עדותו המוקדמת של טלנסקי לא נדרשה כלל מבחינה משפטית ונראה כי הבקשה להשמיעה הוגשה בחוסר תום לב. היה ברור מלכתחילה שגביית עדות מוקדמת, בטרם כתב אישום ובטרם יידע ראש הממשלה במה בכלל מתכוונים להאשים אותו, יש לה מטרה אחת והיא יצירת אווירה ציבורית שתקרא להדחתו גם בטרם הוגש כתב אישום.
יעדה של עדות טלנסקי לא היה בית המשפט אלא אמצעי התקשורת. עדותו נועדה להטיח באולמרט האשמות חמורות מבלי שהיועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות יהיו מחויבים לעדות, או למה שעלול לבוא בעקבותיה.
הכרזות פרקליטי ראש הממשלה, קודם לחקירה הנגדית, כי ירסקו את עדותו של טלנסקי אף הן נועדו לאוזני הציבור וכך גם הקביעות של הפרשנים העוינים לראש הממשלה כי העד, בתום יומיים של חקירה, "החזיק מעמד", משל היה עליו להחזיק בעמדה מבודדת לנוכח אויב מסתער.
זירת העימות המשפטי הפכה לזירת קרקס תקשורתי והדבר אינו מוסיף כבוד לאף אחד מהמעורבים באירוע –גם לא לבית המשפט. רצונה של הפרקליטות להשיג תוצאה פוליטית מיידית והיא הדחתו של ראש הממשלה - גם בטרם אישום יגרום בסופו של יום לירידה נוספת של אמון הציבור בגורמי אכיפת החוק ובטוהר מניעיהם.
ניתן לקבוע כי גם בתום חמישה ימים לא נדע משפטית אם עדות טלנסקי "התרסקה" שכן אין אנו יודעים מה תכליתה של עדות זו, מהן בדיוק העובדות שבכוונת הפרקליטות להוכיח באמצעות עדות זו, מהן העדויות הנוספות ובכללן עדותו של אורי מסר [שהיא ככול הנראה עדות המפתח] שבכוונת הפרקליטות להגיש – אם בכלל תבחר להגיש כתב אישום.
שאלת המהימנות
יתר על כן אין אנו יודעים בכלל מהי יריעת המחלוקת שבין ראש הממשלה לפרקליטות, לנוכח כתב אישום שטרם נוסח. ייתכן מאוד שאנו נגלה בסיומו של יום שעדותו של טלנסקי לא התרסקה כלל מאחר שגם ראש הממשלה אינו יכול לכפור ואינו מעוניין לכפור בחלקים החשובים שלה. באין אישום אין תשובה לאישום וכך אין לנו מושג מהי יריעת המחלוקת ועל מה בכלל יתנהל הדיון המשפטי העתידי- אם בכלל יתנהל.
בשלב זה כל שניתן לומר הוא שהשאלה מהי מהימנותו של טלנסקי, בשלב זה, אינה שאלה משפטית וכלל ולא ברור אם בית המשפט יידרש לה בסופו של יום ואם יהיה צורך לענות עליה, גם אם ימוצה ההליך המשפטי נגד ראש הממשלה. מדובר היום בשאלה מי יזכה במאבק על דעת הקהל ולכן המשפטנים במאבק הם בסך הכול פיונים של יועצי התקשורת, הדוברים והיועצים האסטרטגיים, מסוגם של טל זילברשטיין ודומיו.
גם אם בשלב כלשהו בחקירה הנגדית יתמוטט העד ויפונה באלונקה מבית המשפט, הדבר לא יתרום דבר להערכת שאלת מהימנותו והעובדות שניתן להסיק מעדותו. גם אם יכרע טלנסקי על ברכיו במהלך החקירה הנגדית ובדמעות שליש יבקש סליחה ומחילה מאולמרט על מה שגרם לו – הדבר לא יעלה ולא יוריד מבחינה משפטית. על-פי דיני הראיות הנוהגים, גם אם יתכחש העד לכל מה שאמר במשטרה, עדיין ניתן, בנסיבות מסוימות, לא לקבל הכחשה זו ולאמץ את הודעותיו במשטרה כראיה.
הסחת דעת
אין קשר בין הדרמה התקשורתית המוצגת לקהל הרחב ובין הדרך בה בית משפט מקצועי פועל ומנתח עדויות – השאלה אם ניתן בקרקס הזה לפעול בצורה מקצועית היא שאלה נכבדה. יש לקוות שבכל המהומה לא יישכחו השופטים כיצד מנתחים עדויות וכיצד קובעים ממצאים עובדתיים.
עדות טלנסקי מסיחה את הדעת מהעדות החשובה יותר והיא עדותו של אורי מסר. כאן השאלות הרבה יותר מטרידות ויותר קשות. האם אורי מסר הוא עד מדינה? האם הובטחה לו חסינות כלשהי? האם רעייתו, שהייתה המשנה ליועץ המשפטי, והיא גם על-פי הפרסומים חברה אישית של היועץ, פעלה למען בעלה? מה היו הסיכומים הלא פורמאליים שהושגו בעניינו של מסר? האם מסר עצמו חשוד בשימוש שלא כדין, או בגניבה של כספים שהתקבלו מטלנסקי ואחרים? האם נחקר בכלל חשד כזה? האם היחס לאולמרט גם נגזר מהצורך לסייע לידידה וותיקה של היועץ המשפטי לממשלה?
אין לי מידע מהן התשובות שיינתנו לשאלות שנשאלו לעיל, אבל לאור העובדה שבין ההליך המתנהל לאמת העובדתית הקשר הוא רופף מאוד, אין ספק שהשאלות יישאלו והאשמות יוטחו לחלל האוויר ובסופו של יום הציבור כבר לא יאמין לאיש,לא לראש הממשלה [כתוארו היום] ולא לגורמי אכיפת החוק.
