בעקבות דברי תוכחה קשים, שנאמרו ע"י פרופ' הלל ויס בחברון, במהלך מבצע "נעורים ב'" (תזכורת לנעורים א') לפינוי שתי משפחות יהודיות "מהשוק" בחברון (ששנים אינו שוק); אזי "מקהלת נערי הכנסייה" (בטלוויזיה ורדיו) פצחה בשיר הלל לצה"ל, ואח"כ בשיר תוכחה נגד המורדים במלכות (החיילים שסרבו פקודה להשתתף בגירוש ופרופ' הלל ויס). בתום השירים, עלו "לאוויר" פרשני זמר, וקראו לתלות את פרופ' וייס על העץ הכי גבוה בעיר, ואח"כ לירוק על גופתו.
דע-עקא, שרוב הציבור היהודי לא התרגש "מהשירים" הללו, ומשום מה אף אזרח לא ירד לרחוב ע"מ לרקוד, ואף נערה לא הלמה על תופים ומצילתיים. תופי הטם-טם היחידים שנשמעו, היו של כתבי חצרות אדמו"רי התקשורת, אשר ניסו בכל כוחם ללבות אש ולהצית שדות; אך לצערם הרב, שום אש לא התלקחה!
יכולתי להסתפק בתיאור האוויר החם שזרם מפיות המשטינים, אשר הצליח להרים לאוויר כמה בלונים קטנים; אך, אי אפשר שלא להתפלץ ולתעב את מי שעשה איפה ואיפה; מי שנוהג כמו שלושת הקופים (שלא שמעו לא ראו ולא ידעו); ומי ששולט בתקשורת ההמונית ושם מתיר לפקידיו (שמשום מה קוראים לעצמם כתבים), להתבטא כמו שומר סף בבית בושת.
אין בכוונתי במאמר זה, לסנגר על "הברכות" שהומטרו על אל"מ יהודה פוקס, אלא לבוא חשבון עם כל הצבועים ואוכלי חינם, שהינם גיבורים גדולים מאחורי המיקרופון באולפן שידור, ולאמר להם כי הם מבזים את עצמם, כי הם מתגוללים בתוך הקיא שלהם, וכי יש גבול לכל תעלול; ולנו נמאס מהם- לגמרי.
פרופ' ויס אמר דברים קשים (שעדיף היה לאומרם נגד פוליטיקאים שרק מדברים על דמוקרטיה- אבל להם בלבד), אך ההתייחסות לאל"מ פוקס הייתה חלק זעיר מנאום התוכחה (שארך 5 דקות), אך ליתר דברי הנואם, אף אחד לא העז להתייחס, דהיינו:
אף כתב לא הזכיר, כי אחת משתי המשפחות שפונו הייתה בתו של פרופ' ויס, בעלה וששת ילדיהם. דהיינו, כאשר יש ממד אישי במעשה הפינוי, חובה היה להתייחס קצת אחרת, אל מי שנפשו נפגעה, ובפרט כאשר הפינוי מבוצע ע"י חיילים סדירים, וזה כשלעצמו היה אקט בלתי חוקי של שר הביטחון (ועל כך ראו מאמרי ב-Nfc : "סירוב פקודה או פקודה בלתי חוקית?".
כי בג"צ דחה ללא נימוק ענייני, עתירת המשפחות לבטל את גירושן, לאור העובדה כי הן הסכימו בזמנו להתפנות מ"השוק", על סמך התחייבות של המפקד הצבאי באיזור, לפיו הן יורשו לשוב לביתן לאחר תקופת מה (אך היוע"מ לממשלה החליט להתעלם מהסכם זה, כאילו ומעולם לא נעשה).
הכיצד זה שכל פעם כאשר איש שמאל אומר בפומבי אמירה חמורה ופוגעת, אף אחד בכלי התקשורת אינו מזדעק, אינו נרעש וכלל לא עולה בדעתו לשאול - האם האומר חצה קו אדום?!
