בתקופת "המלחמה הקרה", השקיעו המדינות הקומוניסטיות הון עתק כדי לחסום כל אפשרות של האזרחים להקשיב לתחנות רדיו מערביות, או לצפות בתוכניות טלוויזיה ממדינות משוקצות. הסתבר, שכל המאמצים הללו עלו בתוהו. מדינות המערב, במיוחד ארה"ב, השקיעו מאמצים מרובים כדי להתגבר על החסמים הטכנולוגיים שהציבו המדינות הקומוניסטיות. מי שעוד זוכר, לפני שנים רבות ישראל הסכימה שארה"ב תבנה בערבה תחנת שידור גדולה. התחנה לא נבנתה כי כל הגוש הקומוניסטי קרס לפני.
יש בישראל כאלה, שכנראה, מתגעגעים לשיטות ההן. אחרת לא ניתן להסביר את ההצעות ההזויות שמועלות בתקופה האחרונה. לפני מספר ימים התבשרנו שבכוונת המחוקקים לחוקק חוק המאפשר למשטרה להקים מנוע חיפוש שיאפשר מעקב אחר כל האמצעי הטלפונייה.
הסבירו לנו שזה חשוב לעבודת המשטרה כדי להילחם בפשע. גם הפיקוח יהיה צמוד. יש להודות שזו בשורה מרגיעה שיהיה מי שיפקח, כמו שמפקחים על מעשים אחרים. לכן, כל חברות הסלולר, בזק, חברות האינטרנט וכד', יהיה חייבות לאפשר למשטרה האזנה חופשית לכל אזרחי ישראל.
אין להוציא מכלל אפשרות שבין יירוט מידע על עבריינים, יוכלו אלה המאזינים, בטעות כמובן, להשתעשע בשמיעת שיחות בין בני זוג, בין חברים. כך, כדי להנעים את זמנם, המאזינים יוכלו להריץ דאחקות, החלפת חוויות ומיני "מטעמים" אחרים.
זו הזדמנות נדירה שמנהיגינו מראים דוגמה. כך, ההחלטה שהשרים לא יוכלו להיכנס לישובות הממשלה עם מכשירים סלולריים, ויצטרכו להפקיד אותם בידי איש השב"כ. בצורה זו, כך מאמינים היוזמים, תימנענה ההדלפות. אשרי המאמין. לאחרונה, הופיעה ידיעה שלא עברה צנזורה, לפיה גם לפני עידן הטלפונים הסלולריים, היו הדלפות קשות מישיבות ממשלה, כולל הקבינט. אומנם המדליפים השתמשו באמצעים פרימיטיביים, כמו דפים ועטים, אך בכל זאת הדליפו. מן הראוי שהאחראים במשרד ראש הממשלה ידאגו שגם דפים וכלי כתיבה אחרים לא יימצאו בחדר הישיבות של הממשלה.
על כל שר לעבור בדיקה קוגניטיבית לגילוי מידת היכולת של זכרונו לאחסן מידע. כאן לא תהיה עבודה רבה, כך יש לצפות. אך למען לא תהיינה הפתעות, מן הראוי לבצע גם בדיקה פשוטה זו.
לא מן הנמנע שיש צורך גם בבדיקות גופניות של השרים לפני כניסתם לישיבות הממשלה. אומנם לא יהיה להם טלפון נייד, אך אולי הסתירו איזה מכשיר זעיר במקטורן שלהם, בעניבה, או, במקרה היותר גרוע, בגופם? מן הראוי שיעברו גם חוקן, למען יהיו "נקיים" לחלוטין.
הימצאותם של עיתונאים במסדרונות הממשל גם היא חולה רעה. יש לאסור זאת כליל. לא שהדיווחים העיתונאיים הם אמינים גם כך, אך, אם לא תהיה תקשורת כה סמוכה למשרדי השרים, לבטח הסודות לא יודלפו.
ויש עוד הצעה שמן הראוי לבחון אותה: בישיבות הממשלה לא יימצאו כלל שרים. אם ראשי הממשלה בישראל יאמצו את הרעיון, לא תהיינה הדלפות. בין כה וכה, כפי שהתבשרנו על-ידי מר הנגבי, ההחלטות בממשלה הן הליך פורמלי לגמרי: רק מרימים את היד וזהו. על מה, זה לא בממשלה. כדי לחסוך בכסף, כל שר יישאל בטלפון שאלה אחת בלבד: כן או לא? אין צריך הסברים. לא יותר פשוט?
זה נשמע אולי הזוי, אך אל דאגה, עוד נחיה ונראה אם לא יבואו עוד הצעות מן הסוג שהוזכר לעיל. בדיחה ישנה מאוד של גויים דווקא, אמרה שאת היהודים אין למול מטה, אלא דווקא מעלה, היינו הלשון. והמבין יבין.
לא יעזרו כל הפטנטים והחוקים. במשטר דמוקרטי, אין כל אפשרות לחסום מידע. ישראל לא תצליח היכן שהמשטרים הטוטליטריים לא הצליחו. ההצעות מבזות את השרים ואת המציעים. את הכשלים יש לחפש במקום אחר, ורצוי כמה שיותר מהר.
