בוועדת וינוגרד יושבים אישים נכבדים ורציניים. שניים מהם משפטנים בכירים: נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר, השופט (בדימ.) אליהו וינוגרד, והמשפטנית פרופ' רות גביזון. אף על-פי כן, נראה כי הוועדה שוגה בדרכה: מחד-גיסא, היא ויתרה – כך לפחות הודיעה לבית המשפט העליון – על הוצאת מכתבי אזהרה ועל מתן מסקנות אישיות, למרות שאלה מתחייבות מהממצאים החמורים; ומאידך-גיסא, היא ויתרה על שימוש בכלים נוספים העומדים לרשותה, כדי להוביל למיצוי הדין עם הדרג המדיני שחטא. אפרט להלן.
מסכת העובדות המתבררת בפני חברי הוועדה, מעידה על ניהול מופקר ומוזר של מלחמת לבנון השנייה. החל מההחלטה החפוזה לפתוח במלחמה (
על כך התרענו בזמן-אמת ימים ספורים לאחר פתיחת המלחמה), עבור דרך ההחלטות המבצעיות שהתקבלו בהמשך, ומאוחר יותר - בהחלטה המופקרת שקיבל ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שהורה על פתיחת מבצע קרקעי נרחב, למרות שכבר הושג, למעשה, הסדר להפסקת אש, הסדר שלו הסכימה ישראל.
אין ולא יכול להיות ספק, ולו על-פי מבחן התוצאה: ההחלטה של אולמרט הייתה החלטה מופקרת, רשלנות פושעת, בעייתית. הוא שלח חיילים כבשר תותחים, וגרם למוות מיותר. לפי הראיות שכבר מצויות בידי חברי הוועדה – ההחלטה התקבלה מבלי שאולמרט התייעץ כדבעי עם חברי הקבינט המדיני-ביטחוני ו/או עם גורמי הביטחון הבכירים, ותוך קהות-לב מהמחיר שעתידים היו לשלם חיילי צה"ל. 33 חיילים נהרגו, ילדים נותרו מיותמים, יותר ממאה חיילים נפגעו וייוותרו נכים כל חייהם.
בסופו של דבר, מחמת ההימור הכושל של אולמרט, המטרות שהוצבו לא הושגו: ההפסד הצורב במלחמה המיותרת שחק את כושר ההרתעה של מדינת ישראל; החיזבאללה כבר התחמש בנשק מסוכן יותר לישראל, אירן פועלת במשנה-מרץ לבצר את מעמדה באזור; סוריה הקצינה עמדותיה; הפלשתינים מרימים ראש, לא במעט נוכח הצלחת אנשי החיזבאללה להכות בעורף הישראלי; החיילים שנחטפו טרם הוחזרו וטרם התגלה מהם סימן חיים.
בנסיבות דנן, אמורה היתה הוועדה לעשות שימוש בדין הפלילי כדי למצות את הדין עם ראש הממשלה, הוא אולמרט. סעיף 304 לחוק העונשין, לדוגמה, מאפשר מיצוי הדין עם חשוד בגין "גרימת מוות ברשלנות". על-פי החוק, "הגורם ברשלנות למותו של אדם, דינו – מאסר שלוש שנים". סעיף זה מופעל תדיר נגד עברייני תנועה שגרמו למוות על הכביש, וכן גם נגד קצינים ומפקדים זוטרים בצה"ל שגרמו ברשלנות למוות של חייל. וטוב שכך. לכן רק מתבקש הדבר, כי ועדת חקירה שמונתה במיוחד לשם בירור הכשלים במלחמת לבנון והאחראים לכך, תפעל על-פי סמכותה, ותצביע על חשד פלילי, גם אם מדובר בדרג המדיני, וגם אם מדובר באולמרט.
על-פי החוק, אין בידי ועדת וינוגרד הכלים להכריע בסוגייה פלילית. דבר זה נתון בידי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. חובתה של הוועדה, אפוא, היא להצביע על חשד זה ולהעבירו לטיפול היועץ המשפטי לממשלה, בדיוק כפי שעשתה, לדוגמה, ועדת אור, כשהעביר לטיפול היועמ"ש את ממצאיה וחשדותיה באשר לשוטרים שגרמו על-פי החשד, תוך רשלנות פושעת, להרג ערבים-ישראלים באירועי אוקטובר.
אעיר כאן: האמור לעיל אינו בבחינת מידע מוכמן. הדבר גלוי וידוע. נודע לי, כי כמה מחברי הוועדה העלו סוגייה זו עוד לפני פרסום דוח הביניים, אך באותו שלב הם נמנעו מהעמקת הדיון בנושא ומהעלאת הצעה לגיבוש החלטה בדבר העברת הממצאים הפליליים, לכאורה, לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה.
הדוח הסופי טרם הוגש, ואין לדעת האם קיימת בדוח התייחסות רשמית ו/או רמז כלשהו בכיוון זה.
חברי הוועדה יודעים, מן הסתם, את חובותיהם. אלא שבנסיבות אלה כדאי להדגיש בפניהם: חובתם כלפי הציבור אמורה לגבור על ביקורתם המגמתית של כל אותם ספינולוגים הפועלים גם בימים אלה בשירותו של אולמרט, תוך הפצת חצאי דברים וחצאי אמיתות - מתוך פרוטוקולים סודיים מישיבות הקבינט-המדיני ביטחוני. על חברי הוועדה להתעלות ולעשות מלאכתם נאמנה. עד הסוף, למרות הכלים האסורים בהם משתמשים אולמרט ואנשיו כדי להטות את הכף.
ההתנהלות הנ"ל, אגב, מצד אולמרט ואנשיו, מהווה לכאורה עבירה פלילית חמורה, קל וחומר כאשר פרסום הציטוטים מתוך הפרוטוקולים גם מצד עיתונאי החצר, ובהם פרשן הבית, נחום ברנע, נעשה ביוזמה ו/או תוך מעורבות אולמרט ואנשיו, וזאת תוך עבירה של "שימוש לרעה בכוח המשרה" [עבירה סעיף 280 לחוק העונשין], מרמה והפרת אמונים [עבירה לפי סעיף 284], הפרת חובה חקוקה [עבירה לפי סעיף 286] ועוד ועוד. גם דבריו של חיים רמון, שגילה בראיון לערוץ 10 סודות ביטחוניים כמוסים ביותר מתוך דיוני הקבינט המדיני-ביטחוני (בעניין תקיפת המתקן בסוריה, כדבריו) מהווים עבירה לכאורה. דברים אלה נועדו לשרת את אולמרט ולרכך את דעת הקהל ערב פרסום דוח ועדת וינוגרד, ומכאן חומרתם ופסלותם. העובדה שאולמרט אינו ממלא את חובתו הבסיסית ואינו מדיח את רמון, ולאלתר, עקב הפרת הסודיות, מעידה כי אולמרט שבע רצון מדברי רמון ו/או שהוא מסכים להם ו/או שהוא נהנה מפירותיהם ולכן הוא מושתק מלפעול.
בכל מקרה: את שלא תעשה ועדת וינוגרד, יוכל לעשות כל אזרח במדינה, קל וחומר הורי ההרוגים והנפגעים: להגיש תלונה ליועמ"ש, על-בסיס ממצאי ועדת וינוגרד, ולדרוש חקירה פלילית כדי למצות את הדין עם האשמים.
