מים רבים זרמו בים התיכון מאז אותו סיפור מיתולוגי על אדמירל טורקי, שסירב לתקוף את מלטה, בטענו שהיא פשוט אינה קיימת במציאות. אלא שההיסטוריה מוכיחה, בעליל, את ההפך הגמור: במשך 7,000 שנות-קיומה הפכה מדינת האיים הקטנה (שלושה איים מיושבים) ליעד נחשק של כובשים מכובשים שונים: מהרומאים והפיניקים בעת העתיקה ועד לצרפתים ולבריטים, שסיימו את שליטתם בה לפני למעלה מ-40 שנה.
במרוצת השנים האחרונות גילינו גם אנחנו את המדינה החיננית והקומפקטית שמדרום לסיציליה ומצפון לאפריקה, וחזרנו אליה פעמים אחדות, כשעינינו אינן שבעות ממראותיה המרהיבים.
מלטה ניחנה בחן גובר, שלו ועמוק, המורכב מפסיפס של אטרקציות. יש בה שילוב מעניין בין חוף-ים יפהפה לבין היסטוריה עשירה, ויש בה גם בילויים מסביב לשעון. אז מה עוד צריך כדי לשכנע את התייר הישראלי המצוי והמפונק, שכבר חרש את מרבית הגלובוס, כדי שיפקוד יעד אטרקטיבי כל כך, שעדיין אינו מוכר לו?
אי השמש
הטיסה מישראל למלטה פשוטה וזמינה: שלוש שעות ואתה שם, עם שהייה מומלצת לשבוע של כיף. במרוצתו אפשר ללמוד פרק מעניין על תרבות ואורח-חיים שמי-אירופאי, שהם ייחודיים מאלו שבכל מקום אחר עלי אדמות, ובצד אלה ניתן לרבוץ בנחת על שפת הים או בריכת המלון, להשתזף בשמש מחייכת, של אקלים ים-תיכוני, כמעט בכל חודשי השנה; ליהנות ממיגוון רחב של פעילויות ספורט ימי ושעשועי-מים; לשחק גולף ולהמר בקזינו, או במירוצי-סוסים.
מלטה, יש לזכור, היא אי שטוף-שמש במרוצת מרבית השנה, והטמפרטורה הממוצעת בה נעה בין 20 ל-27 מעלות. מימי הים התיכון, המקיף את האי, זכים וצלולים להפליא, תודות לזרמים המיוחדים, המנקזים אותם מפסולת. באי קיימים רק מעט חופי-חול, בעיקר בצפון, וחובבי השיזוף ימצאו את מבוקשם באין-ספור חופים סלעיים קטנים, או על שפת בריכות בתי המלון, כאשר הים עצמו משמש כר נרחב לצלילות ולמיגוון נרחב של פעילויות ספורט-מים בכל הרמות.
תרבות שופעת
לא פחות מהשמש התמידית של מלטה קורצת לתייר התרבות המורכבת שלה, הניזונה מהפיניקים, הרומאים, הערבים, הספרדים, האיטלקים והאנגלים. השפה המלטזית, שהיא שפה שמית, כתובה באותיות לטיניות, ומי שמבין מעט ערבית יזהה בקלות את הצליל ויקלוט מלים רבות בשפתם של המקומיים. ההיגוי הוא בליל של שפות אחדות, ובין היתר אפשר לשמוע אפילו מלים עבריות, כמו "חמש", למשל. מלבד השפה המלטזית הרשמית, דוברים כמעט הכל גם אנגלית, ברמה המתקרבת לזו של שפת האם.
הדרך הטובה ביותר להכיר את מלטה היא לשוטט בה בנחת, באשר הקצב היומיומי המקומי הוא איטי ונינוח. מעבר לחומות האבן הרבות, מומלץ להתכונן בכנסיות המפוארות, לטייל ברחובות הצרים, כשהעיניים תרות אחר הדלתות, החלונות והעיטורים האמנותיים המקשטים אותם והמצויים כמעט בכל בניין ישן. שוחרי התרבות וההיסטוריה מוזמנים לאחד מהחזיונות האורקוליים הרבים, המציפים את האי, והמוקרנים במספר רב של שפות, ובכך הם עשויים לקבל סיקור ממצה על תולדות מלטה כולה.
