הרווח והתועלת מוועדת וינוגרד

קרוב לשנתיים מאז פרצה מלחמת לבנון השנייה, כאשר בינואר 2008, לאחר 17 חודשים, פורסם הדוח הסופי של הוועדה לחקר מלחמת לבנון השנייה 2006, היא הנקראת כמקובל על שם השופט העומד בראשה "ועדת וינוגרד". הדוח כלל 2 כרכים, על 629 עמודיו, כאשר עלויות תפעול הוועדה עלו למשלם המיסים 14 מיליון שקל.

אך רוב הציבור עדיין תוהה בעיני עצמו ושואל: מה יצא לנו לבסוף מכל ועדת וינוגרד ? או מה הפקנו והרווחנו מוועדה זו? או, במה מסקנותיה והמלצותיה הועילו למדינה לממשלה לצה"ל ולציבור הרחב? והחשוב ביותר, האם נוכח האיומים נהיה יותר ערוכים לקראת הבאות?

תזכורת על כתב מינוי

כתב המינוי בחתימת ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ושר הביטחון, עמיר פרץ, שהיה מופנה לשופט אליהו וינוגרד ולחברי הוועדה אמר בקצרה כך: "בהתאם להחלטת הממשלה מיום 17.9.2006 ובהתאם לסעיף 8א לחוק הממשלה, התשס"א-2001, הננו מתכבדים למנותכם לחברים בוועדת בדיקה ממשלתית לברור ההיערכות וההתנהלות של הדרג המדיני ומערכת הביטחון בנוגע למכלול ההיבטים של המערכה בצפון שהחלה ביום 12.7.2006 (להלן - "הוועדה")".

ועדת וינוגרד סיימה את עבודתה ופרסמה את ממצאיה, מסקנותיה והמלצותיה. במאמרי זה אתייחס רק לפרסומי הוועדה הגלויים לציבור.

תילי תילים של ביקורת נכתבו על עבודת הוועדה, אך כאשר מסכמים את מסקנותיה והמלצותיה ניתן בהחלט לומר שתוצאות עבודתה במשך שנה וחצי הצדיקו את עבודתה, וגם אם היא לא קבעה מסקנות אישיות, די במסקנות המערכתיות כדי לקבוע שיש הרבה עבודה לתיקון הכשלים והליקויים. אז מה הרווחנו מעבודת ועדת וינוגרד?

לגבי ראש הממשלה ומשרדו

ראשית, הקביעה החיונית ההכרחית של הוועדה, שחובה על ראש הממשלה לאמץ את עיקרי הדוח ולפעול ליישום ההמלצות הקבועות בו במהירות ומתוך הכרה בחשיבותו העליונה; על הגופים שהיו מעורבים במלחמת לבנון השנייה לקיים הפקת לקחים מסודרת ולממש את מסקנותיהם. דרוש רק להכניס זאת למעקב וביקורת של גופי הביקורת ומשרד מבקר המדינה.

נראה כי בעקבות ועדת וינוגרד, ראש הממשלה הנוכחי הפנים את רוב הכשלים שנבעו מדוח הביניים ומהדוח הסופי, כיום יש יותר תיאום וניהול של הממשלה ועל כך מעידים גם שרי ממשלה לא בהכרח ממפלגתו.

ועדת וינוגרד הודיעה, כי היא התמקדה בהמלצות כלליות ולא אישיות בדוח הסופי, וזאת כדי להביא לשינוי מהותי שיאפשר לישראל להיערך כנדרש למלחמות הבאות. "ההמלצות כוללות שינוי שיטתי ועמוק בדרג המדיני ובדרג הצבאי ובממשק ביניהם, הן בשגרה, הן בחירום והן בעת מלחמה", וידוע כי ראש הממשלה פועל בכיוון זה.

לגבי המועצה לביטחון לאומי (להלן המל"ל) - הממשלה ביטלה את החלטתה בעניין משנת 1999, וקבעה בין היתר, שליד הממשלה תפעל המל"ל, שתשמש גוף המטה לראש הממשלה ולממשלה בחומי הביטחון הלאומי של מדינת ישראל, תוך פרוט תפקידיה בנפרד. ראש המועצה לביטחון לאומי יהיה כפוף במישרין לראש הממשלה (מקודם הוא היה כפוף לראש הסגל) וישמש כיועץ לביטחון לאומי. בכך, המל"ל קיבלה שדרוג משמעותי גם מההמלצות של ועדת אמנון-שחק, וכעת היא אמורה לפעול טוב יותר על-פי יעודה למשל, המלצה בדבר החומר המודיעיני שצריך להיות מובא לממשלה, בעיקר באמצעות המועצה לביטחון לאומי.

