בפוליטיקה בכלל, ושלנו בפרט, קיימים סוחרי קולות, גונבי דעת, מבריחי גבולות המותר, וגם ליצנים של קרקסים שפניהם עצובים. אולם כל אלה הם כאין וכאפס לעומת תעלולי הפארסה, קפיצות לולייניות, ריקודי קוזאצ'וק, הפרחת בלונים מנופצים, גלישות על גלגלת, שטיקים וטריקים שהעמידו "זקני העדה" שלנו- הגמלאים, על הבימה הפוליטית בישראל.
האחרונה שבהם הדיון בכנסת ביום שני האחרון ב-19.5.2008 שבו ח"כ שרוני נסוג לאחור. קפיצות הרודיאו של סייסים אלה, לא מוכרים אפילו בטקסאס. הם, ה"גמלאים", הפכו את הזקנה, אשר בדרך כלל, יש לה הקשר לחכמת חיים - ללעג ולקלס, לצחוק פרוע עד לדמעות של עצב. הם המיטו קלון לא רק על בוחריהם אלא על הציבור כולו ועל בית הנבחרים שלנו. לא תקום במהרה מפלגת גמלאים, שכן אלה נדונו לריסוק מוחלט לאחר הבחירות. איש לא יבחר בהם. לא הדור הבוגר ולא הצעירים, גם אם אלה יצביעו הצבעת מחאה.
זאת הפעם הראשונה לאחר שנים רבות שבכנסת הזאת הופיעה מפלגה סקטוריאלית - סיעת הגמלאים. לפי ההערכה מחצית מבוחריה היו אנשים צעירים אשר הצביעו בעבורה משום שחשבו כי הזקנים במדינה נדרסים או במחאה על הסתאבות שאר המפלגות. הצמרת עצמה כמו סיעתה בכנסת מורכבת רק ממה שנקרא "אזרחים מבוגרים" senior citizens.
בישראל חיים יותר מ-700 אלף תושבים בני 65 ומעלה, שהם 10% מתושבי המדינה ומספרם הולך ועולה. ראוי שהמערכת כולה, הציבורית והפרטית, העסקית, השירותית, התקשורתית (כולל הרצינית, המשתובבת) תיתן דעתה על כך, שאם לא כן היא תצא נפסדת. שאלו את היזמים שהשקיעו לפני עשור במעונות מוגנים. אם במשך יובל שנים אוכלוסיה זאת גדלה פי שמונה בהשוואה לשאר חלקי האוכלוסיה, שהגידול שבהם היה כמחצית בלבד, הרי העתיד, כפי שכבר כתבתי, "שייך לקשישים".
משום כך סיעה בכנסת על טהרת הגמלאים הייתה בשורה. הסיעה עם הקמתה מנתה 7 חברים ונמנתה עם החמישייה של מפלגות בינוניות ( שס, ישראל ביתנו, איחוד לאומי-מפד"ל) והקדימה את מר"צ, מפלגה ותיקה בעלת קבלות, שלה 5 מנדטים בלבד. כחצי שנה לאחר הבחירות היא החלה לתקוע בשופרות על מה שהיא הספיקה כבר לעשות ומה באמתחתה לעתיד הלא רחוק. בין "הישגיה" הגדלת סל התרופות, הגדלת הקצבאות, הגדלת השכר של גמלאים שנשחק ועוד. בראש דאגותיה העמידה את הטיפול בקשישים.
השר הבכיר בסיעה, או במפלגה, רפי איתן, דיבר (בכנסת) על המטרות המרכזיות של המפלגה: הראשונה, טיפול בהתעללות המערכתית. השר איתן הסביר התעללות מערכתית מהי. זקן שמטלפן לביטוח לאומי, לא יכול להשיג את מבוקשו. זקן שצריך איזה שהוא טיפול שקשור ב-2,3 משרדים, לעתים אובד עצות. הוא צריך להתרוצץ מעיר אחת לשנייה, מפקיד אחד לשני והנושא, בסופו של יום, הופך להתעללות.
