גיבורים על חלשות

מה קרה לנו? האם הפכנו למדינה דרקונית אכזרית וחסרת התחשבות גם כאשר מדובר בקומץ קטינות משולהבות? האם מערכת האכיפה כה חדורה בתחושות נקם עד כי איבדה כל אמת מידה מוסרית? האם המערכת מגמשת שריריה נגד ילדות בנות 14-16 משום שהיא חוששת להתעמת עם הדבר האמיתי - המתיישבים הנחושים של הגדה המערבית.

לפני כשבועים נעצרו שבע קטינות במאחז גבעת אור, שליד בית-אל, על-ידי פלוגת משמר הגבול. הבנות הואשמו בכך שהסגו גבול, ושהו בשטח צבאי סגור ללא היתר. עד כאן אין חולק על העובדות, ועל כך כי מדובר בעבירה.

אף על-פי כן, יש לציין כי ריח רע מתנוסס מעל כל עניין ה"שטח צבאי סגור" המושת על שטחים שונים בגדה בהתאם (כך לפחות משתמע) לגחמותיו של מפקד היחידה המרחבית המקומי, ובהתאם לידיעות מודיעיניות על תנועות המתיישבים המסופקות למפקד הצה"לי, בנוסף לאחראי בלונדון (ומשם ככל הנראה לערב הסעודית), באמצעות תנועות כגון: "שלום עכשיו" ובצלם.

הילדות נעצרו בפקודת שופט, אשר ככל הנראה, איבד את כל בלמי המידתיות ודן אותן למעצר ללא הגבלת זמן, ועד לתום ההליכים המשפטיים. העילה למעצר היתה מוזרה ואף מופרכת, כלשון הדין:"סרובן להזדהות ולעמוד בתנאים, כמו גם התנהגותן בתחנת המשטרה (יושבות ולומדות פרק בתורה)ובבית המשפט מצביעים על העדר מורא מפני הדין, ומהווים קריאת תגר נגד שלטון החוק".

גזר דין זה מעלה מספר תהיות, כדלקמן:

חוקי מדינת ישראל הישימים לבוגרים אינם תקפים בכל הנוגע לקטינים, והרי שכך, כיצד מנסה בית המשפט לאכוף את הדין על מי שאינו קיים לגביהן למעשה? באם מצא בית המשפט כי אכן ישימים חוקי הבוגרים של המדינה לגבי קטינים, הרי שבמשמעו אינם קטינים, ומשום כך מה לנו כי נלין על הפדופילים במקומותינו? שהרי כפי שמשתמע מהדברים, הם אינם מפתים קטינים אלא בוגרים לכל דבר ועניין, ולכן אין להאשימם בפדופיליה. האם האבסורד אינו צועק כאן למרחוק? ומה באשר לנישואי קטינים? הרי אינם קטינים הלא כן? ומה באשר לקיום יחסי מין עם קטינים? אין כאן עברה על החוק? הרי ד'אליבא ד'בית המשפט, הינם בוגרים. אכן סיבה למסיבה.

הרי ברי הוא, כי מעצרן של הילדות אשר אינו קצוב בזמן, אורכו יעלה על כל עונש שיושת על עובר עברה כגון דא (בוגר), ובכך נישבר עקרון המידתיות. ברור כי בית המשפט מנסה ללמד לקח את הקטינות, אך דרך ענישה זו, שלילת החרות הבלתי מוגבלת בזמן, הרי שמורה היא לבוגרים בלבד, וברור כי אינה מתאימה לגילן של הנערות.

בקיצור, מישהו מנסה לאחוז את המקל משני קצוותיו. אך אם בית המשפט מתעקש כי האחריות נופלת על הנערות בלבד, כיצד ישמיט הוא את אחריותם של המבוגרים האחראים עליהם? כפי שאמרנו גיבורים על חלשות. והיכן כל אותן עמותות לשלום ולרווחת הילד והקטין? אהה, כמעט שכחנו, הללו הרי נמצאות בצד השני של המפה הפוליטית, וכך הילדות הקטינות אינן "בני אדם ואינן קטינות. הן הרי קוראות בתנ"ך ובשאר "מרעין בישין", ולכן הן מסכנות את הדמוקרטיה ושלטון החוק הישראלי. אכן בדיחה גרועה המעלה טעם רע מאד בפה.

בפסק דינו הכה המופרך המתאכזר לקטינות חסרות הגנה של השופט ארנון דראל, ניסה זה לרצות את אדוניו מפרקליטות המדינה מוטי האג'נדה החד-צדדית בעליל (יוזמי, יוצרי, ודוחפי דוח טליה ששון למאחזים לדוגמא). פיתרון יצירתי, הומני ותואם גיל לבעיית הנערות ניתן למצוא בקלות, אך מדוע להתאמץ כאשר ניתן להראות למתיישבים מיהו כאן הבוס, ויחד עם זאת להשפילם עד עפר, הרי "הם" לא משלנו.

האם אנו כבני העם היהודי לא עברנו מערכת משפטית מוטת אג'נדה לדראון עולם של חולצות חומות ושחורות בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת? דווקא עלינו מוטלת החובה (והזכות) לטאטא מערכת משפטית כה קלוקלת. מי ישפוט את שופטינו?