הדמוגרפיה - נכס אסטרטגי

הטענה שהיהודים נידונו להפוך למיעוט בין הירדן לבין הים התיכון - מנותקת לחלוטין מהמציאות הדמוגרפית. הפטליזם הדמוגרפי השתרש בתודעת הממסד האקדמי, התקשורתי, הפוליטי והביטחוני והפך בסיס להחלטות מדיניות הרות-גורל. הפטליזם - שהוא מרשם אובדני במזרח התיכון - מבוסס על הנחות ונתונים מוטעים בהיקף דרמטי. על כן - מדיניות המבוססת על הנחות ונתונים מוטעים מתגבשת למסקנות והמלצות מוטעות.

אמנם קיימת בעיה דמוגרפית, אך היא אינה קטלנית. יותר מכך, המומנטום הדמוגרפי הוא יהודי ולא ערבי. מספר ערביי יו"ש מנופח ב-70%, הצניחה בפריון הערבי ב"קו הירוק" מקדימה את תחזיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) ב-20 שנים, הפריון היהודי גבוה מהתרחיש האופטימי ביותר של הלמ"ס וההגירה הערבית מיו"ש נוסקת ומהווה תופעה שיטתית מ-1950. כל הטוען שמאכלת דמוגרפית מונחת על צוואר המדינה היהודית - ומגייס את הדמוגרפיה כדי להשפיע על החלטות מדיניות - טועה ו/או מטעה באופן גס.

החוקרים לא בדקו, לא ידעו, לא דיווחו

הנתונים והתחזיות של ה"לשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלשתינית" (למס"פ), מופרכים מדי שנה ע"י משרדי הבריאות והחינוך הפלשתינים וועדת הבחירות הפלשתינית, משטרת הגבולות הישראלית, הפקחים האירופאים ב"מעבר רפיח" ו"לשכת הסטטיסטיקה הירדנית".

גורמים אלה מתעדים לידות, פטירות, הגירה ואת מספר בעלי זכות הבחירה ביש"ע. החוקרים הישראלים לא בדקו את אמינות נתוני היסוד הפלשתינים (מפקד 1997), ולכן לא ידעו שנתוני הפלשתינים לשנים 1997-2007 הם תחזיות מופרכות ולא מספרי אמת. נעלם מעיני החוקרים שתחזיות הפלשתינים כוללים כ-400,000 תושבי חו"ל, בניגוד לכללי הדמוגרפיה המאפשרים רק ספירת תושבים דה-פאקטו (הלמ"ס גורע מהספירה כל ישראלי השוהה בחו"ל למעלה משנה, ומחזירו רק 90 יום לאחר שחזר).

הממסד לא הבחין בספירה כפולה של כרבע מיליון ערביי י-ם, הנספרים כערביי יו"ש וגם כערביי "הקו הירוק". הם לא הבחינו שנתוני הלמס"פ כללו תחזית להגירה מסיבית של יותר מ-300,000 ערבים ליש"ע (מ-1998), בעוד שהייתה הגירה שלילית של למעלה מ-100,000 מיש"ע והגירה שלילית (נטו) ממוצעת של יותר מ-10,000 לשנה מאז 1950. ב-2004 הייתה הגירה שלילית של 12,000, ב-2005 16,000 וב-2006 25,000. אנשי האקדמיה הישראלים אימצו את נתוני הלמס"פ, למרות שהם מבוססים על אומדן שיעור גידול אוכלוסין כפול מאפגניסטן, סומליה, אריתריאה וניז'ר בעלות שיעור גידול האוכלוסין הגבוה בעולם.

אם החוקרים הבחינו בטעויות הנ"ל, ולא דיווחו לציבור ולמעצבי מדיניות, הרי שאין מדובר בטעות חמורה אלא בהטעיה!

המציאות הדמוגרפית

מספר ערביי יו"ש - המנחה את הממסד הדמוגרפי, התקשורתי, המדיני והביטחוני - מנופח ב-70% (1.5 מיליון ולא 2.5 מיליון) ומספר ערביי יש"ע מנופח ביותר מ-50% (2.6 מיליון ולא 4 מיליון).

