במלחמה כמו במלחמה

מדינת ישראל נמצאת במלחמה מזה תקופה ארוכה. אין שם אחר למצב השורר לאורך גבולה הדרומי של המדינה, באזור הנגב המערבי. נראה כאילו היחידים שאינם מבינים זאת הם חברי הממשלה הכושלת והעלובה ביותר שקמה למדינת ישראל מאז קום המדינה.

ממשלה המונהגת ע"י אהוד אחד, כראש הממשלה, אשר כבר ביולי 2006 סירב להבין את המצב אליו הוביל את מדינת ישראל תוך סירוב אדיוטי להכריז על מצב מלחמה, וע"י אהוד השני אשר הדבר היחיד המוליך אותו הוא מצבו הכללי בסקרים. בין שני אלו נמצאים שרים, אשר התנהגותם, לפחות של חלקם, בשדה הקרב הפוליטי, שונה באופן מהותי מהתנהגותם בשדה הקרב הצבאי בעברם הרחוק.

אזור שלם במדינת ישראל, המתיימרת להיות מדינה ריבונית ועצמאית, מופגז במשך ימים ארוכים ע"י שלטון וממשלה שנבחרו ע"י האזרחים שלהם. יש לשים את האמת הכואבת על השולחן. החמאס איננו כנופיה אלא ממשלה נבחרת אשר מהותה הוא ממשלת טרור מאורגן וממוסד. כאשר ממשלה כזו מכריזה על מלחמה ופועלת להביא את המלחמה לשטחנו נגד אזרחים בלבד, שום ממשלה איננה יכולה שלא לקרוא לילד בשמו. והשם הוא ברור ובהיר "מלחמה". ובמלחמה רשאית מדינה, ע"פ החוק הבינלאומי, שרבים מידידי בשמאל אוהבים לצטט ולזעוק בשמו, לנקוט בכל הצעדים, גם הקשים ביותר, כדי להגן על אזרחיה ועל שטחה.

בעבר, אחד ממפקדי חיל האוויר, האלוף בני פלד ז"ל, קבע שמדינת ישראל איננה מדינה אלא קהילה גלותית המתנהלת ע"פ הקודים בהם התנהלו קהילות יהודיות בגולה, תוך דרישה מהפריץ שיגן עליהן. ההבדל היחיד, לדברי האלוף פלד, הוא שהקהילה היהודית בארץ ישראל מחזיקה בצבא, אך עדיין מבקשת את אישור הפריץ לכל דבר ועניין.

היום ניתן לומר כי דבריו של פלד ז"ל לפני 30 שנה בקירוב, מתאימים להתנהגותה של ממשלת ישראל הכושלת. הבושה הגדולה היא שדווקא כאשר ראש הממשלה ושר הביטחון הם ילידי הארץ הזו, הם מתנהגים בצורה גלותית הרבה יותר מראשי ממשלה בעבר, אשר נולדו בגולה, והפגינו אומץ רב יותר בפעולתם נגד אויבנו. די אם נזכיר את לוי אשכול ז"ל אשר הנהיג את מדינת ישראל במלחמת ששת הימים או את מנחם בגין ז"ל אשר הבין את האיום הנשקף למדינת ישראל מצד האטום הערבי ושלח את חיל האוויר לחסל את הכור בעירק.

אין מדינה אחת בעולם אשר הייתה מאפשרת את ההשתוללות הפלשתינית בגבולה, ואת הפגיעה השיטתית באזרחיה ובישוביה. רק ממשלה עלובה אשר עיקר מעיני קברניטיה הוא בהישרדותם האישית, יכולה להקריב את הריבונות שלה ולא להגיב על מצב המלחמה הקיים.

במלחמה צריך לפעול כמו במלחמה, לא יתכן מצב בו רק אזרחי ישראל יהיו נתונים לפחד ולטרור מאורגן, בעוד שהפלשתינים יוכלו להתנהל כפי שהם רוצים, בביטחון יחסי. פעולות כירורגיות כפי שמבצע צה"ל כיום מתאימות למצב אחר ולא למצב מלחמה. במצב הקיים היום תושבי מדינת הטרור עזה, צריכים להבין שהם יהיו נתונים להפגזות של תותחי צה"ל, באותה מידה שתושבי ישראל נמצאים תחת מטחי הקאסאמים. יש להפעיל את כוחה הצבאי של ישראל באופן מלא ולא רק באמצעות תקיפות אוויריות נקודתיות.

אין שום צורך לדבר על "ציד חוליות קאסאם", שכן חוליות אלו הן חלק בלתי נפרד מהתושבים בעזה ומהכוח המזוין של ממשלת החמאס. אין צורך להפציץ בניינים ריקים, שכן זהו אקט חסר תועלת המציג את ישראל כנמר של נייר. הגיע הזמן להתנהג כפי שבעלות הברית נהגו נגד גרמניה במלחמת העולם השנייה, וכפי שכוחות נאט"ו פעלו נגד יוגוסלביה בעת המלחמה בקוסובו. ואם הדבר מצריך הפצצות ו/או הפגזות מאסיביות על כל השטח של עזה, אזי כך צריך לנהוג.

אין בלבי ספק כי מקהלת הצדקנים מטעם עצמם של השמאל הישראלי תפתור דברים אלו כהתלהמות האופיינית לאנשי ימין, אולם אני כותב מילים אלו לאחר שהייתי בין אלו אשר הצביעו בעד הצעד, הכנראה מטומטם, של ההינתקות. שכן מאותו רגע למעשה פגה ההרתעה הישראלית בפני הפלשתינים, ומאז אותו אירוע ממשלת ישראל המנותקת מוותרת על ריבונותה באזור הנגב המערבי.

החיים מלמדים כי בעולם לא קיים ואקום, וכאשר הממשלה איננה מתפקדת, האזרחים מתחילים לפעול במקומה. עדים היינו לכך במהלך ממשלת לבנון כאשר האזרחים פעלו לארח פליטים מהצפון, וחיילי מילואים דאגו לציוד לבדם. האם הממשלה מחכה לרגע בו האזרחים הישראלים יתחילו לייצר קאסאמים משלהם ולירות אותם לתוך עזה? הרי הידע קיים, החומרים זמינים ולאט לאט גם מתגבש הרצון.

המשמעות האמיתית לכך היא שממשלה זו איננה מסוגלת לנהל שום דבר ועליה ללכת הביתה ומהר. תנו לנו את האפשרות לבחור באנשים אשר מסוגלים להנהיג מדינה, אנשים אשר מדינת ישראל חשובה להם יותר מהישרדותם הפוליטית העלובה והפתטית.