הזיכרון האנושי הוא לא משהו שאפשר לסמוך עליו, במיוחד אם מטמטמים לציבור את המוח באופן יומיומי בעניין פעמי שלום. מה עוד שטבע הבריות להשכיח מלב מאורעות קשים, ולכן כדאי לזכור ולהזכיר מעט נשכחות. אין עוררין על כך ששמעון פרס הוא המשיח הראשי של משיחיות השמאל. מאז אוסלו הוא איננו חדל להכריז כי "אנו עומדים בפתחה של היסטוריה חדשה" והפנטזיות שלו ושל חבריו בשלום עכשיו, ובתקשורת הדביקו את הציבור במחלה קשה משאול וזו המחלה הפלשתיניסטית, המחלה הגורמת לליקוי בשפיות.
כאשר רחבעם זאבי (ב-12.4.95) הזהיר כי "בנתיב הברחת הקטיושות ממצרים לעזה יגיעו טונות של חומרי נפץ ואולי גם טילי קטיושה שיהפכו את אשקלון ושדרות לקריית שמונה של הדרום", לגלגו עליו רבים, כפי שלגלגו על כל מי שהתריע והזהיר. זכורים דבריו של רבין "סיפורי הבלהות של הליכוד מוכרים, הרי הבטיחו לנו גם קטיושות מעזה וכבר שנה רצועת עזה נתונה למרות פלשתינית ולא הייתה עוד אף קטיושה ולא תהיה קטיושה (24.7.95)".
למן אוסלו ועד עצם ימים אלה, גם כאשר המציאות טפחה על פניהם פעם אחר פעם הם לא שינו את דעתם, לא הודו בטעותם. מאז אוסלו נרצחו קרוב ל-2,000 איש בפיגועי טרור ולשם השוואה ב-15 השנים שלפניו כתוצאה מטרור ב-א"י קיפחו נפשם 150 יהודים. בספטמבר 1993 אמרה שולמית אלוני "זהו מאותם הימים בהיסטוריה שמתחילה בהם ספירה חדשה" ורן כהן "אנו נוגעים במשק כנפי ההיסטוריה".
ההסכם שרקמו לא היה מבוסס על חשיבה רציונאלית אלא על עמדה שהתעלמה מן המציאות וכך התחלנו לשמוע הסברים "מנומקים ומלומדים" שאת הפיגועים עושים בעצם אויבי השלום ואסור לנו בשום אופן לשחק לידיים שלהם ולהפסיק את התהליך המדיני כדי לא לתת פרס לטרור.
במילים אחרות, הרצון הבלתי נשלט לתת לערבים מדינה איננו נקרא לתת פרס לטרור אלא עונש לטרור ורק אם נעצור את התהליך ונחליט לא לתת להם מדינה פלשתינית דווקא זה נקרא לתת פרס לטרור, ועם היגיון כל כך בריא וכל כך חזק מי בכלל היה יכול להתווכח.
וכאשר לא כולם הבינו בדיוק את "הרציונאל המתבקש" המשיכו אנשי החזון להבהיר כי הפיגועים ממשיכים בגלל שאין תהליך מדיני, וכשהתחלנו בתהליך וההרג והקטל גברו, הסבירו לנו שאלה קרבנות שלום כי את הפיגועים עושים האויבים של אבו מאזן אלה שרוצים לחבל בתהליך השלום. כלומר התחלנו להבין שיש שתי קבוצות של ערבים: אלה שעושים טרור והם אויבי השלום מבית החמאס והג'יהאד והקבוצה השנייה אלה הטובים אבו מאזן ודחלאן שעושים טרור כדי להביא שלום, כי הם מתרגזים כאשר יש קיפאון בתהליך המדיני ואז הם עושים נגדנו טרור ופיגועים, כדי להכריח אותנו לעשות שלום. כלומר לפי ההסבר הזה יוצא שתמיד תהיה קבוצה שלא תהיה מרוצה ותפעל נגדנו בטרור ופיגועים והשאלה היא רק אם איזו קבוצה הכי פחות כדאי להסתכסך.
זיגמונד פרויד דיבר על תופעה הנקראת דילוזיה, שמשמעותה הזיה או אשליה. אחד ההסברים למצב זה הוא שאדם משתוקק לדבר מסוים ובעקבות כך מגיע להאמין במשהו שאינו קשור כלל למציאות ולכן כאשר כל בר דעת הבין מה הולך להתרחש בעקבות הסכם אוסלו, הבריחה מלבנון, האינתיפאדות, אלה המשיכו במסע ההרס לכיוון חורבן גוש קטיף.