עוד סיפר השר החוגר כי "אנחנו מכשירים אחיות, בונים מערכות של סיוע משפטי לקשיש. אנחנו מנסים, על-ידי תקציבים, להגדיל את מערך העובדים הסוציאליים במשרד הרווחה. היום במשרד הרווחה יש עובד או עובדת סוציאלית על כל 600 תיקים וזה יותר מדי. זה בלתי אפשרי. אנחנו רוצים להגדיל את מספר העובדים לפחות פי 3. אנחנו מארגנים "קווים חמים" של פנייה וטיפול בזמן אמיתי... יש לנו במגירה שורה ארוכה של חוקים נוספים ואני מקווה, שתוך השבועות הקרובים נביא את כולם לידי סיום." מילים כסלעי בזלת.
במציאות
בתגובה על מגילת ה"הישגים" הללו, או בטרם שהם פורסמו ברבים, הודיעה עמותת "כן לזקן" לקידום זכויות הזקנים, בראשות נתן לבון - איש פעיל יעיל - כי מפלגת הגמלאים ויתרה לגמרי על כל הדרישות שהושגו בזמנו בהסכמים הקואליציוניים. הוויתור המשמעותי ביותר שעליו הצביעה העמותה, היה על עידכון קצבת הזקנה. לפי חוק הביטוח הלאומי, קצבת הזקנה שווה 16% מהשכר הממוצע במשק. אבל היא הייתה נמוכה מ-5% מהשכר הממוצע בשל קיצוץ של 4% שבוצע בה לפני כחמש שנים.
בינתיים העיוות הזה תוקן, אך לא הודות לגמלאים, שהיו עסוקים במלחמה בשטח בנוי, אלא בלחץ עקבי ונבון של יו"ר ההסתדרות עופר עיני ובתמיכת המעסיקים. התיקון בא לאחר שיו"ר ההסתדרות הכניס בחבילת השביתה האחרונה את קצבת הגמלאים. הגמלאים ישבו ביציע. לא זכור לי אם מחו כפיים. ראש הסיעה השר איתן, פוליטיקאי ממולח, עסק בעניינים שברום עולמנו. החל באיום הגרעיני האירני, בנושא מודיעין וריגול וסוגיות אחרות- לאומיות ובינלאומיות.
יש לומר שהוא התרומם מעל למריבות הפנימיות בסיעה שלו, שהליבה שלהם הייתה, כבוד מיניסטריאלי, יוקרה של תפקידים, ובראש וראשונה חרב דמוקלס של פרישה. השבעה, אשר במקרה התחברו בצורה לא טבעית, יתפרקו לאטומים, אך לא לכדי פצצה אטומית. הם איימו, חזרו בהם, ושוב זגזגו ושוב חזרו עד שבא גאידמק ואמר להם שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית חדשה בראשותו. הוא אומנם לא ישבץ אותם בשלישיה הפותחת של בית"ר ירושלים, אך הוא מקים איתם סיעה בשם "צדק חברתי". איזה שם. האם אפשר לסרב להבטחה זאת של א-דון- נכון יותר-גוספודין ארקדי? לא - אי אפשר.
ואכן, שלושת פורשי מפלגת "גיל, צלע ממפלגת הגמלאים, הקימו מפלגת "צדק חברתי". האוליגרך הישראלי ארקדי גאידמק נבחר ליו"ר. גאידמק אף נידב עצמו להיות שר בממשלה, ליתר דיוק שר התפוצות בשל היותו מנוסה בנושא. תודה לאל שראש הממשלה ויתר, עד כה, על "מפלגת הצדק החברתי" ועל גאידמק.
אגב, מן הראוי והדחוף שבית המחוקקים שלנו יחוקק חוק ששר בממשלה או חבר כנסת שאינו שולט בשפה העברית, שהיא שפת המדינה, לא יוכל לכהן בממשלה או להיבחר לכנסת. פלטו שרון- דיבר עברית, לא משובחת, אבל עברית. לדידו של המיליארדר, הכסף מדבר. לצערנו גם לדידם של רבים שנהנים מן הצ'ופרים שלו, שלא לדבר על החברה שמרכיבה את ה"צדק החברתי". ובכלל, מה שזמנהוף לא הצליח בשפת האספרנטו, הכסף עשה זאת. ראו את "ד'מארקר". הכול מבינים את "השפה" הזאת.
