לפני כמה ימים נכנסו כוחות צה"ל לעיר ג'נין וסגרו את תחנת הרדיו הפלשתינית "אל-מג'ד" השייכת לארגון הג'האד האיסלאמי. התחנה עסקה בהסתה חריפה נגד מדינת ישראל. דלתות הבניין שבו שוכנת התחנה רותכו וישראל הודיעה כי התחנה נסגרה לשנתיים ימים. בגלל שמדובר בתחנת רדיו הממוקמת בשטחים קל יותר לישראל לפעול נגדה על-פי חוקי הממשל הצבאי.
במקרה של ערוץ הטלוויזיה הלוויני אל-ג'זירה המצב קצת יותר מורכב, משרדי הערוץ ממוקמים בגן הטכנולוגי בשכונת מלחה בירושלים וישראל חייבת לפעול במסגרת החוק הישראלי החל בירושלים הריבונית.
משרד החוץ הישראלי צודק בכך ששידורי הערוץ הזה אינם מאוזנים, הערוץ מצליח להרגיז לא רק את ישראל אלא גם משטרים שונים בעולם הערבי ואפילו את העולם המוסלמי. האם החרמת הערוץ על-ידי ישראל תעזור? סבורני שלא.
לפני כשבועיים אירח ערוץ אל-ג'זירה בשידור חי את הרופאה וופאא' סולטאן אשר מתחה ביקורת חריפה ביותר על דת האיסלאם והנביא מחמד. השידור עורר תגובות נזעמות מאוד בעולם המוסלמי והערבי. בעקבות מחאות הצופים פרסם הערוץ התנצלות על כך שאירח את סולטאן.
אינני בא להגן על ערוץ אל-ג'זירה, אך ברור שמדובר בערוץ פרובקטיבי שמצליח להרגיז לא רק את ישראל. גם משטרים ערבים אחרים כמו מצרים וסוריה ניסו להגביל את כוחו על-ידי החרמתו או סגירת משרדיו אך ללא הועיל.
שרי התקשורת של מדינות ערב גיבשו באחרונה אמנת כבוד שתתורגם לחוק במדינותיהן והמגבילה את חופש הביטוי של ערוצי הלווין הערביים, היוזמה לכך הייתה מצרית ונועדה להגביל בעיקר את ערוץ אל-ג'זירה אולם קטר, המדינה המארחת את ערוץ אל-ג'זירה התנגדה לה.
אין סיכוי גדול שישראל תצליח ל"חנך" את ערוץ אלג'זירה וללמד אותו את אמות מידה העיתונאיות המקובלות. משטרים ערבים דיקטטוריים נכשלו בניסיונות לעשות זאת, אפילו בכוח, וישראל שהיא הדמוקרטיה היחידה והאמיתית במזרח התיכון בוודאי שלא תצליח בכך.
העולם הערבי מפעיל כ-400-500 ערוצי לווין שונים שרבים הם אנטי ישראלים. מועצת איחוד מדינות המפרץ הודיעה השבוע כי תפעיל בקרוב ערוץ לוויני נוסף המתמחה בענייני איכות סביבה ועניינים הומניטריים. למדינות ערב אין שום בעיה כספית להפעיל ערוצי לווין נוספים, המדינה היחידה שאיננה עושה זאת היא מדינת ישראל אשר ביטלה את שידורי הערוץ הלוויני בשפה הערבית שהפעילה רשות השידור ב-2003.
אז איך בכל זאת מתמודדים עם שידורי ערוץ אל-ג'זירה המסיתים והבלתי מאוזנים?
ראשית, המשימה איננה רק משימה המוטלת על אגף התקשורת וההסברה במשרד החוץ, היא מוטלת על כל מי שעוסק בהסברת מדיניותה של מדינת ישראל בארץ ובעולם. כשיקום סוף סוף מערך הסברה לאומי בישראל הוא יצטרך לרכז את הטיפול בנושא אולם עד אז יש כמובן לפעול.
הדרך ההגיונית ביותר שנראית לי לטיפול בבעיה מבלי לפגוע בתדמית הדמוקרטית של מדינת ישראל איננה בהחרמת הערוץ אלא בחשיפת שיטות הסיקור שלו והוקעתן כשיטות מגמתיות כחלק ממכונת התעמולה הערבית. לצורך כך צריכה ישראל לנהל מעקב צמוד אחרי שידורי "ספינת הדגל" של התקשורת הערבית, לאתר את המגמתיות והפרופגנדה העויינת שבשידורים ואז לחשוף אותה. לשם כך היא זקוקה לדוברי ערבית רהוטה ולמסבירנים בשפה הערבית והאנגלית. ישראל צריכה לנהל מסע הסברה יומי באמצעות נציגויותיה ודובריה בעולם נגד תעמולת אל-ג'זירה.
אם תעבור ישראל למתקפה יעילה נגד שידורי אל-ג'זירה סביר להניח כי הערוץ יכנס למגננה וגם ימתן את שידוריו. בכך תושג המטרה ולא באמצעות הטלת חרם על הערוץ. מובן שהדבר היעיל ביותר היה להקים מחדש את הערוץ הלוויני הישראלי בשפה ערבית ולתגברו בדוברי ערבית רהוטה ואמצעים. כך היו ידיה של מערכת ההסברה הישראלית חופשיות יותר כדי להזים את שידורי התעמולה של אל-ג'זירה.
כדאי גם לומר את האמת, להחלטה להחרים את שידורי אל-ג'זירה אין שום ערך מעשי. מדובר באקט סימלי שנועד להביע את מחאת ישראל. ערוץ אל-ג'זירה יכול להסתדר גם בלי עזרת משרד החוץ. לכן ההחלטה הזו היא חסרת ערך, לא כדאי ליצור אנטגוניזם מיותר עם הערוץ שיצייר את מדינת ישראל כמתנכלת לעיתונות הזרה ומגבילה את חופש הביטוי.
העימות עם ערוץ אל-ג'זירה שוב מדגיש את הצורך בהסדרת מערכת ההסברה הלאומית מהר ככל האפשר. הממשלה חייבת לתת דעתה בעניין ולקבל את ההחלטות הנדרשות ולא להמתין למצבי משבר. אם תתייחס ישראל ברצינות לנושא ההסברה ותמסד אותו יהיה לה קל יותר להתמודד עם התעמולה העוינת. לפעמים כדי להתמודד עם מכונת תעמולה משומנת צריך להקים מכונת הסברה נגדית משומנת לא פחות. כן, ישראל חייבת לעשות זאת כדי להגן על מדיניותה הצודקת. אנו במצב מלחמה ואנו זקוקים לכל המכונות וכלי המלחמה, גם לכלי המלחמה התקשורתית.
