עם ישראל מצוי עכשו בסכנה גדולה מול האויב האירני והחמאס וחיזבאללה המאיים במלחמה. אך העם נתבע להפקיד את גורלו לתקופה לא ידועה בידיים הרוטטות של שלטון לא יציב ופוחז וחסר יכולת תכנון וראיית הנולד. ולאיזו תכלית מתבקש העם להמר על גורלו ועל קיומו? למען העיקרון הנעלה של קיום פרטי פרטיו של תקנון קדימה על בחירות מקדימות הדורשים חודשים ארוכים.
כל אזרח במדינה רשאי לשאול את אהוד ברק ואת ציפי לבני האם היו נשארים על מושביהם במטוס וממתינים להמראתו אילו ידעו כי הטייס ריסק את המטוס בטיסה קודמת, האם היו מפקידים את גופם בידי רופא מנתח אשר נשלל רשיונו, האם ישארו בתוך מכונית השרד שלהם אם ידעו כי נהגם השתכר? אחרי שאולמרט הכריז כי לא יוכל עוד למלא את תפקידו ואחרי שהם הכריזו בגלוי כי אין להם אמון ביכולת אולמרט למלא את תפקידו, מדוע הם נשארים בכורסות השרים ומשאירים את הנהגת המדינה בידי לעוד חודשים לא מעטים?
ההטעיה חברי הכנסת של קדימה יכולים להתכנס בכל רגע ולבחור את מי שהם רוצים לרשת את אולמרט. הם יכולים גם להציג רשימה של שניים שלושה שמות למפלגות העבודה ולשס ולראות מי יוכל לזכות ברוב בכנסת. בהצבעה אחת בכנסת הם יכולים להציג שם של מועמד חליפי שיקים ממשלה חדשה. או הם יכולים ללכת לבחירות ולהניח לעם להחליט.
תחת זאת מבקשת מפלגת קדימה ועמה מפלגת העבודה לשטות בצבור כאלו אין להחליף את ראש הממשלה אלא בתהליך ארוך ורב שלבי. תחילה קיימה התפקדות חברים למפלגה שנמשכה עד לימים האחרונים (איך יתכן שחבר אשר רק היום הצטרף למפלגה קיימת יבחר מחר את היושב-ראש שלה?), ולאחר זאת באה הצגת המועמדים בבחירות המקדימות שיתקיימו רק כעבור חודשים מיום 'ההתפטרות' של אולמרט, ולאחר המקדימות עוד יש להמתין כמה שבועות להתייעצויות עם הנשיא ולאחריהן תקופת ניסיון הרכבה ועוד הארכה ועוד ועוד.
הציבור מבין כי התהליך הארוך המוצג לפניו הוא דרך לעכב מן העם את הזכות לבחור ממשלה חדשה אחרי התמוטטות ממשלת אולמרט. הציבור מבין כי הדבקות החדשה של שרי קדימה בהחלטות דמוקרטיות בתוך המפלגה והקפדתם על קיום פרטי הפרטים של התקנון היא חזות עינים ומסתתר מאחוריה פחדם הגדול מהחלטת הבוחר.
המציאות
על שמירת החוק של אנשי קדימה והעמותות אין צורך להוסיף מלים. ומהו תקנון המפלגה? פיסת ניר שאריאל שרון שרבט כדי להבטיח את השליטה בקדימה בידיו, ואולמרט ירש אותו. ובגלל הלחץ הצבורי בעקבות החקירות הפליליות נגד אולמרט, שרבט צחי הנגבי כמה מילים בחצות הלילה, וכך נולד תקנון חדש. גם ראינו מה הערך של התקנון בעיני ציפי לבני. היא אמרה כי הסיעה בכנסת קיבלה החלטה כי המועצה תשנה את התקנון על בחירות מקדימות והמועצה צריכה לקיים את ההחלטה. אם המועצה צריכה להחליט מה שהסיעה החליטה עבורה, מה הערך של ההצבעה במועצת המפלגה ומדוע היה צורך!! להמתין שבוע להצבעת חברי המועצה?
העריקים מן הליכוד שהתכנפו תחת כנפיו של אריאל שרון, רמסו ברגל גאה את כל הכתוב במצע הליכוד אשר בשמו הציגו עצמם לבחירות לכנסת וקיבלו את הקולות מן העם. המצע הזה על שלמות הארץ לא היה חיבור מקרי, אלא המסד שעליו נוסד הליכוד ופעל עשרות שנים. החבורה הזאת גם פעלה ההפך הגמור מהחלטת חברי המפלגה במשאל נגד ההינתקות. ההקפדה שלהם עתה להותיר את בחירת היושב בראשם בידי מתפקדי קדימה, האוסף המקרי של אנשים שאין שום השקפה מאחדת אותם ושום נאמנות למפלגה, אינה אמינה. השרים המציגים עצמם כמתנגדים לאהוד אולמרט ומבקשים להחליפו בכהונת ראש הממשלה פועלים לעכב את פרישתו מתפקידו.
