוי נאות ב': לא הייתי מוכן להתפלל במניין - וגם לא בקהל - עם יונתן בשיא ועם חבר מרעיו למינהלת הגירוש סל"ע. בעיניי הם רשעים, טמאים וארורים לעד - כמו כל מי שיזם את פשע הגירוש, תמך בו ושותף לביצועו.
צבא, אמר פעם קרובי, הוא המקום הגיאומטרי של טמטום. הוא מטפח טמטום, אוהב טמטום, ומשמש חממה נהדרת לגידולו. נזכרתי בדבריו כששמעתי, שציוותו את לוחמי גדוד הנח"ל החרדי "נצח יהודה" ואת בני הישיבות שבגדוד "דוכיפת" למשימת הגירוש של יהודים מבתי היהודים, שנבזזו במאורעות תרפ"ט בחברון.
ציניות אדירה, או טמטום מוחלט, היו יכולים להביא להחלטה כזו על ציוות כוחות למבצע המכוער והנבזה. אני מקווה, שיחלקו צל"שים ואותות גם לסכלים מחטיבת "כפיר" ומאוגדת יהודה ושומרון, שעשו זאת - כשם שהצי המלכותי הבריטי חילק צל"שים למלחיו ולקציניו על לחימתם האמיצה במעפילים, פליטי השואה.
תגידו, אידיוטים, אין כוחות אחרים בצבאכם הכושל? למה דווקא לריב עם הציבור הזה? ואחר כך תייללו, שיש משתמטים וסרבנים. מה השגתם במעשכם הנואל חוץ מוויתור על כמה עשרות לוחמים, שרצו להיות לוחמים, אך סירבו להיגרר לפשעים נגד בני עמם? הם יישבו בכלא, ואתם הפסדתם פעמיים. ראשית, הם לא יחזרו להיות לוחמים (בינינו - לא מגיעים להם מפקדים כל כך טיפשים). שנית, תצטרכו למצוא תחליף למשאבי האנוש החסרים. או שמא כל הבכי והנהי על מחסור באנשים הנו עוד ספין תקשורתי.
