הגנגסטר היהודי-אמריקני, בנג'מין סיגל, שהפך את לאס-וגאס לבירת-הימורים, בוודאי לא חלם על כך שיום בהיר אחד יתנוסס שמו לראווה דווקא על חלון הראווה של מסעדה תל אביבית. אבל עובדה: 60 שנה לאחר מותו, בהתנקשות מטעם המאפיה הסיציליאנית, הוא זכה לכבוד הזה של הנצחת-שמו במדינה העברית.
כיאה לשמה, מעוצב חלל המסעדה, שבין כותלי קניון מגדל האופרה, ברוח מלונות הפאר של עיר האורות האמריקנית, כשעל מלאכת העיצוב מנצח מעצב הפנים שלה, דניאל חסון. כבר בכניסה שורה על המתארח בה אווירה יוקרתית, ייחודית ונהנתית: מראות נוצצות, עץ מהגוני צבוע שחור, ספות מעור תנין ועיטורי פליז, זהב וכסף. כל הנוצצים האלה מהווים תפאורה הולמת למנות המשובחות שמציעה "בנג'מין סיגל" לסועדיה, והגובלות בשחיתות קולינרית של ממש.
שילוב טעמים
על מלאכת הקולינריה של המסעדה האלקטית מנצח ביד רמה השף הצעיר, בן ה-24, ליאון ויניקוב, שכבר עשה חייל כשף של מלון "הילטון" התל אביבי ומסעדות-יוקרה אחרות, כשהוא נבחר בקפידה על-ידי בעלי המסעדה, חיה וצביקה שיחור.
תפריט המסעדה, של שעות הצהריים והערב, מבוסס על שילוב שבין הטעמים הקלאסיים מהעולם הישן לבין אלה המסקרנים מהעולם החדש. אלה גם אלה מוגשים בעיצוב אמנותי-מקורי, מרהיב-עין ומעורר את בלוטות הריר. מנות התפריט עשויות כולן מחומרי-גלם מפנקים טבעיים, כמו פטריות כמהין, בשר מיושן כהלכה, ופירות-ים טריים.
קשה להחליט
מבין שלל המנות הראשונות התאהבנו בחציל הבלאדי, העשוי על הגריל, והמוגש על מצע של גבינת לבנה, עם עגבניות, זיתים ופטרוזיליה. בת הזוג בחרה, לעומת זאת, בבריוש פירות-ים, שכלל קלאמרי, שרימפס ומולים ברוטב-ירקות-שורש ועגבניות-פרנו - ולא התאכזבה. למנות האלה התלוותה מחמצת-שאור (פוקאצ'ה), שנאפתה במקום בתנור-לבנים ונימוחה בפה. כאפריטיב הוגש לנו, על-חשבון הבית, קוקטייל קפוא של פסיפלורה וקיווי, טבול במעט אלכוהול.
מבין המנות העיקריות התקשינו להחליט בין תבשיל כתף-עגל וכבש במרלו פורט ומח-עצם, לבין פילה-בקר בלסימו מיושן, שמן-זית וקונפיטורת-תאנים. לבסוף "התפשרנו" על כבדי העוף, המוגשים עם פטריות ובצל שלוט ביין אדום ורוזמרין, על מצע של מחית תפוחי-אדמה. בת הזוג, המאוהבת בדגה, עטה, לעומת זאת, על הטאליאטלה פירות-ים, מלווה בבטטות מקורמלות, פטריות ואספרגוס ביין לבן. הכל היה בטעם-של-עוד.
בטן מלאה
מפוצצים מאוכל, עוד העזנו להזמין קינוח: סלט פירות טרי, ממבחר פרי הארץ, טבול ביין אדום, עם כדור של גלידת סורבה-מנגו. בת הזוג ההינה לבקש נפוליון נטיפי-בצק-עלים של קדאיף עם זביון-וניל. שהרי אם כבר שחיתות - אז שחיתות לשמה, ואין תימה שיצאנו מן המסעדה עם בטן מלאה, במובן החיובי של המילה, ועם חשבון סביר של 120 שקל לסועד.
כאן המקום להזכיר לטובה את המהפך לטובה שחל במרוצת החודשים האחרונים באיכות התפריט ובשרות הנלווה אליו, מה שלא היה כך בימיה הראשונים של המסעדה לפני כשנה. במיוחד ניכר השיפור הרב בתפריט סוף השבוע, המוגש ביד נדיבה במיוחד, עם מלצרים המכרכרים סביבך, כשהכל מתנהל באווירה רגועה, לצלילים חרישיים של מוסיקת-קאונטרי ודיקסי נוסח הימים ההם.
מי שכמה לאינטימיות, יוכל ליהנות מחדר-אירוח פרטי-ייחודי. ולא שכחנו את הבר, בן 30 מקומות הישיבה, עם היצע מגוון של אלכוהול משובח. ובימים של שמש אביבית אין כמו לשבת בפאטיו, המשקיף אל הים שממול, לחזות בשקיעה שלפנות ערב ולשטוף את העיניים בים מתרחצי החורף על החוף ובתיירים ששוב פוקדים אותנו לאחר הפוגה ארוכה מדי.