אהוד ברק
העיכוב רצוי לברק, כי הוא יודע שיפסיד בבחירות. האיש הובס תבוסה מחפירה בבחירות הכלליות לאחר האנתיפאדה שבאה בעקבות בריחתו מלבנון ולאחר חולשתו המדהימה בשיחות קמפד דיוויד. כאשר פרצה האנתיפאדה גילה חוסר החלטיות ('זיגזג') ולא ידע מה לעשות לעצור את מעשי הטבח. במקום זאת, המשיך בניסיון נואש לרצות את ערפאת בשיחות טאבה, כבר לאחר שממשלתו איבדה את הרוב בכנסת ושריו עזבוהו. חזרתו של ברק לממשלה לא הייתה בעקבות שנוי דעת הצבור עליו - הוא לא עמד בבחירות לכנסת - אלא הודות להצבעה של מתפקדי הארגזים במפלגת העבודה. חלק לא מבוטל מהם מצביעים עבור המפלגות הלאומניות הערביות בבחירות לכנסת והתפקדותם לעבודה דרך קבלני קולות אפשרה להם להחליט מי יהיה שר הביטחון של ישראל.
כשלונו של ברק כשר הביטחון שהחליף את עמיר פרץ בהגנה על הדרום מצטרף בתודעת הצבור לאחריותו למה שקרה במלחמת לבנון השנייה. הציבור יודע כי הבריחה של ברק מדרום לבנון נתנה יד חופשית לחיזבאללה להקים את מערך הטילים שהוריד שליש מדינה למקלטים במלחמה האחרונה. ברק חושש לעמוד בבחירות ולא במקרה הפר את הבטחתו להתפטר מן הממשלה פעם אחר פעם - אחר דוח וינוגרד הראשון ואחר השני ואחר פרשות אולמרט ועוד קודם בזמן הבחירות במפלגת העבודה מול פרץ ואילון.
ציפי לבני
במבט ראשון נראה כי לציפי לבני עניין בהחלפה מהירה של אולמרט למען תירש אותו בהקדם. במחשבה שנייה נראה כי לציפי עניין בהשארותו של אולמרט בתפקידו למספר חודשים. במשך תקופה זאת תוכל לרחוץ בנקיון כפיה ולהציג עצמה כמשרתת בממשלתו בעל כרחה. היא מבקשת להשכיח כי היא שותפה מלאה של אולמרט בכל מהלכיו, החל מן התמיכה בשרון בתוכנית ההינתקות בהיפוך גמור של העמדות שהציגה לפני הבחירות ובגנבת קולות הבוחרים שהצביעו לליכוד.
לאחר מכן התייצבה בבחירות לפני הציבור ברשימה אחת עם אולמרט והמליצה עליו לפני הבוחרים להיות ראש ממשלה. עוד הצטרפה אליו בתוכנית הנסיגה המלאה מיהודה ושומרון (ההתכנסות) שאולמרט לא הספיק להוציא לפועל. במלחמת לבנון השנייה הייתה שרה חשובה ולא התפטרה, בניגוד לדוד לוי אשר התפטר מכהונת שר החוץ של ברק בגלל התנגדותו למסירה הכללית של ארץ ישראל וירושלים בשיחות קמפד דיוויד. גם אחרי דוח וינוגרד הראשון והשני נשארה בממשלתו וכך תרמה להשארתו בשלטון, בניגוד לאחרים שהתפטרו אף מן הכנסת. בתור שרת החוץ של אולמרט היא האחראית הראשית להחלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, החלטה הכובלת את ידי ישראל בלבנון והעניקה חסינות לחיזבאללה להכפיל את כוחו.
לכן, ברור כי כל יום שעובר ובו מציגה עצמה ציפי כמתנגדת לאולמרט נחוץ לה להשכיח את האמת. אין היא מוכנה עדיין להופיע בפני הציבור ובוודאי לא לעמוד בבחירות כלליות. המסגרת של בחירות פנימיות בלא מתנגדים ממפלגות אחרות נוחה לה ליצור דימוי טוב לעצמה. כבר החלו עיתונאים מסויימים להודיע כי אין מתאימה ממנה להיות ראש ממשלה. אבל, הכישור היחיד שיכלו אותם עתונאים מגויסים למצוא אצלה היא יכולתה לשיר '"שירי מולדת" ביכנוס של מפלגת קדימה. כישור טוב ונאה עבור מדריכה בת ארבע עשרה בתנועת נוער, אבל מחזק את הרושם כי אישיותה לא בגרה למרות שהגיעה לגיל העמידה ואין לה היכולת להיות פקידה במשרד ובוודאי לא להיות לשרה.