את סיורנו נתחיל בעיר הבירה, ולטה, הבנויה בצורה גיאומטרית בין שני נמלים וערוכה כרשת, עם רחובות צרים, מקבילים ואנכיים אחד למשנהו. מרבית הבניינים בעיר מקוריים, בעלי חזיתות שטוחות, וכבר ממבט ראשון נשקף מהם היושן הרב.
חווייה סאדיסטית
מומלץ להשתהות בגני בראקה העליונים, שבמרומי הכרך, באשר נשקף מהם נוף מרהיב על נמל הגראנד הרבור שמלמטה. לא להחמיץ את קתדרלת סנט ג'ון, שנבנתה במאה ה-16 בסגנון הבארוק והרנסנס. רצפת הקתדרלה המהממת מכוסה בפסיפס של 369 אבני-קבר, עשויות שייש. על כתלי הקתדרלה מתנוססים ציורי-שמן נדירים ותקרות הפרסקו מקומרות ומהודרות, עם גילופי-עץ ערבסקיים, כשהעושר הציורי ניבט בכל פינה ופינה בה.
חווייה סאדיסטית מזומנת למי שמבקר במוזיאון העינויים והאינקוויזציה, הממוקם ברחובה הראשי של העיר. אפשר לפגוש שם דמויות היסטוריות של עמים נכבשים, שעונו והוצאו להורג בידי שליטי האי. שיטות העינוי וכלי הסד מוצגים לראווה בחזיון אור-קולי רב-פעלולים, שאינו מומלץ, בהכרח, לבעלי סיבולת נמוכה, כמו גם לבני הנעורים.
מבנה מרשים במיוחד, הצד את העין, הוא מרכז הוועידות, המצטיין בתיקרותיו הקמורות ובריצוף השייש שלו. במקורו הוא נבנה בשנת 1500, על-ידי האבירים, כבית-חולים, וכיום, לאחר שיפוצים אין-ספור, הוא משמש כמרכז-כנסים, מוזיאון ותיאטרון.
לא לפסוח על הארמון הגדול, שנבנה במאה ה-16 והמשמש כיום כמעון הנשיא ומושבו של הפרלמנט המלטזי כאחד. בחדר הגובלנים של הארמון מתנוססות על הכתלים יצירות-אמנות, המתארות את המצעד הטורקי הגדול על האי במאה ה-16. מומלץ גם לפקוד את הנשקייה של הארמון, שבה ניתן להבחין בכלי הנשק שבהם השתמשו האבירים כדי להדוף את הטורקים.
ארמון אחר, מהיפים והמהודרים בוולטה, הוא כיום המוזיאון הלאומי לאמנויות, ששימש את מטה האדמירלים בתקופת השלטון הבריטי. בארמון, שנבנה במאה ה-16, מוצגות יצירות של גדולי הציירים, ואת האוספים ניתן לראות רק בלוויית איש-ביטחון של המוזיאון.
יריד אטרקטיבי
חובבי העתיקות ישבעו נחת מאתרים פרה-היסטוריים רבים: אבני-קבר, מקדשים, פיתוחי-אבנים ושרידים מהתקופות הגיאוליתית והברונזה. חלק מהמקדשים, ששרידיהם מפוזרים באיים, קדמו לפירמידות של גיזה במצרים ולבית המקדש בירושלים.
ואחרון-אחרון חביב בוולטה הוא יריד יום הראשון בבוקר, הממוקם בשערי העיר. זהו אחד השווקים היחידים, שנותרו עדיין בעולם, שעוד ניתן למצוא בהם עתיקות לשמם במחירים סבירים: מריהוט ועד לספרים, כתבי-יד וציורים.
בשער העיר ממוקמת גם התחנה המרכזית לאוטובוסים. אלה הישנים, המצועצעים והססגוניים, שהיו מקובלים בראשית המאה הקודמת ושנשתמרו להפליא. ב"טרנטה", נוסח הימים ההם, עם הקפיצים והטילטולים, אתה נוסע כשבטנך מתהפכת, אבל זו חווייה מארץ החוויות ומזכירה במעט את השוסונים של ישראל בשנותיה הראשונות.
