"האיש הזה שרון, חסר לי". זאת השורה שבחר רוני דניאל לומר מול המצלמה, בתשדיר פרסום לערוץ השני. "האיש הזה", הכוונה למנהיג הימין, שבשלהי הקריירה העשירה שלו, זכה להערצת אלה שמעולם לא הצביעו בשבילו, רק משום שבגד בציבור שנשא אותו על הגב שלושים שנה, בזמן שהיה "מצורע" פוליטי.
ולפני שאני ממשיך, הערה: אני יודע שכשמדובר באיש שעקר שמונת אלפים יהודים מביתם, בתמורה להפיכת עזה לחמאסטן- אסור לומר את אמת. לאלה מבין הקוראים שיש אלרגיה לדברי אמת, מומלץ להפסיק לקרוא כאן.
והאמת יצוקה בסלע, ואיננה ניתנת לערעור, אפילו ע"י רוני דניאל: ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, בנוסף לעובדה שהיה מושחת עד היסוד (אהוד ברק: "משפחת שרון מושחתת מכף רגל עד ראש. בכל מדינה מתוקנת, על הרבה פחות ממה שמיוחס לו, ראש הממשלה היה מתפטר". (בארבע עיניים, ערוץ הכנסת, 21.02.05), רמס כל מחסום דמוקרטי שהפריע לו. אני לא ממציא את זה.
רוני דניאל היה כאן, כששרון דחה בבוז - לפני ואחרי הבחירות!- את תוכניתו של מצנע על פינוי חד-צדדי של נצרים וכפר דרום. רוני דניאל היה כאן, כששרון התחייב פומבית לכבד את משאל מתפקדי הליכוד, ומשהפסיד- השליך את התוצאות לפח! רוני דניאל היה כאן, כאשר חוקרי המשטרה עמדו חסרי אונים, מול שתיקתם של עמרי וגלעד. זאת הזדמנות להזכיר לרוני דניאל שתיק "סיריל-קרן" (עדיין) לא מת, הוא בתרדמת.
בניגוד למה שכתב אדם ברוך במעריב (02.11.07), הגעגוע הזה של רוני דניאל לשרון, איננו "מתקופת הכתבים הצבאיים כחבר'ה הטובים", אלא הבעת תודה נצחית בגין מימוש שתי הפנטזיות האולטימטיביות של השמאל: עקירת מתנחלים, וריסוק הליכוד. מרגע שהתחייב, היחס אליו השתנה!! מי שהיה בעבר "הפנים המכוערות של הפוליטיקה הישראלית", כפי שהגדיר אותו פעם יוסי ביילין, הפך באחת ל"אתרוג יקר ערך".
חברה שרוצה מדינה נקייה משחיתות, אסור לה להעריץ מושחתים. חברה שרוצה להילחם במשתמטים, חייבת להוקיע אותם, אפילו הם בנים של האליטה (למשל בן ארצי ואביב גפן). חברה שרוצה לחזק את הדמוקרטיה, חייבת להפיץ עוינות כלפי אלה שרומסים אותה. יגאל עמיר לא היחיד שירה(?) לדמוקרטיה בגב. גם שרון!
לעקור ישובים בכוח הפתקים שנגנבו מהאזרחים עם ההשקפה הימנית, זוהי פגיעה אנושה בדמוקרטיה. לפטר שרים, רק משום שנשארו נאמנים למצע, מזכיר משטרים אפלים. מדינה שבה הציבור שניצח בקלפי בכה, ואלה שהפסידו צהלו, איננה דמוקרטית. גם רבין, סליחה כן?- לא היה צדיק דמוקרטי. מי שרוצה פרטים, שישאל את אלכס גולדפרב.
לא הייתי מתייחס לרוני דניאל, אלמלא ידעתי, שהוא אחד מעדר גדול. דמוקרטיה שבה רודן מושחת זוכה להערצה המונים, היא דמוקרטיה עם תקשורת בעייתית. בדמוקרטיה בריאה, יש שני תנאי סף: יושר אישי וקבלת כללי המשחק הדמוקרטי. וה"סלקטורים" בכניסה לפוליטיקה, הם רוני דניאל וחבריו. ובמקום להוקיע, הוא מתגעגע. כנראה לריסה דפקה לכל העדר את הרדאר...
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