גם האמירות על 'יכולת ההתנסחות המרשימה שלה' מתבדות מיד כאשר מביאים יותר ממשפט אחד מדבריה בדיוני המפלגה לאחרונה. הודעותיה הן בלשון דיבור רשלנית ובשגיאות דקדוק, לפעמים בשילוב בלתי מוצלח של בטויים ספרותיים שלא במקומם. מי שלשונה כה דלה ויכולתה האנטלקטואלית כה ירודה, תעודת בוגר האוניברסיטה שקיבלה, במיוחד במקצוע המשפטים, היא תעודת עניות לאוניברסיטה שהעניקה אותה.
לפי הסיפור הדומע שלה בפני ועדת וינוגרד לא הצליחה להשפיע על הממשלה כי אולמרט לא הקשיב כאשר דיברה וקרא מסמך. איך תוכל אם כן להתמודד מול לחצים ולעמוד מול מנהיגי העולם אם לא הצליחה לפתוח את פיה מול ידידה וחבר מפלגתה. מעולם לא השמיעה רעיון משלה, ובהופעותיה מעסיק אותה רק עניין אחד - רצונה להיות ראש ממשלה. בניגוד לדוד לוי קודמה בתפקיד במשרד החוץ הרהוט בעברית (כנואם מעולה ובלשון ובמבטא משובחים) ובצרפתית ובערבית אבל אינו דובר אנגלית, ציפי לבני אינה רהוטה בשום שפה, אבל גורמת מבוכה כאשר היא פותחת פיה באנגלית.
שאול מופז
המועמד הבולט בבחירות המקדימות לא הציג עצמו כמחליף של אולמרט ואין להתלונן מדוע אינו מבקש החלפתו בהקדם. מופז מבקש זמן לשפר מצבו ממעמדו הנחות כיום כשר תחבורה מול שרת החוץ. אולמרט הדיח אותו מתפקיד שר הביטחון ומינה במקומו את עמיר פרץ כדי לפנות את משרד האוצר עבור ידידו אברהם הרשזון. ציפי ושאר שרי קדימה לא העלו בדעתם להתנגד למנוי הטירון פרץ לאחריות הכבדה במקום מופז המנוסה. למופז עומדת הזכות שהיה הרמטכ"ל שניהל את מבצע חומת מגן ובו מיגר את האנתיפאדה שהתפרצה בזמן שלטונו של אהוד ברק. אותו ברק שהודבק לו הכינוי 'מר ביטחון' אך תחת שלטונו הוגר כמים לארץ דם חילים ואזרחים ברחובות במעשי הטבח של ערפאת שהובא לארץ בהסכם אוסלו.
הרמטכ"ל מופז גבר על ההיסוסים של הממשלה ובה פרס ופואד בן-אליעזר ושרון ('איפוק הוא כוח') אשר פקפקו ביכולת צה"ל. כאשר הותר לו לפעול, גבר על הטרור בפעולה צבאית מזהירה ולא ב'דרך המדינית' של שיחות טאבה וקמפ דיוויד - דרך הכניעה ומתן פרסים לאויב. ידיעותיו של מופז בלשון הפרסית הן נכס חשוב בהבנת הכוונות של המשטר באירן ושל חיזבאללה, וגם מאפשרות לו פנייה ישירה לעם באירן וכן לתושבים השיעים בדרום עירק.
לעומת הצלחתו כאיש צבא ואסטרטג בזמן חומת מגן, כשל שאול מופז כמנהיג מדיני. מופז היה שר הביטחון שהוציא לפועל את הגרוש מגוש קטיף, היה שר בזמן מלחמת לבנון השנייה וחבר עד היום בממשלת אולמרט ובקדימה ושותף באחריות למחדליה ומעשיה. מופז יבקש להציג כהתחלה חדשה, אך אין הוא חלופה לממשלת הכשלון אלא חלק ממנה.
הסיום הקרוב
שרי קדימה מבקשים לשטות בעם ולהראות כי חזרו בתשובה והיו לשומרי הדמוקרטיה במיטבה, למקפידים על תקנון ועל מצע. אבל השרים האלה משטים בעצמם, כי העם יודע שהם מבקשים לדחות את החלפת הממשלה שכשלה במלחמת לבנון השיניה. העם יודע כי השרים האלה ריקים ופוחזים - ריקים מרעיונות ודעות ופוחזים שיוצאים למלחמה בלא תכנון ובלא חשיבה על התוצאות, אינם מסוגלים לחשוב על ענייני המדינה וכל המעסיק אותם הם חישובים קטנוניים על בדל משרה והתעשרות אישית מקופת המדינה. העם יאמר את דברו ביום הבחירות, אשר קרוב ממה שחושבים אולמרט ושריו מקדימה ומן העבודה.
