אני יודע: ההיסטוריה שונאת את השאלה: מה היה קורה אילו. אבל אנחנו לא היסטוריה, אלא אנשי ימין מתוסכלים, שגונבים מדי פעם זכות שרשומה בטאבו על שם אחינו מהשמאל. ידוע שרק הם רשאים לשאול ולהשיב על השאלה הזאת.
["אילו רבין היה חי (או שרון), מה לדעתך הוא היה אומר (עושה) ..."? התשובה כמובן, כולה ניסיון לקדם את המסר של המשיב, ואין לה שום קשר לרבין או שרון.]
מספר שאלות יש לי לאחיי משמאל. כולן עוסקות בשאלה מה היה קורה אילו. כל רשימה תתייחס לשאלה אחת, ולכל שאלה אצמיד הקדמה ארוכה.
אומרים לנו שבנובמבר שנה זו תיפתח ועידת שלום אזורית בהשתתפות בוש, אבו-מאזן ואולמרט, ובחסות סעודית. נניח שהנואם המרכזי בוועידה, יהיה אבו-מאזן "המתון", שהיה מציג את שלושת תנאיו ל"קץ הסכסוך" והסכם שלום אמיתי עם ישראל. זה מה שצופי הטלוויזיה היו שומעים ממנו. שימו לב:
"לא עוד שפיכות דמים, הגיע זמן השלום. אני מוכן לחתום הסכם שלום סופי ומוחלט עם ישראל, אח"כ להעמיד אותו למשאל עם. אלה הם תנאינו:
מימוש זכות השיבה!
וזה אומר: ישראל לוקחת אחריות על גירוש הפלשתינים במלחמת - 48, והפיכתם לפליטים. כל פלשתיני (וילדיו ונכדיו) שירצה לשוב לכפר ממנו גורש, יוכל לעשות זאת. אם הכפרים הוכחדו, או הפכו לקיבוצים (או כל ישוב אחר) ישראל תיקח אחריות, ותבנה לפליטים כפרים חדשים.
הגבול!
הקו הירוק, יהיה הגבול הסופי, המוסכם, המוכר והמוחלט בין ישראל לפלשתין. ממשלת ישראל תפרק- או אם תרצה, תבנה - את "החומה" לאורך הגבול, תפנה את כל המתנחלים עד האחרון שבהם, ותשאיר על קנם את כל הישובים בשלמותם. הריסת הישובים בגוש-קטיף, היתה טעות היסטורית. למען חיזוק השלום, ישראל תעביר את הישובים לפלשתינים, כפיצוי חלקי על הסבל שנגרם להם באחריותה.
המקומות הקדושים
הכותל יועבר לשליטת היהודים, מסגד אל-אקצה יועבר לשליטה פלשתינית. אלה הם תנאי, מהם לא אזוז, אפילו לא מילימטר. יובהר מיד כאן ועכשיו, שמסיבות פנימיות אין בהצעתנו (וביכולתנו) משום התחייבות לפרק את החמאס מנשקו. לא את החמאס, ולא ארגונים אחרים.
עכשיו שאלה: האם בתנאים האלה יכול להיות שלום? יהודים יקרים! הסכם כזה הוא סופה של המדינה, ועל פחות מזה - אין סיכוי ש"המתון" של אולמרט יחתום! כל מי שאומר אחרת, משקר במצח נחושה. תשאלו את אהוד ברק - הוא היה שם!
מנהיגי השמאל יודעים שפסטיבלי השלום הם הצגה בזויה שתכליתה שלטון. הא ותו לא! הסיבה שהם לא אומרים את האמת, מאוד פשוטה: היא תחזור אליהם כבומרנג, ותמחק אותם אלקטוראלית, שהרי הציבור יראה בהם כמי שהביאו את הרוצחים מטוניס, ובמקום להודות בטעות, מכרו לו אשליות במשך שנים.
התקשורת, שעל-פי כללי האתיקה, חייבת לחשוף את השקרים, לא עושה את מלאכתה, מפני שהיא שותפה פעילה למכירת האשליות לציבור. זאת הסיבה שמאז נחתם הסכם אוסלו (ספטמבר 93) אנחנו שומעים, ועוד נשמע סיפורים על "כמעט שלום". הסיפורים האלה מחייבים הפקות ענק, והתקשורת תיתן לזה כותרות מפוצצות כמו: "המפקד הלאומי", "הבנות ז'נבה", "פסגת שארם", או משהו כזה. יש גם דיווחי פיקנטריה, כמו ארוחות אינטימיות שבישלה אשתו של אבו משהו.
צרכני התקשורת מהווים מטרה לשקרני השלום, שמשגרים לתודעתם מושגים שהוכחו כמטשטשי היגיון: "אופק מדיני", "חלון הזדמנויות", "פתרונות יצירתיים", "פריצת דרך מדינית", "צעדים בוני אמון" וכו'.
"כדי להגיע אל השלום הנכסף", אומרים לנו סיטונאי האשליות, "אנחנו זקוקים לעוד קדנציה, ועוד אחת, ועוד אחת"... ככה, עד למיצוי כל פירות האשליות. השלב הבא, גם הוא מוכר: צווי 8!! כשאחרון האסימונים ירד, יתפוגגו סוחרי האשליות מהשמאל. גם אם זה ייקח זמן, המציאות תפסוק בסוף: העתיד של הכתומים.
