34 שנים אחרי שבלם צביקה גרינגולד בגבורה את הכוחות הסוריים ברמת הגולן חוזר "כוח צביקה" לבלום כיבוש ערבי אחר, הפעם בדרכי שלום.
היום, כמועמד לראשות המועצה האזורית משגב, נתן צביקה גרינגולד ראיון לערוץ 2, ביום 30 בספטמבר, 2007, בנושא של ניסיונות של ערבים להתיישב בתחומי משגב.
"אין לי דבר נגד ערבים, ולקרוא לי גזען זה יותר ממעליב. אבל הכנסת משפחות ערביות למרקם של ההתיישבות היהודית במשגב זה קעקוע של מפעל ההתיישבות הציוני, וזה מה שהם מתכוונים לעשות", אמר.
עוד הוסיף: "הניסיון הפרובוקטיבי להכניס ערבים הוא לא ניסיון לפתור בעיה הומנית, אלא ניסיון לקעקע את מפעל ההתיישבות היהודית במשגב. על-רקע המצב הפוליטי במדינת ישראל, על-רקע העובדה שמדינת ישראל היא בית לאומי לעם היהודי, ועל-רקע העובדה שהערבים בחלקם לא מסכימים לדבר הזה, יש חשדנות בין הקהילות ולא נוצרו תנאים שהן יחיו במשותף".
כחמישים משפחות ערביות הגישו בקשות להתיישב בחבל משגב אבל אף אחת מהן לא נמצאה מתאימה להתגורר באחד מ-29 היישובים היהודיים בו. סיבת הדחייה היא תמיד - "אי התאמה חברתית".
ראשית, כמה מלים על "כוח צביקה". זהו כינוי לכוח מאולתר שפעל במהלך מלחמת יום הכיפורים בפיקודו של סרן צביקה גרינגולד, קצין שריון מחטיבה 188, בן קיבוץ לוחמי הגטאות.
ביום הכיפורים בו פרצה המלחמה שהה גרינגולד בחופשה בין תפקיד לתפקיד (כלומר לא היה משובץ). כאשר שמע על פתיחת המלחמה הגיע ביוזמתו ליחידתו הקודמת ברמת הגולן.
בעיצומם של הקרבות תפס פיקוד על כוח מאולתר שאורגן מאנשי צוות וטנקים פגועים מסדנאות נפח. הצוות מנה שלושה טנקים מדגם צנטוריון, אשר שניים מהם נפגעו כבר בהתחלה, אחד מהם לא היה בר תיקון והושאר מאחור. השני, שעליו פיקד גרינגולד נפגע ויצא מכלל שימוש לאחר מפגש עם טנק סורי, שהסתיים בפיצוצו. גרינגולד תפס פיקוד על הטנק שנשאר. אנשי הצוות שהיו איתו בטנק תחת פיקודו הם: מורדי ארזי (טען-קשר), איציק ארנון (תותחן) ופיליפ ברקוביץ (נהג).
במשך למעלה מעשרים וארבע שעות בלם הטנק בפיקודו של גרינגולד, את הכוחות הסורים שניסו שוב ושוב להבקיע לעבר נפח. במשך זמן זה ניסו לחבור אליו תגבורות אבל הניסיונות כשלו.
לבסוף חברה אליו יחידת מילואים שנאלצה גם היא לסגת עקב אבידות. גרינגולד עצמו נפצע בקרב, אולם למרות פציעתו עלה על טנק אחר של יחידת המילואים והמשיך לפקד עליו עד שנשאר שוב לבדו במהלך הלילה.
מאוחר יותר הוזעק לבלום את הסורים בגזרה אחרת, הפעם עשה זאת בסיוע טנק נוסף (יחד שני טנקים). לאחר הקרב פונה לבית חולים, אך מספר ימים מאוחר יותר חזר להלחם. הכוח זכה לכינוי ברשת הקשר "כוח צביקה". במשך 36 שעות קריטיות בלם כוחות סוריים על "ציר הנפט" בין חושנייה לנפח.
הודות לתושייתו ואומץ לבו וכן תשדורות האלחוט שיצר חשבו הסורים וגם כוחות צה"ל כי מדובר בכוח גדול משהיה באמת. קרב הבלימה שלו סייע לכוחות המילואים מחטיבה 179 בפיקודו של אורי אור להתארגן.
על לחימתו זכה לעיטור הגבורה. עיטור זה הוא העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל. העיטור מוענק על-ידי שר הביטחון בהמלצת הרמטכ"ל, על "מעשה גבורה עילאית שנעשה בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש".
