התופעה בה נוהגות חברות הביטוח, בקלות בלתי נסבלת וללא כל בסיס, להדביק תווית של רמאים על המבוטחים שלהן, חוזרת למרבה הצער ביותר מדי מקרים.
הנה לדוגמא מה שקרה לבני הזוג שולמית ונחום זליכה, גמלאים המתגוררים בכרמיאל.
בשעה חמש לפנות בוקר, טלטלה הרגשה רעה את שנתו של נחום זליכה. הוא קם ממיטתו והבחין כי הסלולארי שלו נעלם. אולי שכחתי אותו באוטו, ניסה להיזכר ויצא לכיוון החנייה.
בגינת הבית, בדרך אל החנייה, הבחין במסמכים זרוקים של אשתו. זליכה שב על עקבותיו וגילה כי מהקולב שבסלון הבית חסרים התיק האישי של אשתו ומפתחות הרכב של בנו. זליכה מיהר אל החנייה. חששותיו התאמתו. הרכב של בנו נגנב.
פרצו לביתי, הודיע זליכה בטלפון למשטרת ישראל, תבואו מהר.
אתה יודע מה השעה, נזפה בו היומנאית. רק גנבים מסתובבים ברחובות בשעות כאלה. אם אתה מתעקש להגיש תלונה, תבוא לתחנה. אנחנו אליך לא נבוא.
זליכה העיר את אשתו, עדכן אותה על הפריצה וסר במהירות למשטרה. בתחנה נדרש לפרט מה נגנב מהבית. זליכה הצהיר על הרכב, המכשיר הסלולארי, והתיק האישי של האישה על המזומנים וכרטיס האשראי שהיו בתוכו.
זליכה שב לביתו עם אישור על הגשת התלונה. רק אז סיפרה לו אשתו כי בתוך התיק האישי שנגנב היו גם תכשיטים אשר קיבלה מאמה. השניים ניגשו שוב לתחנת המשטרה וביקשו להוסיף לתלונה את פירוט תכולת התיק האישי. הפירוט הוסף בכתב ידו של השוטר, על גבי האישור בדבר הגשת התלונה.
זליכה העביר את האישור לחברת הביטוח איילון, בה היה ביתו מבוטח. עיניהם החדות של מסלקי התביעות באיילון הבחינו מייד בתוספת בכתב יד שעל האישור. הם ניתלו עליה כמוצאי שלל רב.
אתם רמאים, אמרו לבני הזוג זליכה נציגי איילון. תפסתם טרמפ על הגניבה וביקשתם לנצל אותה כדי להוציא מאתנו תגמולי ביטוח עבור תכשיטים שכלל לא נגנבו מכם. אדם מן היישוב לא מחזיק בתיק אישי תכשיטים יקרי ערך.
אכן, מסכימה השופטת כאמלה ג'דעון, מבית משפט השלום בחיפה, אחזקת תכשיטים יקרים בתיק אישי, אינה התנהגות המאפיינת את כלל הציבור. אולם אין בכך כדי לשלול את האמון בהסבר שנתנה המבוטחת. לתכשיטים אלה היה ערך רגשי מיוחד מבחינתה. לכן נשאה אותם בתיקה האישי.
השופטת גם דחתה את טענת איילון כי יש להטיל ספק בכך שהתכשיטים נגנבו, משום שהבעל לא דיווח על גניבתם בתלונתו הראשונה במשטרה. השופטת האמינה לבני הזוג כי הבעל לא ידע באותו שלב כי בתיק האישי היו תכשיטים. כשבעלי העיר אותי משנתי, הסבירה האישה, הייתי מבולבלת לגמרי. הדבר הראשון שהבהיל אותי היה גניבת רכבו של בני. לא ספרתי לו על התכשיטים.
השופטת ביקרה קשות את החוקר שמואל טולדנו, שמינתה איילון לבדיקת האירוע. לא יכולתי לסמוך על ממצאיו, קובעת השופטת. הם מבוססים ברובם על השערות ועל דעות קדומות. לא נעשה כל ניסיון אמיתי מצידו לבחון את גרסאות הצדדים בעין אובייקטיבית נטולת משוא פנים. גם התצהיר שהוגש מטעמו לבית המשפט נערך בצורה מגמתית וכלל פרטים שלא נבדקו.
בסופו של דיון, השופטת קבעה כי לא התרשמה שמדובר, כטענת איילון, "במבוטחים מתוחכמים, המחפשים דרכים לזכות בכספים שלא כדין", ופסקה כי איילון חייבת בתשלום מלוא תגמולי הביטוח עבור הגניבה.
ואנו רק מבקשים בשולי הדברים להקשות, איך היו מרגישים מנהלי חברת איילון המכובדים, אילו מישהו היה מעיז להטיח בפניהם, כך סתם, רק כדי להתחמק מתשלום, כי הם רמאים.
