המשפחה העכשווית מורכבת מחלקים שונים שזקוקים למרחבים שונים בזמנים שונים. הורים, ילדים, סבא וסבתא, נכדים, בעלי חיים ואורחים מזדמנים זקוקים לתנאי מחיה שונים. יש משפחות חילוניות ודתיות, מורחבות, יש "פרק ב'" ויש תאים משפחתיים אלטרנטיביים אחרים. למשפחות וליחידים יש תחביבים שזקוקים לחללים פתוחים או סגורים. כל מרכיב מהתא המשפחתי זקוק למרחב שמתאים לו. אנשים נמצאים בבית בזמנים שונים. לעתים, מקום העבודה הוא הבית, ואז הצרכים האובייקטיביים שונים מאוד.
יש צורך להפריד בין מרחבים "פרטיים" למרחבים "ציבוריים", בין מרחבים "חשופים" למרחבים "אינטימיים" בתוך הבית. יש לאפשר בעת התכנון, גישה נוחה למרכיבי המשפחה למקומות שונות בזמנים שונים, זמנים שיתאימו לכלל מרכיבי הבית. כאשר אין הגדרה מדויקת למרחבים הללו, או כאשר מרחב אחד נוגס, חודר למרחב השכן, או כאשר המרחב לא מתאים, נוצרים מתחים לא רצויים ולא מחויבי המציאות.
על-ידי תכנון נכון שמתאים לאדם שמשתמש במרחב הספציפי וגם לשכנו שחי באותו בית/דירה אבל במרחב אחר, אפשר למנוע ולפתור לשביעות רצון כולם את כל הקונפליקטים שבין האנשים שמשתמשים במרחבים הללו.
אנו מכירים בשני סוגים עיקריים של מרחבים בתוך הבית או הדירה. המרחב הראשון הוא "המרחב הפתוח", "המרחב הציבורי", מקום שבו כל מרכיבי המשפחה נוהגים להיות בתוכו ביחד עם מרכיבי משפחה האחרים או לבד. המרחב השני הוא "המרחב הסגור", או "המרחב הפרטי", מרחב המיועד ספציפית לאדם מסוים ורק הוא נמצא שם, למעט ביקורים מתואמים של בני המשפחה. חלוקת הנפחים הללו לשביעות רצון כולם, עיצוב נכון של הנפחים הללו בצורה, חומר וצבע מתאימים, יכול למנוע חיכוכים מיותרים.
שינוי קטן, או גדול, יכול למנוע ריב בין מרכיבי התא המשפחתי השונים. נפחים מעוצבים לפי דפוסי התנהגות ואורך חיים, יכולים למנוע חילוקי דעות מינוריים שיהפכו לאורך זמן לקונפליקטים מג'ורים. ללא פתרון פיזי, הבעיות האובייקטיביות לא יפתרו מעצמן. ויתור מצד אחד יכול ליצור שקט לזמן מוגבל, יצירת אזורים מאוזנים המתאימים לכל מרכיבי המשפחה ייצרו שקט ושלום תמידי.
