אל תתרשמו מהעמדת הפנים, כאלו המהלכים האמריקנים האנטי-ישראלים הם "תחת בקרה" של שרון. רוק אינו גשם, אגרוף בשינים אינו מתואם מראש. שרון לא ידע מאיפה זה בא לו, ורק כדי "להציל פנים" הוא משחק אותה "כיבוש" ויתר הקטעים של "שלום עכשיו".
הכשל הישראלי הכל-מערכתי מול ארה”ב לא היה מודיעיני גרידא. היתה כאן אי-יכולת לפענח את התמונה הכוללת. הקברניט הביט במשקפת ולא ראה את הקרחון.
כבר לפני כמה חדשים הדליקה היועצת לביטחון לאומי, קונדוליסה רייס, נורה אדומה. אנחנו עסוקים ב-"Nation building", אמרה - בקוסובו, באפגניסטן ובמזרח טימור, ועכשיו נעשה זאת גם בפלשתין.
פול ברמר, הנציב האמריקני בבגדד, "בונה" את האומה העירקית - צבא, כלכלה, מימשל, חינוך, משטר ואוריינטציה בינלאומית - כפרויקט אמריקני. צריך רק להחליף את עירק בפלשתין ואת בגדד בירושלים, ונבין הכל. כן, ירושלים. כי במפת הדרכים אין כל הבדל בין ירושלים לשכם או רמאללה, אשר שרון, לעת זיקנתו, נזכר שהן "כבושות".
ה"פול ברמר" של ירושלים ישתכן בוודאי ב"אוריינט האוס", שעפ"י מפת הדרכים גם אותו התחייבה ממשלת שרון לפנות, ומשם הוא יארגן את המינהל הפלשתיני בחלק "הכבוש" של העיר. 14 ההתנגדויות הישראליות אינן רשומות במפה שלו. שולחו, פאוול, כבר הודיע: רשמנו לפנינו, ואנחנו נוסעים!
הדיפלומטיה הערפאתית שאפה תמיד להחליף כל מגע ישיר בינינו לבינם בתיווך, תכתיבים, ופיקוח בינלאומיים. לאחר אישור מפת הדרכים ע"י ממשלת שרון כל זה כבר בכיסו, אולם הוא קיבל עוד משהו, שלא העז לחלום עליו: פלשתין "העצמאית, ובעלת כושר חיות" תהיה פרויקט אמריקני, ארה"ב תיבנה את פלשתין! שליחיה כאן ( מדברים על 2000) לא יהיו מפקחים, כ"א "בוני אומה".
והואיל ויש קשר של הזדהות בין היוצר ליצירתו, בין האפוטרופוס לבן חסותו, וכל פרויקטור רוצה שהפרויקט שלו יצליח, רתומה היום האמביציה הנשיאותית לקידום האינטרס הפלשתיני. אלא, שהאינטרס הלאומי של היהודים בא'י נוגד את האינטרס הפלשתיני מן היסוד, ולכן מפת הדרכים, במקום לשפר את יחסינו עם ארה”ב, מעלה אותם על פסים של התנגשות חזיתית.
המחשה קטנה: ערפאת ואבו מאזן אינם רוצים להחמיץ את ההזדמנות להשיג מדינה עוד בשנה זו. לשם כך החליטו ביחד עם החמאס לסגור לזמן מה את ברז הדם. אבל הערבים, בגאוניותם, לעולם אינם מקבלים מתנות בחינם, ו"תמורת" מדינה הם דורשים : נסיגת צה"ל, הריסת יישובים יהודים, הרבה כסף, תנועה חופשית. הדרישה הזאת מוצגת לאמריקנים כרשימת חומרים הנחוצים לו, לפרויקטור, לצורך בניית האומה הפלשתינית. רק, ש"החמרים" האלה באים, ותמיד יבואו, מאתנו ועל חשבוננו.
כך נאלץ שרון לשחרר היום רוצחים עם דם על הידיים ולאפשר להם לנוע בכבישים. בעתיד תגברנה דרישותיו של הפרויקטור האמריקני, אשר יעמוד מעתה בנעלי פלשתין ויתייחס אלינו מנקודת מבטה. את שיטחה יבקש להרחיב, ואת האינטרסים שלה לקדם. את כלכלתנו ירתום לעזרת הכלכלה הפלשתינית הנבנית, מומחינו יוזמנו לתרום מן הידע שלהם, ולא מן הנמנע שבסוף נהיה אנחנו הקבלן הראשי ב"בניין האומה" הפלשתינית. כבר אמר שרון לאבו מאזן: "אני אעזור לבנות את המדינה שלך". יש כאן עוד פיתול ציני וגם אכזרי. בקוסובו נרתמה נאט"ו לבניית האומה המוסלמית שם, כאן תידרש תמיכתה של ישראל: אנחנו נהיה כאן גם נאטו הדופק את הסרבים, וגם הסרבים הדפוקים.
בהשוואה ל-"ידיד" האמריקני שלנו, היושב מעבר לאוקיינוס ושולח - עתים יד מסייעת ועתה יד מכופפת, להם יהיה פרויקטור אמריקני היושב כאן, וההבדל יהיה כולו לרעתנו. ישבנו כאן בחדרנו הקטן לבדנו, הושיבו לידנו דוב גריזלי ענק, ולפתע נעשה צפוף מאד ומעט מפחיד, הגם שהגריזלי טרם שלף צפורנים. כך תלך ריבונותנו ותידחק לקרן זווית, ככל שהפרוייקט האמריקני-פלשתיני יתקדם.
מבין כל האופציות שעמדו בפני שרון מול הגריזלי, הוא בחר בגרועה ביותר - להתעלם, לשחק בנדמה לי, להציג חיה מסוכנת כחיית מחמד.
