כסף אינו רק שטר נייר שעליו מודפס דיוקנו של מנהיג לאומי שנקרא לישיבה של מעלה וגם לא רק פיסת מתכת עגולה שעליה חרות סמל המייצג אירוע מתולדות העם שהנפיק את המטבע. כסף הוא התגלמות הכוח המניע את גלגלי העולם. כסף סולל כבישים ומסילות ברזל, כורה מנהרות בהרים, בונה אניות ומטוסים, מאכיל פיות רעבים, מביא רפואה לחולים ומה לא. בקיצור: הממון הוא המניע את כלכלת מדינות העולם, הוא המנוע של הקיום האנושי.
כל אדם יודע כי לכסף יש מחיר וכי כסף עולה כסף. אם, למשל, דרושה לך משכנתא לרכישת דירה ישמח בנק המשכנתאות להעמיד אותה לרשותך, בתנאי שתשלם "משהו" בעבור השימוש בכסף שקיבלת. ל"משהו" הזה קוראים ריבית המייצגת את מחיר הכסף. כל מי שנזקק לממון לרכישת דירה יודע שהמקור ממנו ניתן להשיג את הכסף הוא הבנק למשכנתאות, אך רק מעטים בציבור הרחב יודעים מניין משיג הבנק את הכסף הרב הנדרש לפעילותו העסקית.
אחד המקורות החשובים ביותר לפעילות העסקית הוא "הבנק הגדול מכולם" - מאגר הכסף הבלתי נדלה המצוי בקרנות הפנסיה, מאגר התופח באורח קבע מדי חודש בחודשו, באמצעות התשלומים שמעבירים העובדים והמעבידים כדי להבטיח את הקיום העתידי. שיטת "העבודה" של הכסף היא כזו: קרן הפנסיה מעמידה לרשות הבנק את הכסף בריבית קבועה ומובטחת למשך שנים, נמוכה יחסית, ואילו הבנק "מוכר" את הכסף לציבור מבקשי המשכנתאות, בריבית יותר גבוהה. ומפער הריביות האלה הבנק מתקיים ואף מרוויח.
עד תחילת תהליך קריסתן של קרנות פנסיה הסתדרותיות (כמו קרן הביטוח של פועלי הבניה וקרן נתיב) היתה השליטה על 86% מהכסף הרב והטוב הזה בידי ההסתדרות. 14% הנותרים היו בידי קרנות פנסיה פרטיות שרובן נשלטו בידי חברות הביטוח. במשך שנים רבות הובטחה השמירה על ערכו הריאלי של הכסף הכבד הזה, לטובת העמיתים המבוטחים, באמצעות אגרות חוב "מיועדות" שהנפיקה הממשלה, בריבית מועדפת ומובטחת מראש, ללא כל סיכון.
על-פי השיטה הזו הכסף "עבד", אך לא עשה את מלאכתו במיצוי כל אפיקי ההשקעה הפוטנציאליים, כפי שיכול היה לעשות אילו פעל גם בשוק החופשי ומיקסם את אפשרויות הרווח.
הרפורמה בקרנות הפנסיה שאושרה בשבוע שעבר בחקיקה בכנסת הפכה את הקערה על פיה והיא פותחת פתח לתקווה ששוק ההון הפנסיוני הענק הזה, יוכל להתחיל לעבוד כמו במתוקנות שבעולם המערבי, כגורם עסקי המניע את גלגלי הכלכלה והצמיחה, בתנופה הרבה יותר גדולה אפילו מזו שמייצרים הבנקים. ידיעה שפורסמה ממש בימים אלה יכולה להבהיר את משמעות מהפיכת המימון הפיננסי שבפניה ניצבת כיום כלכלת ישראל.
מסתבר כי קרן "הרמס" (HERMES), המנהלת השקעות בעבור קרנות הפנסיה המובילות בבריטניה, רכשה חבילה מניות של "כור" בשווי של כ-45 מיליון ש"ח.
בריטניה לא המציאה את השיטה. היא פועלת הרבה מאד שנים בכל רחבי העולם המערבי שבו קיימות קרנות פנסיה המחפשות נתיבי השקעה כדי להגדיל ככל האפשר את התשואה על ההון הצבור בידיהן. הכסף הזה פועל בעבור המבוטחים הפנסיוניים בשתי שיטות. האחת: קרן הפנסיה שוכרת את שירותיו הטובים של "בית השקעות" שהוכיח את יכולתו על פני שנים, ובית השקעות זה מנהלת את הכסף בעבור הקרן. המשך העסקתו של בית ההשקעות מותנה בגובה התשואה על ההון שהוא מצליח לייצר.
