"באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל" - אומרות מילות "שיר העבודה והמלאכה" המיתולוגי של פעם, שהושרו בפי כל בארץ ישראל. עכשיו מתברר כי למילות השיר הזה יש עדנה: ממש ימות המשיח למי שזוכר, בערגה, את ימי חוק כנוביץ, כמו גם את ימי מלר"ז - המועצה למניעת רעש וזיהום אוויר - שמתו טרם זמנם.
במדינות כמו ספרד, איטליה, גרמניה, אוסטריה ודרום-אמריקה מכנים אותה "סיאסטה" או "שלאפשטונדה". בכל אותן מדינות היא הפכה למסורת, כמו גם לקודש הקודשים ואוי לאיש שיעז להפר אותה או להתנכל לה ברבים.
למי שזוכר, בנוסטלגיה, גם בארץ היא קרמה עור וגידים. היה זה בימים הטובים של ארץ ישראל ותקופה קצרה לאחר מלחמת העצמאות. ה"ייקים", שהביאו לארץ את תרבות הסדר והמשמעת, הצליחו, בעקשנות בלתי נלאית, להשליט גם אצלנו את שעות המנוחה של שתיים עד ארבע. באותן שעות שבתה המלאכה בבתי העסק ועובדיהם יצאו למנוחת-צהריים. אלא שהפסקת העבודה המקודשת שבקה מהר מאוד חיים.
עכשיו מנסים, סוף סוף, להשיב עטרה ליושנה ולהחזיר לה את כבודה האבוד. חלוץ המחנה הוא אורי לופליאנסקי, ראש עיריית ירושלים, שטרח לחוקק חוק-עזר ראשוני בארץ. חוק העזר הזה קובע, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי בין השעות שתיים לארבע אחרי-הצהריים תשבות המלאכה בעיר הבירה והס יושלך בה בכל פינה.
מעניין איך יקבלו בעלי העסקים בבירה את ההוראות החדשות.