לדוגמא: בעת שאמיר פרץ כיהן כשר הביטחון, ונאם בכנסת לאחר מלחמת לבנון ה-2, קמו ח"כ ערבים וצעקו במליאה - רוצח!; בתו של ראש הממשלה (דנה אולמרט) קראה לדן חלוץ- רוצח, בעת הפגנה מול ביתו.
עמי איילון (אלוף (בדימ.) בצה"ל, ראש השב"כ לשעבר), אומר בראיון לעיתון (דומני הארץ), כי יתכן והגיעה העת לאלטלנה ב'!; ולפני כשבוע, ירון לונדון אומר בשידור חי בטלוויזיה, כי יש לירות לעבר המתנחלים בחברון, כפי שנהגו בנוסעי האונייה אלטלנה!; וכאשר ראש מועצת העיתונות (שופטת (בדימ.) בביהמ"ש העליון, הגב' דליה דורנר) נדרשה לאמירה זו, היא אמרה כי זה היה בצחוק. להזכירכם, לגבי שר המשפטים הנוכחי, אמרה כי עבורה הוא ספר על המדף ותו לא.
אולם, כאשר איש המחנה האחר (הלאומי) השנוא על השמאל, אומר דברים מנימי נפשו, אזי דמו מותר; וכל גברתן באולפני שידור מעז להתבטא בשפת שוק, כאילו הוא אדון והאחר עבד חסר חשיבות; לדוגמא:
איתן ליפשיץ בתוכניתו- מחשבות בע"מ בגלי צה"ל, ביום ו' 10.08.07, אמר כי פרופ' וייס הוא פסיכופת, ולכן יש לסלקו מייד מאונ' בר-אילן, וזאת יש לעשות עד תום שעת השידור!!
ירון אנוש בתוכניתו ביום ו', באותו מועד, אמר כי פרופ' וייס משתין מהפה!
אליעזר יערי, שיש לו פינה קבועה בתוכניתו של ירון אנוש, אמר כי פרופ' וייס ויגאל עמיר- חד המה, מאחר ושניהם באו מאונ' ב"א, ומה הפלא כי 1/3 מהעם לא מכיר במדינה, ולא מכיר בהחלטות הבג"צ.
ביום שבת 11.08.07, כמעט כל מהדורות החדשות ברשת ב' נפתחו באמירות "דרמטיות" של פואד בן-אליעזר, כי יש לסלק מיידית את פרופ' ויס מאוניברסיטת בר-אילן, ולהכניסו לכלא לשנים רבות. אדון פואד, טרם שמענו כי בכל הפרשיות הקשורות בשמך בתקופת היותך שר השיכון- יצאת זך וטהור! טרם יבשה הדיו על החלטת השופט (בדימ.) א. סטרשנוב, לבדוק את ההצבעה של המגזר הערבי בבחירות הפנימיות שנערכו לאחרונה במפלגתך! (ואתה היית אחראי למגזר זה; "וראה פלא", לפני הבחירות הללו הורית לחבר לרשת החשמל מספר כפרים ערבים!). לכן, אתה לא דוגמא לטוהר מידות ואמינות!; ולפני שאתה מצחצח חרבות נגד מי שרק דיבר בזכות ולא בחסד, כדאי שתביט בראי ותחשוב היטב (כידוע לך, כולם יודעים כיצד נכנסים למלחמה, אך לא כיצד יצאו ממנה!).
אין ספק כי שופרי התקשורת ההמונית, לא היו יוצאים במסע שיסוי, ביזוי ושימוש בלשון בהמית (שהינה לשון הרע), אלמלא קיבלו אור ירוק ממאן-דהו!; לכן, לא חששו גם לא לכיסם (קרי - תביעת לשון הרע תשולם ע"י גורם אחר).
לכן, התגובה האמיתית למה שתואר, אינה צריכה להעשות באמצעות הליך משפטי, אלא אך ורק בהליכים ציבוריים!, וכאשר נגד אותם חלילנים, ייעשה מסע דה-לגיטימציה וביזוי, נראה אז את רוחב האופק הדמוקרטי אצלם, ואת אומץ ליבם האישי (ולא ביושבם על הכסא הנוח באולפן).
