הגישה החד-צדדית של בצלם

דוח "בצלם" שפורסם השבוע (סוף אוקטובר 2007) מאשים בכותרתו, כי "ישראל מונעת מחולה סרטן בן 21 להיכנס לתחומה לצורך טיפול דחוף".

בצלם מביא את עדותו של תושב רצועת עזה", האני אבו טהא, המספר את סיפורו הקשה של אחיו, מחמוד אבו טאהא, חולה בסרטן המעי, שעבר סדרת טיפולים בבתי החולים ברצועת עזה. המשפחה ביקשה להעבירו לבית החולים תל השומר על-מנת לפתוח חסימה במעיים. לטענתו, ישראל, למרות אישור של מתאם הבריאות, לא אפשרה את מעבר האמבולנס ובו החולה לטיפול בתל השומר בגלל שאביו, כמאל אבו טאהא, נחשב ל"מעוכב" בשב"כ.

אכן, סיפור אנושי קשה, והוא מעלה (לצד ההבטים האנושיים) מספר שאלות עקרוניות על דרך הטיפול של ארגון "בצלם" בנושאים אלה:

• חוסר איזון מוחלט בדיווחים של "בצלם" - ארגון בצלם מקפיד לפרסם את טענות הפלשתינים ללא בדיקה וללא צרוף כל תגובה של הארגונים הישראלים המבוקרים, משל היו טענות הפלשתינים דברי אלוהים חיים. אף הכותרת מעידה על הכוונות הזדוניות של הארגון. "בצלם" לא סייג את הדוח באמירה, כי מדובר בעדות בלבד, אלא קבע בכותרת את אשמתה של ישראל בנוסח הבא: "ישראל מונעת מחולה סרטן בן 21 להיכנס לתחומה לצורך טיפול דחוף". העמדה הישראלית מובאת רק דרך עדותו של האני אבו טאהא.

• האם ישראל חייבת להעניק טיפול רפואי לתושבים של מדינת אויב? - מבלי להתייחס למקרה הספציפי ונסיבותיו (בכוונתי לפנות למת"ק עזה לברר הפרטים) עולה במקרה זה סוגייה עקרונית הנוגעת למחויבות הישראלית להושיט סיוע הומניטרי בכל מקרה גם למדינות אויב הנמצאות במצב של מלחמה, לא רק להלכה, אלא גם למעשה. גם לאחר ההינתקות הישראלית מרצועת עזה (אוגוסט 2005) נמשכו מדי יום ביומו התקפות הטרור מהרצועה, ובכללן שיגור של אלפי רקטות לעבר ישובים ישראלים במטרה מוצהרת לרצוח אזרחים ישראלים רבים ככל האפשר. ממשלת ישראל הכריזה ב-19 בספטמבר 2007 על רצועת עזה "ישות עוינת", תוך ציון, כי "ארגון החמאס הוא ארגון טרור שהשתלט על רצועת עזה והפך אותה לשטח עוין. ארגון זה נוקט בפעילות עוינת נגד מדינת ישראל ואזרחיה ומהווה את הכתובת האחראית לפעילות זו", נאמר בהודעת הממשלה.

מהדוח שפרסם בצלם משתמע, כי ישראל חייבת להושיט סיוע רפואי לכל מקרה של הצלת חיים ברצועת עזה, אשר משטר החמאס השולט בה הכריז מלחמה על ישראל ומבצע פעולות טרור נגדה מדי יום ביומו באמצעות זרוע הטרור של הארגון וארגוני טרור פלשתינים אחרים. על-בסיס היגיון זה של "בצלם", ישראל, שבה רמת הרפואה גבוהה לאין שיעור משכנותיה, צריכה להושיט סיוע רפואי מציל חיים גם למשפחות פעילי חיזבאללה ואולי גם לתושבים סוריים הזקוקים לניתוח דחוף. ולא רק היא. גם הכוחות האמריקניים הלוחמים באפגניסטן צריכים על-פי אותו היגיון לסייע למשפחות הטליבאן הנתונות במצוקה.

דוח בצלם רואה את ישראל אחראית למתרחש ברצועת עזה למרות ההינתקות, ואינה מעלה את השאלה מדוע בעצם משטר החמאס אינו מסתייע בשכנתו מדרום מצרים שאיננה "אויב" המנהלת נגדו מלחמה, בטיפול במקרים הומניטאריים. ובכן, בעניין זה התשובה ברורה. תנועת החמאס אינה מעוניינת בפתרון הבעיות ההומניטריות, אלא מעדיפה את המשך "הזיקה" לישראל מתוך מחויבותה הדתית לשחרור כל שטח פלשתין ההיסטורית בג'יהאד, כפי שמנהיגיה חוזרים ושונים חדשות לבקרים. על בסיס גישה זו, מתנגדת תנועת החמאס נחרצות גם לשיקום מחנות הפליטים או ליישובם בשטחי ההתנחלויות שפונו ברצועת עזה, על אף שיישובם מחדש של הפליטים אינו גורע כהוא זה מתביעתם לשיבה לישראל.

עמדה זו ביטא דובר סיעת החמאס בפרלמנט הפלשתיני, סלאח ברדוויל, אשר שלל באופן מוחלט בראיון ל"קודס פרס" (21.9.07) את האפשרות להעברת רצועת עזה לחסות מצרית ולסגירת כל המעברים עם ישראל. ברדוויל טען, כי מצרים אינה יכולה לשאת בנטל הכספי והדמוגרפי הכרוך בתמיכה ברצועת עזה והוא הוציא מכלל אפשרות שממשלת מצרים תסכים למהלך מעין זה, בשל מחויבותה ההיסטורית ה"אצילה" להגן על הבעיה הפלשתינית. מסיבה זו לדבריו, היא לא תבצע "טעות אסטרטגית אשר תחסל הבעיה הפלשתינית ותחזיר את הרצועה לעידן החסות המצרית והירדנית, דבר שאינו מקובל על המצרים והפלשתינים אשר רשמו בדמם קרבות גבורה לשחרור (פלשתין) ועדיין פועלים בכיוון זה".

משתמע אפוא, כי לא ישראל היא האויב של הפלשתינים. דווקא השלטון הפלשתיני ברצועת עזה, הנשלט בידי ארגון טרור איסלאמי קיצוני, הוא זה אשר מונע מתן סיוע רפואי לתושבים הפלשתינים והוא זה אשר מונע את הקלת המצוקה במחנות הפליטים. האנומליה במדיניות משטר החמאס נמשכת. וכך גם בעניין החשמל. מצד אחד מתלונן החמאס על הפסקת אספקת החשמל לרצועת עזה ומצד שני מנסה לפגוע בטילי הקסאם בתחנת הכוח אשקלון המספקת חשמל לרצועה.

בסיכומו של דבר, תמוהה העובדה מדוע דבק בצלם בגישה כה חד-צדדית בדיווחיו ובהימנעות מהבאת תגובה ישראלית רשמית לטענות הפלשתיניות ומדוע אין הארגון מפנה אצבע מאשימה אל עבר הנהגת החמאס האחראית הישירה למצבם הקשה של תושבי הרצועה. האם פעם נוספת האג'נדה הפוליטית של "בצלם" - הרואה בחמאס גורם פוליטי לגיטימי - היא הרוח החיה העומדת מאחורי הדוחות שמפרסם הארגון?