ככל שתגבה התשואה כך יגדלו סיכויי "מנהל הכסף" להמשיך ולהיות מועסק על-ידי קרן הפנסיה. השניה: קרן הפנסיה עצמה מקימה "ועדת השקעות" שבה משתתפים מיטב המוחות הכלכליים/עסקיים וזו מחליטה איך והיכן יושקע הכסף כדי ש"יעשה את העבודה" בדרך הטובה ביותר. בעקבות החלטות מן הסוג הזה מושקע הכסף בכל שוק בעולם שבו הוא יכול להרוויח היטב. כמו בשוק הישראלי, למשל, כפי שעשתה קרן "הרמס", על-פי מיטב שיקוליה העסקיים.
גם בישראל מתחילה שיטת הפעולה הזו להתפתח. המקום הראשון שבו היא תופעל יהיה בקרן שתנהל את כספי הפנסיה של עובדי חברת החשמל שהאחריות עליהם עברה לפני שנים אחדות מידי הממשלה (במסגרת הפנסיה התקציבית) לידי חברת החשמל (במסגרת פנסיה צוברת). עם פרסום המכרז לניהול הכספים האלה שהיקפם מגיע ל-10 מיליארד ש"ח בקירוב, הסתבר כי הדרישה העיקרית לפיה יבחר הזוכה תהיה: איזו תשואה תוכל להבטיח החברה המנהלת את הכסף ומי יהיו המומחים שיישבו בוועדת ההשקעות כדי שניתן יהיה להבטיח את התשואה הגבוהה ביותר למשך שנים.
בשיטת זו של הפעלת הכסף קיים, לכאורה, סיכון שהערכות המומחים לא יתממשו. כדי למזער את החשש, מאחר שמדובר בכספי פנסיה של מיליוני מבוטחים, מעניקות ממשלות רבות בעולם המערבי הגנת-מינימום למקרה שהתשואה המושגת לכספי קרן הפנסיה נמוכה מדי. כך גם יקרה בישראל עם כניסתה לתוקף של הרפורמה בביטוח הפנסיוני. הגנה זו תיראה כך:
האוצר התחייב להנפיק לקרנות הפנסיה החדשות והישנות אג"ח בתשואה של 4.85% לגבי 30% מהכספים המושקעים. את יתרת ההשקעות יחלקו הקרנות באופן הבא: 50% באג"ח ממשלתיות, 13% בהלוואות ופיקדונות ברמת סיכון נמוכה ו-7% בהשקעות "חופשיות" כמו הבורסה, למשל. ההערכה הכלכלית מראה כי במיגוון הזה של ההגנות יוכלו הקרנות לקבל, באמצעות אג"ח ממשלתיות ופרטיות, תשואה בשיעור מינימום של 4%.
כאשר יפוג ערפל הקרב וחוקי המשחק החדשים יובהרו לשוק הפנסיוני בישראל, נתחיל כולנו לראות איך המיליארדים הרבים שנצברו בקרנות עושים את העבודה בדרך הטובה ביותר. הכסף הזה יהפוך, קרוב לוודאי, לבנק ההשקעות הסולידיות הגדול ביותר של המדינה. הוא יפעיל את המערכת הכלכלית הישראלית שקפאה והתכווצה בשנות מיתון ממושכות מדי; הוא יופנה לטובת השקעה בתשתיות - שבהן ישראל מפגרת בעשרות שנים אחרי מה שדרוש לה; הכסף הגדול והטוב הזה ייצר במשך השנים מאות אלפי מקומות עבודה חדשים ויביא לצמצום דראסטי בממדי האבטלה;
הוא יביא לגידול בהכנסות המדינה ממיסים הנובעים מפעילות כלכלית מואצת ויאפשר לה להעניק יותר גם לנזקקים ולעניים; הוא יציב את ישראל במעמד שווה למתוקנות שבמדינות העולם היודעות כיצד לדאוג לכך שהכסף יעבוד ולא רק ישמר באפס מעשה בכספות שמורות היטב; הוא יביא לעליה ברמת החיים ולתקוות-אמת חדשה לכל אלה אשר בכורח נסיבות הקיום הקשות - ביטחוניות וכלכליות - התחילו להטיל ספק באשר לעתידה של המדינה המיוסרת הזו ושל עמה למוד הסבל.
