|
|
אולמרט. נבצרות הכרחית [צילום: AP]
|
|
|
|
|
לפי הכותרות של סוף השבוע, פרקליטיו של אהוד אולמרט אינם מתכוונים להקל את חייהם של מני מזוז ומשה לדור. הם עומדים לערער לבית המשפט העליון על ההחלטה לאפשר גביית עדות מוקדמת ממשה טלנסקי, ואולי גם ידרשו חיקורי דין ממושכים בחו"ל של האנשים שהם מקורות הכסף שהעביר טלנסקי לאולמרט.
כותרת אחרת, מהיום בבוקר, מדברת על כך שחקירתו של אולמרט עצמו תידחה בשל ביקורו של הנשיא ג'ורג' בוש. בהתחשב בכך שלראש הממשלה יש תמיד לוח זמנים עמוס, ובמיוחד עם הביקורים הקרובים של ניקולה סרקוזי, גורדון בראון וסילביו ברלוסקוני, סביר להניח שזו לא תהיה הדחייה האחרונה.
זכותו של כל אזרח לנקוט בכל ההליכים המשפטיים העומדים לרשותו, אם הוא סבור שהדבר ישרת את עניינו - בין אם עניינו הוא בזיכוי ובין אם עניינו הוא ביצירת סחבת. כל אזרח במדינת חוק זכאי ליומו בבית המשפט, וזכות זו כוללת את כל האמצעים שהחוק מעמיד לרשותו. מובן מאליו שאהוד אולמרט האזרח אינו יוצא מכלל זה.
מצד שני, חובתו של נבחר ציבור היא להביא לכך שענייניו הפרטיים לא יפגעו במילוי תפקידו הציבורי. עליו להקדיש את מלוא מרצו, זמנו, תשומת לבו וכישוריו למילוי המשימה שהטיל עליו הציבור. עליו גם לתת דוגמא אישית ולשתף פעולה בצורה מלאה עם שלטונות החוק כאשר הדבר נדרש ממנו, יהיו הנסיבות אשר יהיו. חובה זו מוטלת ביתר שאת על אהוד אולמרט כראש הממשלה, נבחר הציבור מספר אחת.
לאזרח אולמרט מותר להנחות את פרקליטיו לערער, לדרוש חיקורי דין, לדרוש את מלוא חומר הראיות ולשמור מכל משמר על כל פסיק של כל הליך. ראש הממשלה אולמרט חייב להביא למיצוי מהיר של החקירות בעניינו (ונא לזכור: פרשת טלסקי היא הרביעית הנחקרת כרגע), הן כדי שיוכל לפנות את עצמו לחלוטין לענייניה הבוערים של המדינה והן בשל החובה הייצוגית המוטלת עליו. כיצד מגשרים בין שתי חובות אלו?
יש רק פתרון אחד: נבצרות. על ראש הממשלה לצאת מייד לנבצרות, עד אשר יסתיימו החקירות בהן הוא מעורב. כדאי לזכור שמשה קצב יצא לנבצרות, אומנם בשלב מתקדם יותר של החקירה, אך מטעמים טקסיים בלבד: לא ניתן היה לסבול את המחשבה שנשיא המדינה ימלא תפקידים ממלכתיים בעודו חשוד בעבירות מין. באותה מידה, אין זה סביר שראש ממשלה יקבל החלטות גורליות (וגם לא גורליות), בעוד ראשו נתון לעניינים פרטיים מעיקים.
נכון, הנבצרות היא בת 100 ימים בלבד, וספק רב אם ניתן יהיה למצות את החקירות בתקופה זו. אבל, ראשית, תקופת 100 הימים לא ניתנה למשה מסיני וניתן לשנות את החוק (כאשר רצו ראשי הממשלה האחרונים להיטיב עם שותפיהם הקואליציוניים, הם לא היססו לשנות את אותו חוק יסוד הממשלה, הקובע שמניין השרים יהיה 18 בלבד).
שנית: כלל לא יזיק אם רשויות החקירה יידעו שמתנופפת מעליהם חרב דמוקלס של זמן מוגבל, נניח - 150 יום או חצי שנה. גם המשטרה והפרקליטות הן משרתות ציבור, וגם הן חייבות לעשות הכל כדי שהממשלה והעומד בראשה יוכלו לתפקד בצורה המיטבית.
