למדינת ישראל יש בעיה עם הגדרת גבולותיה: חלקם בחילוקי דעות בינינו לבין שכנינו, חלקם ניידים ולכל הפחות ניידים בפוטנציה לאור הצהרות גורמי השמאל השליטים כיום במדינה ובכל הזדמנות מתנדבים להביע את שאיפתם לשלום, שלום - הכרוך במסירת שטחים ובשינויי גבול בכיוון אחד, ודומה שרק הגבול המערבי הוא פחות או יותר קבוע ומוגדר, כל עוד אין גאות או שפל בפני הים התיכון.
האמנם חשוב למדינת ישראל לבדוק מה מתרחש מעבר לגבול?
לכאורה – לא, לא משום בחינה לרבות הבחינה המשפטית, שהרי סוריה, למשל, כמו גם הממלכה ההאשמית, הן מדינות ריבוניות ועל-פי הדין הבינלאומי אין למדינה כלשהי שום סמכות להתערב בענייניה של מדינה ריבונית אחרת. כך גם מצרים, קל וחומר – עירק ואירן הרחוקות.
אלא שלמדנו לקח קשה במלחמת "בין המצרים": במשך שש השנים הטובות והשקטות שלפני פרוץ המערכה לא העזנו להביט אל מעבר לגבול הצפוני, ולא ממש התעניינו במאגרי אמצעי הלחימה המצטברים שם אט אט, עד אשר התוצאה טפחה על פנינו ברמה של מחדל ביטחוני שעוד ידובר בו.
משמע, כן צריך לעניין אותנו כל מה שקורה מעבר לחומות, שומה על מדינת ישראל לצורך הבטחת קיומה - להבטיח כי לשום מדינה באזור אשר היא דיקטטורת-טרור במשטרה, כדוגמת: ירדן, לבנון, מצרים, סוריה, לא יהיו אמצעי לחימה המהווים איום פוטנציאלי על ישראל, כי למדינת ישראל אסור להפסיד בשום מלחמה.
להבהיר, תבוסה של מדינה ערבית מולנו לא תגרום להפיכת עריהם לעיי חרבות, ולא תהיה שלובה עם מעשי אונס ורצח המוניים – דבר שאי אפשר להבטיח בכיוון ההפוך.
טיסת המטוס הישראלי בשמי סוריה צריכה להיות עניין שבשגרה, ואני מלא תקווה והערכה כי אכן כך הוא המצב בפועל ולמעשה.
חיסול אמצעי הלחימה שהצטברו בלבנון בעודם באיבם היה עשוי למנוע את מלחמת לבנון השנייה, והמחדל של ההימנעות מכך הוא אשר נתון עתה בחקירה, כך אני מאוד מקווה.
להזכיר, מעבר לחומותיה של רצועת עזה קורים דברים שירי הטילים משם אל הערים: שדרות – בהווה, אשדוד – בקרוב, ואשקלון – בהמשך, הוא רק סימן למה שמתחולל ברצועה מבחינת מצבורי נשק המועבר לרצועת עזה דרך מצרים בחופשיות, על אף ניירות חתומים בשפע ובצחוק, ונכונות לחתום על עוד ניירות-הרגעה.
גם פעולה צבאית בעזה היא שטות גמורה, כל עוד שמצד שני מועברים על-ידי ישראל במצטבר מיליארדי דולרים לטובת ארגוני הטרור – הפתח, החמאס ואחרים, בין במישרין ובין בעקיפין, בין באמצעות "החזרים", בין באמצעות "מענקים", ועוד, על-ידי מתן אפשרות העברות ע"י צד ג' ושחרור מזוודות עמוסות דולרים בידי מנהיגי הטרור – גם כאשר סוף סוף הם נתפשים, ובנוסף, מדינת ישראל מעבירה לרשות הפלשתינית, המנהלת והמאפשרת קיום טרור נגד ישראל, הון עתק בצורת מימון וביצוע תשתיות הנדסיות, העברת מזון ואמצעי רפואה - והכול מנותב לטובת האינטרסים של המקבלים, שעל-פי מבחן התוצאה מוכח כי הם בעיקר: יעדים של הפעלת טרור ורצח נגד ישראל הנדיבה.
לפני הפעלת צבא בלחימה שסופה נסיגה, צריך להפסיק לתת, לאחר מכן להחזיר כל מה שניתן, וזה כבר יספיק כתגובה וייתר את הפעולה הצבאית. הפעולה הצבאית תהיה נחוצה רק אם הפסקת זרם המשאבים לטרור לא יניב תוצאות.
זו תחילת הדרך לטיפול במה שמתרחש מעבר לחומות עזה וגבולות יהודה ושומרון.
בעניין הגבולות עם סוריה ולבנון, כל עוד מדינות אלו ושכמותן מנוהלות על-ידי שלטון עריץ ותומכות בטרור, שומה על מדינת ישראל לפקח על מה שמתחולל בתוכן – תחילה על-ידי בדיקה מהאוויר ולפי הצורך גם פעולה מהאוויר.
