הפכפכנות ותעתועי אמירותיו של רה"מ שרון מזה זמן רב הם בעיה לאומית ממדרגה ראשונה לא רק מבחינת תוכנם, אלא גם בשל לאקונת האמינות. ואמינות קברניטים הרי היא אחד הנכסים החשובים ביותר במרכיבי הביטחון הלאומי ה"רכים", קרי מנהיגות, הקריטי במיוחד בישראל הנאבקת עדיין על ביסוסה. כשקברניט מלהג מדי יום דברים והיפוכם אנשים תוהים אם יש בכלל ערך לדבריו או אם הם מובילים מדיניות ברורה ובריאה.
חוסר אמינות שרון (ושל קברניטים המתנהגים כמותו) הנה גם מעליבה כל בר-דעת, שהרי היא משקפת הלך מחשבה שרובנו טפשים וניתן להתל ולשטות בנו. להטטנות כרונית של קברניט היא לא תכססנות מפליגה אלא זריית חול בעיניים, התעללות באינטלגנציה ואנטי דמוקרטית. מנהיגות נפתלת לא תהיה לעולם מנהיגות נכונה. נכון שרוב אזרחי ישראל בחרו בשרון אך היה זה יותר כברירת מחדל מאשר התעמקות בטיב אמינותו ומנהיגות.
לאחרונה החל לטעון "שא"א לשלוט ב-ב3.5 מ' פלשתינים" (אגב, מי ספר). מייחסים לשרון חוש הומור אבל אמירה כזו מפיו היא אפילו לא בדיחה גרועה. מה, הוא לא ידע עליהם עד לאחרונה כשזעק בלהט לא רק נגד מדינה אלא אף נגד אוטונומיה לפלשתינים (ר' מאמרו הנרחב ב"ידיעות" כשנה לפני אוסלו)? וכי לא שמע המספרים כשצם (ולא בשל דיאטה) בגן הוורדים במחאה על אוסלו?
ועוד, מי לא שולט בעם אחר או במיעוט אתני גדול? הספרדים לא בבאסקים? ההודים לא בקאשמיר המוסלמית? הטורקים ואחרים לא בכורדים? ועוד ועוד. מאז ומעולם היו מיעוטים, ורוב שפוי עם זיקה בריאה לארצו אינו מפוררה, ודאי אם גודלה מזערי, כדי לספק מאוויהם הלאומיים. ובכלל, כבר אין פתרונות למי שמציקה לו "השליטה" בדמות אוטונומיה למשל?
לאחר נזיפת היועץ המשפטי חזר בו מיד מהמונח האומלל של "כיבוש", בצדק, שהרי לעולם איננו יכולים להיות כובשים בארצנו, ומה גם שהפלשתינים יכלו להשתרר מ"הכיבוש" אם היו מקבלים הצעת ברק ל-99 אחוז מיש"ע, אך הם חתרו להכנעת וגירוש ישראל בנוסח ה"חיזבאללה".
יתר על כן, לפני יותר מעשור אף התפטר מתפקיד שר השיכון בהאשימו את שמיר ש"תוכניתו העלתה ישראל על דרך להקמת מדינה שנייה בא"י ויש להאבק בכך בכל הכח בטרם פורענות". וכך, לפני חודשים - לאחר הפיגוע הקטלני בצומת פת-גילה, אמר למצלמות "ואלה עוד רוצים מדינה" במשמע שאינם ראויים לה. קצת קודם באופוזיציה צעק למתנחלים "רוצו לתפוס הגבעות" למניעתם מהפלשתינים.
במיוחד היו נוקבים דבריו כשנה לאחר שנבחר כרה"מ: "זה הם או אנחנו. מולנו אויב צמא-דם. הפלשתינים חייבים לחטוף וזה צריך להיות כואב מאד… שירגישו המחיר הכבד. זו תהיה מלחמה קשה אבל מה בדיוק הבררה, להכנע? לוותר? עכשיו אין אופק מדיני, יש רק אופק ביטחוני, אנו במלחמה על הבית". נכון שב"נאום הרצליה" דיבר על "חזון" בוש ומדינה אך סייג זאת מהותית: "ממשלתי לא תתפתה להאמין במקסמי שוא והבטחות סרק שיסכנונו"...וכי הוא סבור עתה שיקבל מהפלשתינים זולת הבטחות סרק, כפי שהנסיון העשיר עמם מוכיח?!
ניתן עוד להוסיף כהנה וכהנה מדבריו המלהטטים ונסתפק בשני מכמנים יחודיים. חודש לאחר התמנותו לרה"מ, הבליע בראיון משפט חמור בקשר לפירוק התנחלויות: "אם יהיה שלום מה מפריע שהם יחיו שם? יש לנו מאות משפחות פלשתיניות בבאר שבע ובנצרת עלית. מה הבעיה"?
הבהרתי לו בפקס הבעיה: השארת ישובים יהודיים בשליטה/ריבונות זרה לא דומה כלל לקיום ערבים בריבונות ישראל, שהרי פירושה קעקוע הרעיון הציוני מיסודו. מה היה, שאלתיו, בסיס הציונות אם לא ביטול מארת הגלות וישוב היהודים במולדתם העצמאית? והנה אתה מוכן להקים במו ידיך גלות חדשה לפתח ביתנו. פרט להתיחסות לקונית שתשובה תשלח בהקדם, זו לא נתקבלה.
ול"מפת הדרכים". כל מכירי שרון יודעים אהבתו למפות, אז נראה שהיתה חסרה לו אחת. וברצינות, כל מי שקרא המפה ויש לו יושר אינטלקטואלי חייב להודות שהיא גרועה עשרות מונים מאוסלו. אז לאחר ששרון אמר ש"אוסלו קרס מפני שהפלשתינים הפרו כל התחייבות", לפתע ישנו אורחם וימלאו מחוייבויות רק מפני שנדמה שנפתח "חלון" ויש כאילו עם מי לדבר?
ואחרי "מלחמת הטרור" והקזת הדם שכפו על ישראל ואחרי שאמר, בצדק, שלא ינהל מו"מ מדיני (!) תחת טרור ואש - נכון להעניק לפלשתינים גמול מדיני שאין למעלה ממנו ולהוכיח בכך שהטרור משתלם? וכי לא ברור שבכך תהיה ישראל בת ערובה תמידית לטרור ואלימות?
הוא גם מדגיש שלא היה כל לחץ אמריקני. אם דברו אמת - למה התקפל וקיבל את המפה, ואם הוא "מעגל דברים" - הרי אפשר ומותר להגיד "לא" לידידים בענין כה חיוני לישראל. מה, נהיינו רפובליקת בננות ואיסקופה נדרסת שחייבת לקבל תכתיבים?
חמור שהתעתוע והכזב הפכו לנורמה שלטונית, ואגב הוא אינו הראשון בכך. אני אומר הדברים בצער כי שרון היה יכול להיות מנהיג לאומי נחוש וחשוב כפי שהיה מפקד צבאי, אך נראה שזקנתו וצלקותין גברו על בחרותו.
תא"ל(מיל.) לברן,
שהעריך פעם את שרון