הוועדה קבעה והמליצה, שיש לקבוע רמה מקצועית מעולה בעבודת מטה גבוהה, כגון הערכה, תכנון מדיני-ביטחוני והיערכות למשא-ומתן. לצורך זה מומלץ לפעול להכשרת בעלי מקצוע בכירים בגופים המדיניים והביטחוניים, וכן למצות את הידע והניסיון של אנשי מקצוע מחוץ לממסד.

הממשלה החליטה על הקמת המרכז לניהול משברים אשר יעודו להציג תמונת מצב לאומית אינטגרטיבית, עדכנית ודינאמית של מצב הדברים בזמן נתון בזמן שגרה לראש הממשלה, ובעיתות חירום לממשלה כולה ולוועדת השרים.

לגבי הממשלה והשרים

בראש ובראשונה, הוועדה קובעת, כי יש לממש את חובת המדינה להבטיח את שלום תושביה, כולל הגנה על העורף. כתוצאה, לראשונה בתולדותיה, שמעה מליאת הממשלה כולה את הערכת המודיעין השנתית לשנת 2008, הסקירות הסודיות שניתנו בעבר בפורום הקבינט הביטחוני בלבד, אבל בעקבות לקחי המלחמה בלבנון הוחלט כי חשוב לחשוף את כל השרים לתמונת המודיעין השלמה. אומנם קיימת סכנת ההדלפה הידועה, אך שר לא יכול להצביע על החלטה אם אין לו מידע.

עוד בעקבות וינוגרד, שרי הממשלה נערכים במשרדיהם לקראת המלחמה העתידית ולמצבי חרום ומקימים צוותי חשיבה שיגבשו המלצות לנוהלי עבודה מתחייבים.

המלצת הוועדה כיצד על הדרג המדיני להנחות ולפקח על הדרגים המקצועיים הכפופים להם היא רבת משמעות. יש להניח בסבירות גבוהה כי בעקבות פרסום הפרוטוקולים של העדויות והביקורת על כך, ששרי הממשלה לא ימהרו ויצביעו אוטומטית או לאות סולידאריות בעד החלטה חשובה כמו יציאה למבצע צבאי או מלחמה, הם ידרשו במסגרת אחריותם יותר מידע לפני קבלת החלטות ויבקשו שהות להתייעצות לפני ההצבעה. יש להניח, שהם יהיו יותר זהירים בדבריהם לפרוטוקול הדיון בישיבת ממשלה ובועדות חקירה.

הוחלט למסד מוסד דמוי "קבינט מלחמה", שיופעל בעת משברים ביטחוניים חמורים, שייפגש בתכיפות וידון במתווה המהלכים הכולל כמו גם בסוגיות ספציפיות מרכזיות, דבר שלא היה ולא פעל קודם.

שר הביטחון ומערכת הביטחון

ראשית, נראה שמינוי שר הביטחון רק משיקולים ולחצים קואליציוניים ומפלגתיים, עבר ובטל מהעולם. למשרה רמה זו, בעתיד הנראה לאין וכל עוד מצבה הביטחוני יהיה כפי שהוא כיום ימונה לרוב איש צבא בכיר לשעבר, או אזרח אך עם זיקה רחבה לנושא הביטחון.

מערכת הביטחון לא תהיה נגררת אחרי צה"ל. בהגשת תוכניות מבצעיות לאשור הממשלה, בתהליך עבודת המטה, תוצגנה גם חלופות ועמדות של מערכת הביטחון, אם היא לא תסכים לעמדת הצבא וגם של המועצה לביטחון ללאומי - וטוב שכך.

באחריות מערכת הביטחון ובשיתוף עם המועצה לביטחון לאומי המתחדשת, נדרש פיתוח מסמכי יסוד אסטרטגיים בנושאים מרכזיים, והעמקת ההבנה האסטרטגית של המנהיגים.

משימה נוספת שהטילה הוועדה היא לפתח (בתאום עם צה"ל וזרועות הביטחון) אסטרטגיה כוללת וארוכת טוות להתמודדות בנושא חטיפות חיילים ואזרחים, שתצמצם את התמריץ לביצוען, ולהביאה לאישור הממשלה.

כלקח מרכזי ממלחמת לבנון השנייה,ולאור דוחות הביקורת על העורף לאחר מכן, הקבינט המדיני ביטחוני אישר את התוכנית להקמתה של רשות חרום לאומית (רח"ל). השרים אישרו את התוכנית. הרשות אמורה לתאם בין כל הגורמים - גופי ההצלה השונים, משרדי הממשלה ופיקוד העורף של צה"ל - העוסקים בחרום, ולא רק בעתות מלחמה. הרשות תהיה כפופה לשר הביטחון במשך 5 שנים.