מדינה, בירתה העתיקה של מלטה, היא עיר היסטורית זעירה, מוקפת חומה, מהעתיקות ביותר באירופה. היא בנוייה על תל גבוה וניתן לראות בה את הארמונות הרבים שבהם התגוררה אצולת הממון המלטזית. כיום רוכשים רבים מבעלי ההון באי את הארמונות העתיקים האלה, משפצים אותם ומתגוררים בהם. רק להם מותרת הכניסה לעיר במכוניות, ואילו התיירים נאלצים לכתת את רגליהם אליה ברגל.
פצצה של כנסיה
במרחק של כ-20 דקות במעבורת מוולטה מצוי האי גוזו, שבו מתגוררים 20 אלף תושבים. האי, שבירתו ויקטוריה, מתקיים מתיירות, חקלאות ודייג. מומלץ לבקר באחת ממסעדות הדגים ופירות הים המרובות שבאי ולצפות ממנה, תוך ארוחה כיד המלך, במים הצבועים בכחול-עמוק.
אי נוסף בקבוצת האיים הוא קומינו, השוכן בין מלטה לבין גוזו. זהו המקום לתפוס שלווה ולשכוח מכל הצרות שבעולם. אין באי כלי-רכב והרעש היחידי בו הוא רחש הגלים.
כפר הדייגים, מוסטה, מתהדר בכנסיית מריה הקדושה, מהגדולות והיפות באירופה, שעל ראשה כיפה יפהפיה, צבועה בזהב, כחול ולבן. במלחמת העולם השניה נפלה עליה פצצה גרמנית ממטוס של ה"לופטואפה", שחדרה דרך הכיפה לריצפת הכנסייה ולא התפוצצה. עד היום מוצגת הפצצה הזו בכנסיה.
קדימה אוכל
ואיך אפשר בלי האוכל המלטזי. אחרי ככלות הכל, מלטה היא גן-עדן קולינרי, שנתמזגו בו מיטב מטבחי העולם. המטבח המלטזי מושפע מהסגנון האיטלקי, כמו גם מהסגנון הערבי, ובמידה מסויימת גם הצרפתי. יש גם תבשילים מקומיים, במיוחד ה"פאנאק" (ארנבת), שהוא המאכל הלאומי, המקובל באין-ספור צורות-בישול; ה"למפיקה" - דג, הנמצא בשפע במימי מלטה, בשלהי הקיץ ובסתיו, ומבושל כנזיד או פשטידה. ועוד ממטעמי המקום: בולג'ולי, שהוא בשר-בקר עם זיתים ובימים קשות, מבושל ביין אדום, על אש קטנה. תאווה לחיך. ולא שכחנו את מרק האלמנות, המכיל ירקות, שהוסיפו להם גבינת-עיזים מוקרמת.
גם הלחם המלטזי הוא תאווה לחיך: עשוי בצק חמצמץ-כהה, נאפה באיטיות רבה בתנורי-לבנים ומקבל מעטפת חומה-שחורה בטעם מעודן. ומומלצות גם העגבניות, שיובשו בשמש ושהושרו בעשרות סוגי רטבים, עם תערובות של תבלינים; ויש גם גבינות-עיזים, עם דבש מעורב בפירות יבשים, בוטנים, שקדים ושוקולד.
אזור הבילויים של מלטה מרוכז בפצהוויל, שברובע סנט ג'וליאן. משעות - ונמשכים אליו, נחשולים-נחשולים, כלמטה-קסם. בארים, בתי-קפה, מסעדות, 'קריוקי, דיסקוטקים באווירה דחוסה, אך נינוחה, וסמוך מאוד, בארמון דרגונרה, ממוקם הקזינו הממלכתי של מלטה, ובו שפע של שולחנות-הימורים ומכונות-מזל.
אז מי שעדיין חושב שמלטה "יוק" - שיקום!
