בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
השבוע התקיים הכינוס הראשון של עמותת 'שקוף' המקדמת עיתונאות חופשית ואנטי ממסדית ● חנה בית הלחמי שנכחה בכינוס, לא התפעלה ● המטרות טובות אבל הדרך לא מספיק ממוקדת
|
לא רוצים להיות עוד עיתון על "פס הייצור"
|
|
|
|
|
הגעתי אמש לכינוס הראשון של 'שקוף', רק כדי לגלות שגם כשהם בשקפקפים, פוסעים עיתונאים על קצות האצבעות ואֶנְגָזֶ'ה... בשורה חתרנית לא יצאה משם. לא שלא הסכמתי עם הצורך בעיתונות חופשית, רק שהסיבה שיצאתי מהבית וממקלטי הבטוח מאחורי מסך ומקלדת, הייתה כדי לפגוש את איריס יער אדלבאום לקפה. היה שווה. המפגש עם איריס, בעיקר. מי, מה, איפה? גג פרטי ופריקי מעל לשוק הכרמל, עם אדי ניחוח זבל ורעש המכונות המנקות את השוק. נכחו בכינוס כ-150 איש ואישה, להערכתי, הרוב המכריע צעירים מאוד, בעלי סגנון אחיד, צעיר, זרוק. אנשים בראשית הקריירה; נראה היה שהניסיון המצטבר על הגג לא גדול. היו עוגות מאפי בית, תרומת המשתתפים, וקופסא לתרומות למימון הערב. המיצג האומנותי היה של משורר מחאה שהלחין לחנים מוזרים, מדוקלמים, של שיריו ושר אותם. נכחו מעט מאוד עיתונאים ותיקים ומנוסים כמו ענת סרגוסטי או דניאל בלוך ונוספים, אך מעט. מה הם רוצים? שקוף רוצים לפעול, כהצהרתם, נגד השתקת העיתונות על-ידי הממסד. אני איתם. בשבוע שבו נוכחתי (שוב) שחוסר צדק אינו יכול להיראות, משום שהשר השקוף ונקי הכפיים טלפן לעורך העיתונות החופשית ועוד תחקיר חשוב נגנז, המעט שיכולתי לעשות, הרי, הוא להגיע לכינוס הזה. מה מדאיג אותי? מדאיגות אותי שלושת השאלות המנחות את הקוראת ההדיוטה לאג'נדה של שקוף: 1. גם אתם חושבים שהשילוב בין הון, עיתון ושלטון מסכן את הדמוקרטיה הישראלית? - כן, כן, כן! 2. מדאיגה אתכם הגישה הבידורית בחדשות, התמעטות הערכים, וההיסחפות אחר ספינים ומניפולציות? - כן, אבל הגישה הבידורית לא שייכת לאג'נדה של שקוף, היא עניין של סגנון. השאלה עצמה משקפת ששקוף לא ממוקדים. מי שלא מבדלים לעצמם יעד מעוצב כהלכה - אין להם לאן לחתור. ברכה לבטלה. 3. גם אתם מעוניינים בשיח ציבורי אחר, שישרת את האינטרסים של כל הישראלים ולא רק את אלה של בעלי ההון ובני בריתם? - כבר יש כזה, קוראים לו 'האינטרנט', ויש בו כבר הרבה אינדיבידואלים שעושים עיתונות ופובליציסטיקה חופשית ושלא דופקים חשבון. ע"ע הבלוגוספירה, Nfc, העוקץ, הגדה השמאלית, אתרי חדשות פרטיים קטנים ואפילו השתתפות הציבור בדיווחי המלחמה האחרונה, שעקפו את ההשתקה הממסדית. השאלה היא האם עיתונאים שגדלו בעיתונות הממוסדת מסוגלים לייצר לעצמם זהות אישית עצמאית, מבלי שיהיה להם גב של ארגון או מרחב מדורג, היררכי, שניתן להיאבק בו על עמדות כח? אני מסופקת. העובדה שבדוח ההוצאות של שקוף - אחת ההוצאות הראשונות היא ללוגו לארגון (לוגו לא שקוף! מי הכינ/ה את הבריף? מי עיצב/ה?) וכרטיסי ביקור, משקפת קונפורמיות. וקונפורמיות לא יכולה לעשות מהפכות. במהפכה, כמו במהפכה: היחידים עושים מעשה, הארגון עוטף אותם בדיעבד. ואז מתחילה ההסתאבות. כאן - אולי בשל טעות אסטרטגית ואולי בשל מחשבה הנטועה עמוק בקיים - הם התחילו מהארגון. הקימו ממסד שיאבק בהשתקה הממסדית, ואף תיארו את רוח התכנים שיהיו בו. ככה, מראש. הכתיבו. שקוף מבטיחה הבטחה יומרנית ולא ממוקדת, שיש להיות כל מה ששקוף מן הסתם היא לא, על-מנת לנסות לקיימה: צריך יכולת ארגון גבוהה, כזו שתייצר כנס פתיחה שהוא אירוע יחצני מהדהד - ולא משהו מקומי על גג מעופש בשוק הכרמל.. .