איש ישר, ינהל את עצמו בדרך מוסרית. ערכים ינחו אותו, והבושה תשמש כשוטר מקוף שמשוטט בסמוך לקווים האדומים שלו. אם יעז האיש הישר לחצות קו אדום, הבושה, תפקידה לצרוב בבשרו, ולקעקע במצחו אות קין. לראש הממשלה אהוד אולמרט אין בושה. היא פוטרה, מפני שנמאס לו מה"קשיחות שלה".
ולפני שאני ממשיך, הערה ארוכה. שורות אלה נכתבות ביום השואה והגבורה. יום כזה מדריך אותנו לצופף שורות. כמו רבים, גם אני חש שאין זה יום מתאים לכתוב סרה במנהיגי העם. אלא שראש הממשלה בטקס הדלקת לפיד השואה ב"יד-ושם", נשא נאום שקומם אותי. אילו הייתה לו בושה, היה חוסך מאיתנו את הצביעות שעזרה לו לצלוח את כל המכשולים הפוליטיים.
קבלו ציטוט: "לא תמיד ידעה המדינה למלא את חובתה כלפי הניצולים. לדאבון הלב חטאנו וכשלנו בקיפוח זכותם של הניצולים לקיים חיים של איכות וכבוד".
במילים פשוטות, ראש הממשלה משתף אותנו בתחושות אשמה שמציקות לו ("חטאנו וכשלנו"), בגין התעלמות המדינה - שזה בעיקר הוא- מחובתה, בשיפור איכות החיים של הניצולים. תודו, הכאה על חטא בנסיבות האלה, מעידה על אדם מצפוני. האמנם?
שימו לב, מה אמר אהוד אולמרט לפני כשנה מעל דוכן הכנסת: "אנחנו חייבים להכות על חטא ולהודות בקיומם של עשרות אלפי ניצולי השואה שחיים מתחת לקו העוני. תוך ימים ספורים נפתור את הבעיה, כדי שלא יוותר אדם אחד מניצולי השואה שאינו יכול להתקיים בכבוד" (9.5.07).
"תוך ימים ספורים נפתור את הבעיה", כך התחייב. זה לפני שנה. חודשיים וחצי אחרי (29.7.07), שוב באותו נושא. שמענו והיינו בטוחים שהבושה בגין ההתעלמות ממצוקתם של הניצולים, אוטוטו מסתיימת. שימו לב: "אנו מתקנים כאן עוול של שישים שנה. ניצולי השואה הגרים בישראל זכאים לחיות כאן חיים של כבוד מבלי להגיע למצב שאין ביכולתם ליהנות מארוחה חמה". "אנו מתקנים כאן עוול", הוא אמר. נו?!
אתה פותח ידיעות-אחרונות (יום השואה והגבורה, 1.5.08) וקורא את הכותרת הזאת: "הניצולים עדיין מחכים לכסף". במעריב הכותרת הראשית הייתה: "חטאנו". בכותרת המשנה מצאנו ציטוט מפי ראש הממשלה: "כשלנו בקיפוח זכותם של הניצולים לקיים חיים בכבוד. ראינו את חלק מהניצולים שוקעים בעוני. אין לכך הצדקה וכפרה".
שנה חלפה מאז התחייב ראש הממשלה מעל דוכן הכנסת לפתור את הבעיה, ועדיין ישנם רבים שממתינים לכסף שמגיע להם. חלקם לא זכו, ובין אלה שממתינים ישנם חולים שחיים בעוני מחפיר. ראש הממשלה יודע שהתקשורת לא מחפשת אותו. להפך. זאת הסיבה שלא מציקים לו עם ציטוטים סותרים המוכיחים התנהלות נכלולית.
כמו שיחות הסרק עם אבו-מאזן, וכמו ניצחון הסרק על נסראללה, כך זכו ניצולי השואה לשמוע הבטחות סרק מראש הממשלה. על אנשים כמו אולמרט, אומרים בשכונה: "דיבורים כמו חול, ואין מה לאכול". הסופר דייוויד גרוסמן ניסח הגדרה משלו: "מנהיגות חלולה". כי ככה זה אצל אולמרט: רק אלה מהפוליטיקאים שיכולים לערער את שלטון הסרק שלו, זוכים. עכשיו זה התור של ח"כ אלחנן גלזר. בקרוב, "סגן השר", בשבילכם...