הפער בין מיתוס למציאות הוא דרמטי גם ב"קו הירוק". אחד הסימפטומים להתמערבות ערביי ישראל היא הירידה בשיעורי הפריון. לדוגמא, פער הפריון בין יהודי וערביי ה"קו הירוק" הצטמצם מ-6 ילדים לאישה ב-1969 ל-0.8 ילדים ב-2006. לראשונה מאז הקמת המדינה, קיים שוויון בין שיעורי הפריון היהודי והערבי בירושלים - 3.9 ילדים לאישה. בעוד שמספר הלידות הערביות לשנה ב"קו הירוק" התייצב על 38,500 מאז 1995, גדל מספר הלידות השנתיות היהודיות באותה תקופה (כולל עולים שאינם מוגדרים כ"יהודים כהלכה") ב-36% מ-80,400 ב-1995 ל-109,188 ב-2006. ב-1995 היוו הלידות היהודיות 69% מסך הלידות, ב-2006 74% ובשליש הראשון של 2007 75.5%.

הרוב היהודי מערבית לירדן הוא מוצק וארוך טווח - 67% ללא עזה ו-60% עם עזה - מאז שנות השישים, בהשוואה למיעוט של 33% ב-1947 ו-8% ב-1900. מאז 1882 - תחילת העלייה הראשונה לישראל - גדלה האוכלוסיה היהודית בין הירדן לבין הים התיכון פי 164 והאוכלוסיה הערבית גדלה פי 6. מאז 1949 גדלה האוכלוסיה היהודית פי 9 והערבית פי 3.

הממסד הדמוגרפי - המתבסס על טעויות גסות של הפלשתינים - מחמיר את טעויותיו, כאשר הוא מיישם על הנתונים הפלשתינים את תחזיות הלמ"ס הישראלי משנת 2000. תחזיות אלו מופרכות מדי שנה ע"י נתוני הלמ"ס עצמה. לדוגמא, קצב הירידה בשיעור הפריון הערבי (3.6 ילדים לאישה ב-2006) מקדים את תחזיות הלמ"ס ב-20 שנים! שיעור הפריון היהודי - 2.75 ילדים לאישה לפי הלמ"ס - גדול מהתרחיש הגבוה ביותר של הלמ"ס. מאז 1949 נוטה הלמ"ס להמעיט בתחזית שיעור הפריון היהודי, להאדיר את שיעור הפריון הערבי, להתעלם מהיקף ההגירה הערבית השלילית, לבטל את פוטנציאל העלייה, להתעלם מהעובדה שהחברה היהודית אינה מאמצת דפוסי דמוגרפיה מערבית, ולהתעלם מתגובות דמוגרפיות שונות ומנוגדות של יהודים וערבים למצבים חריגים כגון טרור, מלחמה ושפל/גאות כלכליים.

מסקנות

בהיסטוריה הציונית ידעו המנהיגים תקופות דמוגרפיה קשות: ב-1900(תקופת הרצל ) היו בארץ ישראל 8% יהודים, בזמנו של בן-גוריון (1947) היו כאן 33%. למרות זאת השכילו מנהיגי הציונות לקבל החלטות נועזות לעתיד האומה ולכן הביאו למהפך דמוגרפי חיובי.

דווקא עתה, כאשר המדינה היהודית הגיעה למסה קריטית דמוגרפית, צבאית, כלכלית וטכנולוגית חסרת-תקדים מבהילים אותנו לגבי העתיד הדמוגרפי. המציאות הדמוגרפית מצדיקה את דרכם של מנהיגי הציונות שהתמידו בחתירה להקמת ולביצור המדינה חרף המצוקות הביטחוניות, הכלכליות, הפוליטיות והדמוגרפיות האימתניות שהיו כאן בתחילת הדרך. ממסד פוליטי המתעלם מהעובדה שהקלת הנטל הדמוגרפי (שאינו קטלני) - ע"י ויתור גיאוגרפי - תכביד את הנטל הביטחוני (העלול להיות קטלני), המניח לדמוגרפיה לעצב חזון וביטחון ופועל לפי הנחות דמוגרפיות מוטעות, נידון לעצב מדיניות מוטעית ומסכן את קיום המדינה היהודית.

המציאות שחייבת להוביל את מדיניות החוץ והביטחון שלנו היא כי המומנטום הדמוגרפי הוא יהודי!