הניסיון לייחס לאדם אחד את בלימת הסורים ברמת הגולן, הוא מיתוס שנבנה ע"י הממסד השולט כדי לספק הסבר מדוע לא המשיכו הסורים בדהירתם לעבר הגליל, לאחר שכבשו בסערה את רמת הגולן. שליטי המדינה טיפחו במשך שנים את הנרטיב שקיום המדינה מובטח הודות לצבא. אבל כאשר באה שעת המבחן ביום הכיפורים של שנת 1973, כשל הצבא במשימתו ולמעשה דבר לא עצר את הטנקים הסורים, אם היו מחליטים לרדת לגליל. כוחות המילואים לא היו עדיין מאורגנים ואם היו הטנקים סורים שוטפים במורד הגולן, היה הצבא הסורי כובש את הגליל בקלות והיה מגיע סופה של המדינה. הסיבה שהסורים לא עשו זאת יכולה להיות:
1. פחדם מתגובה גרעינית שתחריב את סוריה;
2. התוכנית שלהם היתה מראש רק לכבוש את הגולן;
3. סייעתא דשמייא;
- בחר את התשובה הנראית לך יותר.
כדי לשמר את המיתוס של כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה, נבנה סביב הלחימה של צביקה גרינגולד מיתוס נוסף, כאילו אדם אחד מנע את חורבן המדינה.
בכל אופן, אין באמור לעיל לשלול כמובן את העובדה שצביקה גרינגולד לחם בגבורה עילאית. נחזור עתה לענייננו.
צביקה גרינגולד צודק כאשר הוא אומר שמדינה שהוקמה עבור העם היהודי זכאית לדאוג שאכן כך תהיה. אחרת אין הצדקה להקמתה, אין הצדקה ללחימתו עבור קיומה ואין הצדקה לכל הדם שנשפך לשם כך.
יש רק שתי בעיות "קטנות". האחת, הממסד השולט במדינה מסרב - עקרונית - להגדיר מיהו יהודי. דבר שמשמיט את ההצדקה מן הדרישה - הצודקת עקרונית - לשמור על אופיה היהודי של המדינה.
אי אפשר למנוע מערבים לגור במקום שנבנה עבור יהודים - כאשר לא מגדירים מיהו יהודי.
השנייה, המדינה, עבורה נלחם צביקה בגבורה, ייבאה - וממשיכה לייבא - מאות אלפי מהגרים לא יהודים במוצהר מחבר-העמים.
אז אפשר, ובצדק, לטעון שרוצים לקיים כאן מדינה ליהודים. אבל אי אפשר באותה נשימה לאפשר למהגרים לא יהודים מברה"מ לגור במשגב תוך קבלת מלוא הזכויות של "עולים חדשים" ולשלול זכות זו מלא יהודים הגרים בגליל כבר מאות שנים.
גם מבחינה ביטחונית - בהתחשב בגל הפשיעה האנטישמית של המהגרים מברה"מ - הגוי משפרעם לא מסוכן יותר מן הגוי מאוקראינה.
אם המדינה שהקימה התנועה הציונית, רוצה אכן להיות מדינה עבור בני העם היהודי ההיסטורי - וזהו אכן הרציו העומד מאחורי הקמתה - היא חייבת למלא שני תנאים:
1) להגדיר בספר החוקים שלה מיהו יהודי, בדרך בה נקבע הדבר ע"י המסורת היהודית במהלך כל הדורות.
2) למנוע ממי שאינם יהודים להגר לתוכה תוך שימוש ב"חוק השבות".
רק כאשר מתמלאים שני תנאים אלו, יש הצדקה חוקית למנוע מלא יהודים לבוא ולגור באזורים שהוגדרו כשייכים למדינה שהסיבה היחידה לקיומה היא להיות מדינה השייכת לעם היהודי.
מאחר שאת מילוי שני הדברים הללו מונע השליט האמיתי במדינה, בית המשפט העליון, לא פלא שאותם עוטי גלימות שחורות מן העליון, הם גם מי שימנעו מצביקה גרינגולד לממש את דרישתו לגבי מהות האזרחים הרשאים לגור במשגב.
באופן אירוני, המצב היום הוא שרק בשטחים שנכבשו בשנת 1967 ניתן באופן חוקי למנוע התיישבות לא יהודים ביישובים יהודים. זאת, מאחר שהסמכות של בית המשפט העליון חלה רק על תחומי המדינה כפי שנקבעו לאחר מלחמת 1948.
