בין המקום והנוף לבין מעלית הזמן

עם סיום קריאת שני ספריה האחרונים של המשוררת חלי אברהם - איתן: "נופי הבית'" ו"מעלית אל הים", נזכרתי בדברי הרמב"ם המופיעים בהלכות "יסוד התורה" מתוך ה"יד החזקה": 'האל הנכבד והנורא הזה מצווה לאהבו וליראה אותו שנאמר: ואהבת את ד' אלוקיך ... והיאך היא הדרך לאהבתו ... ? (פרק שני , הלכות א'-ב').

בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתן, שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול ..."

יש לכך המשך נפלא, אך לצורך הדיון נסתפק במובאות אלו. אני אוהב את כתיבתה של המשוררת, חלי אברהם-איתן, כיון שגיליתי בקריאת השירים משוררת אמיתית, שאינה שייכת לאותו גל של משוררים, אשר חלק מיצירתם מופיע בעיתונות הכתובה והתקשורתית, ואני בדרך-כלל תוהה מהי "שירה" זו?

כשהמשוררת, חלי אברהם-איתן, כותבת על הנוף, על הצבעים, על הטבע, על האסונות ועל הטרגדיות שפקדו אותה ואת אחרים, אתה מוצא אבחנה ייחודית ותיאור מוחשי וחושני של אותם עצמים, תוך צביעתם בצבעי ה"אני" הייחודיים. כמו-כן אתה מגלה הזדהות עמוקה של הכותבת, פיזית ורוחנית, עם אותם עצמים. יש למשוררת התבוננות ייחודית בנופי הטבע של עולמנו ובנוף האנושי וטבעו.

הקורא בשיריה של חלי אברהם-איתן יכול לחוש, מבחינה פסיכולוגית, את האישיות הכותבת ולהתפעם מהיופי הפנימי. האישה, המתבוננת בעולם מזווית עין של פייטן, יודעת לשלב עולם ישן ועולם חדש, מודרני.

בשירים מתגלית אשה רגישה מאוד, פגיעה, אך חזקה ואיתנה. היא יודעת להתמודד בדרכה בקשיים שהיו מנת חלקה. היא איננה מתייחסת רק לבעיותיה. יש לה מודעות לצרות של אחרים: נפגעי תאונות דרכים, זקן ערבי, ילדים ערביים מקבצי נדבות, נפגעי הטרור ועוד.

שירתה, חלי אברהם-איתן נוגעת בתחומים רבים. היא אינה מסתגרת בד' אמותיה. יש בה אהבה להעניק ולתת (נדמה, יותר משהיא מקבלת).

ברגישותה העמוקה לפרטים, אני מוצא ביוצרת זו אדם הממלא ייעודו ביקום. מתוך אסונות ומכשולים ניתן רק להתעלות ולדעת מהי אהבה (אוניברסלית ואישית). חלי אברהם-איתן מנסה לדעת א-ל, שפירושו: לאהוב את האל ויצירתו בעולמנו.

מתוך "נופי הבית" אציין את המיטב שבשירים: "חלונות 2002", "שרב"ת "כינור", "אלגיה", "פרידה", "מזוודה נפרדת", "כמו אצטרובלים", "בקונכיה", "כפתית שלג", "אינני", "אוזלת-יד", "ביחד ולבד".

המובחרים בעיניי בשירי הספר "מעלית אל הים" הם: "מעלית אל הים", "אלגיה", "אנרגיה", "השכן מבית גאלה", "אמנות לפי צו", "תמונת לילה גזורה", "ציפיות במרחב מעונן", "על גבול האור", "מחול שדי", "לבד זלעפות", "לבד ואני", "פחד לבד", "כתמי - מים", "לבנה", "שיר בן רגע", "דלת-החלום" ו"סוד חומק אל השיר".

כתיבתה של חלי אברהם-איתן עשירה בהרבה מובנים ושווה לכל נפש. היא יודעת לעודד בשיריה, לרפא תחלואי-נפש, להעמיק בהתבוננות ביקומנו ובקיומנו מזווית ראייה אופטימית, יצירתית. אברהם-איתן צוללת לנבכי הנפש, שולה מהם פניני תקווה, ובכל הבדידות המציקה והמשתקת - האהבה המבוקשת נוקשת בצבעי הקשת, דורשת ומחדשת זיק אושר - אשריה!

אלגיה / חלי אברהם-איתן

רֵיחַ עֵשֵׂב צָהֹב
רָטֹב מִצִּפִּיָּה גְּשׁוּמָה
בְּשֶׁבֶר עָנָן
מַפְתִּיעַ
עוֹלָם כָּבוּי.

עֲרֵמוֹת עֲנָנִים נְמוּכִים
לוֹחֲצוֹת אֶת הָאֲוִיר
בָּרָק כְּקֶרֶן לֵיזֶר
מְפַלֵּחַ בָּם.

פֶּרֶץ חֲלוֹם פִּתְאוֹם
לְהַפְלִיג לְאֶרֶץ
שְׁטוּפַת-שֶׁמֶשׁ.

(מתוך: נופי הבית)

מעלית אל הים / חלי אברהם-איתן

מַיִם לְבָנִים
עַל מִכְשׁוֹל גַּלִּים בָּנוּי
בִּקְצֵה זְרִימָה

הוֹדְפִים אֶת מַחְסוֹם הַשָּׁנִים
מַחֲלִיקִים קִמְטֵי-חוֹף
כְּשֵׂעָר שֶׁהֻחְלַק וְנִצְבַּע זָהָב.
קֵיסָרִית צְלִילֵי הַמִּזְרָח
מִסְתַּלְסֶלֶת כְּיָם עַל הַמִּרְקָע.

מַבִּיטִים בַּחַלּוֹן
כְּחֹל הַמַּיִם דָּבֵק בִּכְחֹל רָקִיעַ
כְּמִיהָה בָּאֲוִיר מְחַשֶּׁלֶת
חִשּׁוּקִים שֶׁל אַהֲבָה
גֵּאוּת הַמַּיִם בַּמָּצוֹק
סוֹדֶקֶת פְּתָחִים
וּזְרִימַת מַיִם בְּבִטְנוֹ

סָמוּךְ לְגֵווֹ
מַעֲלִית אֶל הַיָּם
וְגֶשֶׁר נִבְנָה אֶל חֲצַר הַגַּלִּים
עַתָּה קְשִׁישִׁים יוּכְלוּ לַעֲלוֹת
בְּקַלּוּת
לְהִתְהַלֵּךְ שׁוּב
עַל קַו הַמַּיִם.

(מתוך: מעלית אל הים)