משיחוני השלום שמידת החוכמה שלהם נופלת ממידת הרשע שלהם, לא סכרו את פיהם לרגע: עמי איילון (14.11.03). "בחיי כל מדינה או אומה יש יותר מאלטלנה אחת". ושרון ערב ההינתקות. "תוכנית ההינתקות היא מהלך ביטחוני שנועד להעניק מקסימום ביטחון וליצור מינימום חיכוך". וחיים רמון, "זו הייתה טעות להושיב אתכם פה", "והיום יש פרטנר חדש לשלום", "נסיגה מעזה תחסוך לישראל תקציבי ענק שהיו מבוזבזים על המתנחלים ועל שמירתם".
ומה עוד אמרו: שלא נצטרך להחזיק שם יותר צבא וזה יחסוך למדינה הרבה כסף ושכל העולם יריע לנו ולא נצטרך עוד להילחם ויהיו גם שקט וגם שלווה. ומה קרה בפועל מאז? הפיצויים עולים מיליארדים, הנזקים ברכוש עולים מיליארדים, בעולם מגנים אותנו יותר, עוד הרוגים ופצועים ומהמקומות שפעם ישבנו בהם - באה הרעה. מהיישובים שבהם שלטנו בגוש קטיף ובצפון הרצועה - משם לא ירו. והיום משם לא חדלים לירות.
ישראל יצאה מרצועת עזה אלא שה"הינתקות" הייתה בכל הקשור לתושבים היהודים והיא לא כללה הינתקות של צינורות האספקה מישראל המאפשרות את קיומה של מדינת אויב העושה הכול כדי להשמיד את מי שמספק לה מים, מזון ואנרגיה. מנגנוני קישור ישראלים הכוללים ארגון ומשרות וכן בעלי עניין ישראלים המרוויחים כסף רב משותפויות עם פלשתינים הם חלק מהמשך מתן חסות לאויב.
הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון אמר בראיון להארץ, "ההינתקות הייתה טעות אסטרטגית מהמעלה הראשונה, היא הביאה לניצחון החמאס, היא נתנה רוח גבית לטרור, היא הזינה את המאבק הפלשתיני למשך שנים. כעת אנחנו נמצאים ברצועה בתרחיש דרום לבנון, נכנס לרצועה נשק רב, נכנסו חומרי נפץ תקינים, נכנסו קטיושות, טילים נגד מטוסים, טילים נגד טנקים, טילי גראד, כתוצאה מההינתקות ומהאופן שבו היא בוצעה יש ברצועה גורמי חיזבאללה, אל-קאעידה, וגורמי טרור אירניים. רצועת עזה הפכה לחמאסטן, חיזבאסטאן,ואל קאעידסטאן"...
ואם נחזור לשמעון פרס ולמה שאמר (ב-28,6,95) "כאשר היה דיון על חבל עזה,נשמעו כאן קולות שיעופו פצצות וקטיושות מעזה לאשקלון, עפו"?
כן עפו ועוד איך. כל מה שמתרחש כאן הוא הזוי, חולני ומטורף והתרופה היחידה לכך היא התפכחות מצד הציבור שאיבד זה מכבר את כושר החיות של כל יצור חי בטבע. מילא מחנה השלום שלו אין תקנה, אבל אזרחי המדינה משלימים עם הכול, אינם מבינים כי ככל שיתנו לאויב יותר ויכריזו שיוותרו עוד ועוד, הוא יעשה גיהינום גדול יותר. וככל שניתן יותר כך יהיו, יותר מצבות ,יותר יתומים, יותר פצועים.
לפני שלוש שנים התראיין מבית הכלא השייח חסן יוסף, בכיר האסירים של החמאס שמוחזק בישראל, וכך אמר, "הדיון אצלכם על עתיד ההתנחלויות ועל נחיצות הנוכחות ביהודה ושומרון רק חיזק אותנו להמשיך בפיגועים". ובכיר חמאס אחר הכלוא בישראל, אבו אל היג'א שהיה ראש החמאס בג'נין, "מבחינתנו ההינתקות היא הוכחה להצלחתנו לשנות את התודעה הישראלית".
אין ספק שתהליך של הרס עצמי מתחולל בארץ ואת הנגע השמאלני הזה היטיב להגדיר ברל כצנלסון: "היש עם בעמים אשר בניו הגיעו לסילוף כזה, שכלי ונפשי שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות, עד כדי כך שיראה את הגאולה בנאצים הפלשתינים?"
וכמו דבר לא השתנה, השנאה העצמית נותרה בעינה ונדמה שהמצב רק הולך ורע. ואם לא יבוא שינוי, אם לא תהא כאן מהפכה רצינית ואמונית והציבור ימשיך להישאר באותו מצב בו נתון אריאל שרון, לא יהיה מנוס מהמחשבה כי מדינת היהודים היא גזירה שאי אפשר לעמוד בה וכי הגלות נותרה לעד חלק ממנו.