אשר ל"צדק החברתי", יו"ר הסיעה הוא ח"כ משה שרוני שהוכיח עצמו כלהטוטן בקרקס שאף הכריז במעמד החגיגי כי הוא ערק מכיוון שחבריו בסיעת גיל "בגדו בציבור הגמלאים". מעניין אם הבגידה הייתה מחזיקה מעמד דקתיים אילו שרוני נבחר לשר. למופע המקאברי הזה הצטרפו חברי הכנסת אלחנן גלזר ושרה מרום-שלו. בכך נפל סופית האסימון. גוש הגמלאים על שני חלקיו הוא אפיזודה חולפת. זאת גם אם בשל אילוצים חוקיים לא יהיה גט כריתות בין שני החלקים של גוף מלאכותי זה. בינתיים, כאמור, מטעמים של דקדוקים ותרגילים פרלמנטריים, טרם נפרדו.
ח"כ יואל חסון, מקדימה צוטט כאומר ש "כל מי שלוקח חלק באישור הסכם הביבים הזה מוריד את הכנסת כולה לביבים. זה הסכם מסריח ביותר אסור להסכים לדבר הזה". נראה לי כי ח"כ חסון הפליג קצת בתיאור ובהגדרה את המעשים של הפורשים בכול הקשור לדימויה של הכנסת שלנו. גם בלי הגמלאים והדילוגים הקרקסיים שלהם, פניה של הכנסת לא מומלצים לפרסומת של מכון רונית רפאלי. עם זאת הגבול שנחצה על-ידי הפורשים הוא מעבר לכול הפעלולים והתעלולים הפרלמנטריים שלנו.
גם הפנייה (21.5.2008) של יו"ר סיעת הגמלאים, ח"כ יצחק גלנטי, ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מני מזוז, בבקשה לפתוח בחקירה פלילית דחופה נגד גאידמק, ונגד מנהיג פורשי הגמלאים, ח"כ משה שרוני, בגין חשד לעבירות על חוק מימון מפלגות, חוק שירות הציבור וחוק המפלגות - פנייה זאת לא מעלה ולא מורידה כהוא זה בכול הנוגע לגורל סיעת הגמלאים כולה.
חזרה לשדולה
ואשר לעתיד מאומה לא יקרה אם לא תקום מפלגת גמלאים חדשה. טוב שבינתיים קיימת הסתדרות גמלאים. היא אומנם גוף לא חזק, אבל זה מה יש, בהעדר גוף רציני יותר כמו השדולה האמריקנית AARP ראשי תיבות של American Association of Retired Persons האגודה האמריקנית לגמלאים".זאת עמותה ללא כוונות רווח שבה חברים כיום קרוב ל-40 מיליון נשים וגברים מגיל 50 ומעלה, והיא אחת השדולות החזקות ביותר בוושינגטון. היא מסייעת לחבריה בכול התחומים ובראש וראשונה במידע על השירותים הטובים ביותר והזולים ביותר, החל מתיקון תריסים בחינם או במחיר מוזל וכלה בנסיעות מוזלות בחו"ל.
בהקשר זה ראוי לציין כי ביטאון הסתדרות הגמלאים, אם הוא עדיין יוצא לאור, הוא פרסום עלוב ודוחה בעיצובו ועני בתוכנו. מזכ"ל הסתדרות הגמלאים, גדעון בן-ישראל, עשה את שלו. מי שיכול להרים את המשא הזה הוא יו"ר ההסתדרות עופר עיני. גמלאים יהיו מוכנים לשלם אפילו מס חבר, סמלי, ובלבד שתהא להם כתובת ראויה וביטאון הולם.
שדולות דומות לזאת האמריקנית, קיימות ברוב מדינות המערב והן מנתבות את הלחץ והאנרגיה לפוליטיקאים. ההבדל הוא ששם כול בוחר מכיר את הנציג שלו. כאן השיטה היא אֵם כול חטאת. בחלל הזה נכנסים כול מיני, לרבות "הגמלאים". כמו שהם נכנסו מטאורית לזירה, ככה הם יימוגו. כמה חבל. איזה בזבוז משווע של הזדמנות שלהערכתי לא תשוב.
