כבר ברגע שבו נכנסים למסעדת "אושן בר" (רחוב משכית 30 בהרצלייה פיתוח) נישא ריח הדגים ופירות הים בחלל האוויר. ברחוב הזה, שופע המסעדות, הפכה זה מכבר המסעדה הוותיקה לנושאת כתר הדגה. אם לא די בכך, מקדם במרכזה את פני אורחיה אקווריום עם לובסטרים ואויסטרים חיים. על שלל הדגה הזאת מנצח ביד רמה השף הוותיק, ג'וני חיל: למן דגי הלברק, הבאס, הדניס והאמנון, בתנור או בגריל, דרך מרק הסרטנים, ועד לשרימפס ברוטב טקילה וטבסקו.
אף שמעולם לא נמננו עם חובבי הדגה (כמי שגדל בארץ בתקופת הצנע, כבר יצא לי מזמן הפילה מן האף), החלטנו לעשות מחווה לבת הזוג, המטורפת ממש על חיות המים. בסופו של דבר הצלחנו גם אנו, כמו בעבר, למצוא אפילו ב"אושן" את מבוקשנו. כ"פיצוי" על יריבותנו עם עולם הדגה, הוצע לנו סטייק אנטריקוט, על מצע-פטריות. כתוספת נלווית קיבלנו אורז, לפי בקשה מיוחדת, במקום מחית תפוחי האדמה הרשומה בתפריט. למען האמת: למלצר האדיב והלא-מרובע, שהסכים לחרוג מן השגרה, מגיע כיפאק אחד גדול!
שכנוע לשווא
קיצורו של דבר: הסטייק הענק היה עסיסי, ערב לחיך ועשוי כהלכה, מה גם שרוטב הצ'ימיצ'ורי הארגנטינאי, שהוגש בצידו, שיבח את טעמו והוסיף לו פיקנטריה רבה. אל הסטייק והאורז התלווה סלט טופו, עשיר בירקות, עם שקדים קלויים, בטעם מתקתק ומרענן. לכל אלה נוספה פוגצה חמה וטרייה, כנראה כדי שהסלט לא ישעמם מדי. בת הזוג, שנותרה נאמנה לדגה, התענגה על שיפודי השרימפס בקוקוס, כשהיא מנסה, לשווא, לשכנעני ללכת בעקבותיה. כך או אחרת: בקבוק הסודה של "סן פלגרינו" סייע היטב למערכת העיכול הכפולה.
בשולחן הסמוך ישבה עוד משפחה מטורפת לדגה. מיצמוצי מרק הסרטנים העידו על כך כאלף עדים. גם מנת פאייה פירות הים, עם ירקות-שורש וזעפרן, בסיגנון הספרדי המקובל, זכתה לשבחים רבים. אבל מסתבר שיש אלוהים בשמיים: בשולחן הזה מצאתי, להפתעתי, בן-ברית, שפסח כמוני על הדגה והזמין פטה כבדי-עוף, בליווי קונפי-תאנים ויין אדום. מפעם קודמת, שבה טעמתי מן המעדן הזה, אני יכול להעיד בעצמי שמדובר במנה משובחת ונימוחה בפה.
את הארוחה קינחנו בסורבה-רימונים מרענן ועשיר בטעם. בת הזוג התענגה על גלידת הווניל, עם קרמבל-תפוחים, שזכתה אף היא לתשבחות. האספרסו הכפול והמוקצף כהלכה היה גם הוא בהחלט במקום. עבור הארוחה לשניים שילמנו 228 שקל והוספנו תשר של 30 שקל, כהוקרה עמוקה לשירות האדיב שזכינו לו.