צה"ל והמטכ"ל

הוועדה קבעה לראשונה, כי על צה"ל לפעול להטמעה מלאה של נורמות יסוד של התנהגות בכל הרמות, כולל משמעת, דבקות במשימה, טוהר הנשק, כללי המשפט הישראלי והבינלאומי, נטילת אחריות והטלתה, ודיווח מלא ומדויק. מעולם קודם לא נקבע כך, והצבא צריך להיערך מול הערה יסודית ומרכזית זו.

נראה שפסה מן העולם התפיסה ששררה במלחמת לבנון השנייה, בה חיל האוויר די בו כדי לסיים משימה של כיבוש והשתלטות על שטח העוין והמסכן את המדינה, בלי הפעלת כוחות קרקעיים לכיבוש.

נראה, שכל המערכת הן המדינית והפוליטית והן הצבאית, הפנימה כבר את העובדה שלא ימונה בעתיד הקרוב הנראה לעין, רמטכ"ל - מוכשר ככל שיהיה - מחיל האוויר וגם לא מחיל הים.

על צה"ל לפתח מדדי מוכנות, כוננות וכשירות, כולל בחינת הנחות בדבר הזמן הדרוש למלא את החסר בזמן רגיעה ובחירום. הממצאים יובאו בחשבון בתכנונים והחלטות על פעולות, ויוצגו תקופתית בפני הדרג המדיני.

המלצה חשובה נוספת לצה"ל היא שנדרש לשפר את התרבות הארגונית שלו, ובכלל זה המקצועיות, הפקת לקחים, יכולת הסתגלות מהירה, צמצום השימוש במצגות שטחיות והסתמכות על מסמכים מפורטים.

עוד המלצה נוספת של הוועדה היא, שעל צה"ל לפעול לשיפור שיטתי של הכשרת מפקדים ושיבוצם, גם בנושא זה היו כשלים.

זכות הציבור לדעת

אי הגשת המלצות ומסקנות אישיות כלפי הדרג המדיני דחקה את ההכרעה על כך לידי הציבור שהוא הריבון, וכידוע תנועות המחאה להחלפת השלטון ולהחלפת ראש הממשלה והממשלה לא צלחו.

על כן, יש חשיבות רבה יש גם לקביעת הוועדה בהמלצתה מספר 14 לגבי כללים ברורים לדיווח גם לציבור כלהלן: "לפעול בדחיפות לדיון בהמלצות ולאישורן על-ידי הממשלה תוך קביעת נוהל מעקב קבוע אחרי ביצוען המהותי על-ידי ראש הממשלה, שר הביטחון, שרת חוץ והרמטכ"ל, שיכלול דיווח תקופתי לממשלה ולוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ומסירת מידע על הביצוע לציבור". ובכך הוועדה הפקידה את האחריות לביצוע ההמלצות גם בידי הציבור, שיכול להיות כלב השמירה על כך.

החשיבות ליישום ההמלצות לאור האיומים

ולמה כל זה חשוב? לצערנו הרב, העתיד לא טומן בחובו בשורות טובות, כל יעד בישראל נמצא בקשת של נשק תלול מסלול של אויבנו, המשתרעת מאירן דרך סוריה, החיזבלאללה בלבנון ועד החמאס בעזה.

להווה ידוע, כי ישנם שלשה מעגלי עימות פוטנציאליים באזורינו -המעגל ראשון הינו מעגל הטרור, שכולל את החמאס ארגוני הטרור, איום פלשתיני, טרור קונוונציונלי, אינתיפאדה: מעגל שני מהוות מדינות שכנות כמו סוריה ולבנון עם החיזבאללה בשטחה, לגביהן עדיין קיים האיום של מגה פיגוע; והמעגל השלישי הוא, המדינות הרחוקות, ובראשן אירן, שכיום, בנוסף לחתירתה הבלתי נלאית לנשק גרעיני ואיומיה על מדינת ישראל, היא מזינה באינטנסיביות את מאמצי האיבה והטרור נגדנו.

לראשונה בתולדותיה, ניצבת ישראל בסבירות כזו או אחרת של התלקחות פוטנציאלית בשניים או יותר מהמעגלים במקביל. לכל אחד מהמעגלים לעיל יש סיבות טובות משלו ליצור התלקחות.

כך שמפלס מדד האיומים הביטחוניים על ישראל נמצא בעלייה מתמדת. ולצורך כך חשוב ביותר שקברניטי המדינה יערכו על-פי המלצות "ועדת וינוגרד" ועוד יותר חשוב, שיהיה לנו צבא חזק ובעל יכולת להגן עלינו.

ויפה שעה אחת קודם.