ראו לעניין זה דוגמאות טובות כמו המאהל הנודד או ועידת העשוקים. יעד ברור ומובדל ושאינו מערבב בין הביקורת על טעמו הקלוקל של לוח השידורים ליעדיה הגבוהים של ההתאגדות. צריך אג'נדה מחדשת ושמכירה בקיים - הניתוק מכל העשייה עד כה - כולל תשובתו של נתי יפת לאדם בקהל ששאל למה צריך את שקוף כשיש כבר Nfc, שהעלתה בי את האסוציאציה של הפתגם המיוחס לפלובר: מי שאינו יודע את ההיסטוריה, מבזה את העתיד. צריך בעיקר מנהיג/ה משוגע/ת לדבר, nut-case עם דבקות מוטרפת במטרה, וצריך (טפו טפו טפו) כסף, ולהכיר בחשיבותו של הכסף כמשרת מטרות טובות, לאהוב ולרצות אותו, במקום להתחנן לתרומות (כן, נתתי 10 ש"חבכניסה). צריך לעשות את הספין של החיים עם הסברה ששולחת עיתונאים להשתולל ברשת עם כל ידיעה שירצו לדחוף. יסלחו לי המארגנים, שאני איתם כמובן (ואני מניחה שהם יודעים זאת מרוח הטקסטים שלי לאורך השנים) בכל אחד מהיעדים שהגדירו, אולם חשה ששקוף עלולה להיות בבחינת "הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות". סגנון הפעולה הזכיר לי קצת את הקבוצות המרקסיסטיות של פעם. השיגו כותרות, שיחקו בחסמבה - ועדיין המעמדות רק הולכים ומתקטבים. מה אני רוצה? אני רוצה לראות פה עוד יואב יצחק, ומאידך - עוד הלמו. אני רוצה שהעיתונאים הללו יורידו את השקפקפים, ילכו על החול הלוהט, ייצרבו, ידרכו על קיפודי ים, ויחשפו כל סיפור. או, אם להדגים בלייב: אני רוצה שהחוויה של השבוע האחרון - במהלכו ניסיתי למצוא מדיה מודפסת שתעלה סיפור המעביר ביקורת על התנהלות משרד הרווחה וגיליתי שכולן מאויימות ואינן מעלות כעת שום אייטם נגד משרד הרווחה, לא תחזור על עצמה. בלית ברירה, עם הכובע של 'עיתונאית אלטרנטיבית' - אני אדאג שהסיפור יעלה. בלי רישום עמותה, כרטיס ביקור או מדיניות עריכה המחליטה איזה אופי יהיה לחדשות ש"אף אחד לא יכול לצנזר".
|
תאריך:
|
20/07/2008
|
|
|
עודכן:
|
20/07/2008
|
|
חנה בית הלחמי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
משקיף
|
20/07/08 23:07
|
|
2
|
|
אפרי הלפרין
|
21/07/08 09:18
|
|
|
|
חנה בית הלחמי
|
22/07/08 22:33
|
|
3
|
|
איתי
|
21/07/08 18:11
|
|
יום ה-16 ליולי, שצוין כתאריך הסיום הסופי של מלחמת לבנון 2, עם החזרת גופות החיילים שחטיפתם הציתה את המלחמה, נכנס להיסטוריה כיום הניצחון הגדול של החיזבאללה. ניצחון שהיה צפוי מראש, עם פתיחת המלחמה של קברניטים חסרי כישורים, בסיסמאות "עד כאן!" ו-"אנו ננצח!".
|
|
|
תמונת השבוע שעבר לא הייתה התמונה העגומה של שני הארונות השחורים של חיילי המילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב זכרם לברכה, ש"שבו הביתה" מלבנון אחרי שנתיים וארבעה ימים. גם לא תמונת אהוד אולמרט חובק את קרנית במחנה "שרגא" (תמונה שבוודאי שימחה את בן-העוולה נסארללה). גם לא תמונת הגביר טלנסקי בבואו שוב להעיד בפרשת מעטפות הכסף.
|
|
|
"אל תוציאו את השד העדתי מהבקבוק", מטיחים פוליטיקאים "נקיי כפיים וברי לבב" ממוצא אירופי, כל אימת שהם מזהים ניואנסים דקים בענייני אפליה וקיפוח על-רקע עדתי אצל העומד מולם. "אני לא רוצה להוציא את השד העדתי מהבקבוק", אמר לי פעם "הפנתר השחור" ויקטור אלוש המנוח, "אני בסך הכול רוצה שהוא ימות בתוך הבקבוק, אבל הוא ממשיך להתקיים שם, בבקבוק, כבר עשרות שנים, למרות שאין לו אוויר, מזון ומים. ממש פלא, לא?!".
|
|
|
בין להיטי הזמר הישראלים יש לא מעט שסבלו, או שסובלים עדיין, מלהט חרב הצנזורה המתהפכת. במקרה הרע הטילה רשות השידור על השירים האלה חרם טוטאלי, בהוראת השלטונות, ובמקרה הטוב הם מושמעים, במשורה, אי-שם, בתחנת-רדיו נידחת. סיבות הפסילה והחרם נעות מפגיעה בבטחון המדינה ועד לניבול פה.
|
|
|
המחבלים מתוצרת מקומית - ערבים ישראלים, אינם פועלים בחלל ריק. וכל פיגוע או התארגנות מחתרתית נשענת על מצע אידיאולוגי מיליטנטי. במסמך החזון שפרסמו לפני חודשים אחרים 'ועדת המעקב של ערביי ישראל' וארגון 'עאדאללה' הכריזו ערביי ישראל מהן דרישותיהם מהחברה הישראלית.
|
|
|
|