כשלון הדמוקרטיה האמריקנית - הכשלון אינו באמריקה אלא כאן
אימצנו דרכיה כאילו שאנו כמו אמריקה; מדינה דמוקרטית שבחרה להיות רב לאומית, אתנית, ושכחנו שבחרנו להיות מדינה יהודית-דמוקרטית; שבה היהודים יהוו רוב מכריע לעד.
חינכנו דורות ללא אבחנה והתאמה לבחירתנו. כך קשה לנו להגן על זכותנו להיות הרוב כאשר שיווי זכויות במובן האמריקני, כולל זכות הילודה והעלייה לקבוע הרוב. מכאן התסכול, הדילמה הפנימית, שלמעשה מונעים נקיטת צעדים, אפילו הנאורים ביותר, להבטחת הרוב היהודי נגד עליונות הילודה הערבית בתוספת עליה ערבית מסיבית בלתי חוקית מיש"ע.
אם לא נשכיל להשתלט על התסכול, להבין מחדש את זכותנו למדינה יהודית-דמוקרטית, נדרדר במהרה להיות מדינה רב לאומית בדרך לרוב ערבי.
חזון יהודי-ישראלי?
לנשיא בוש יש חזון; שתי מדינות צד בצד. חזונם של הפלשתינים היא מדינת פלשתין שניה, חלוקת ירושלים, שיבת הפליטים שפרושם סוף מדינת העם היהודי. לממשלת ישראל אין חזון חיובי אלא הנחות שליליות כגון 'אין ברירה אלא לחיות איתם', 'אין אלטרנטיבה אלא פייסנות וכניעה', 'אין ניצחון צבאי סביר/טוטלי נגד טרוריסטים'... במצב זה ממשלתנו מתאמת עצמה לחזונות של אחרים.
דומני שיש חזון יהודי - ישראלי והוא ישראל עד הירדן עם רוב יהודי לעד בדו-קיום עם הערבים. חזון זה היה צריך לנווט אותנו לקראת השקט.
כאשר החזון הערבי דורש טרנספר של יהודים לגטו החוף, חזוננו דורש טרנספר של ערבים למדינת פלשתין שהיא ירדן ו/או למדינות אחיהם העשירים ו/או למדינות הרב לאומיות כגון ארה"ב. לפני שהקורא יצעק 'גוואלט' ידע שבארה"ב כ 15% עושים טרנספר מרצון ממקום מגוריהם כל שנה עבור פרנסה, משפחה... וזה אינו נחשב כאסון, כטרגדיה, כלא אנושי.
טרנספר למקום שבו חיים אחיהם או מקום מועדף אחר, אינו דומה לחזונם כלפינו; טרנספר לגטו על החוף שבסופו יחוסל עם שיבת הפליטים, הילודה הערבית וההסתננות המסיבית שכבר מונה מעל 300000 ערביי יש"ע הגרים כאן ללא סוף באופק.
בין הנאצים והחמאס...
בתחילה דרשו הנאצים גירוש היהודים מאירופה. לאחר סירובן של מרבית הארצות 'ההומניות-הנאורות' לקבלם, החליטו לגרשם דרך השמדה. החמאס... דורש למעשה גירוש היהודים מפלשתין עד הים. היהודים מסרבים (אומנם רבים מוכנים לעקור אחיהם מיש"ע, לחלק ירושלים...). כיוצא מהסירוב, החמאס אימץ רצח יהודים כדרך לישום מטרותיו.
בזמן הנאצים לא היה לנו הכוח להכריע גורלנו. היום קיים הכוח - צה"ל - וגם כוח פוליטי בעולם ובעיקר בארה"ב שבה עשרות מיליונים תומכים בנו. למרות זאת ממשלת ישראל בחרה לא לעקור הנאצים/החמאס... אלא להכיר בהם בעסקת ההודנה כאילו בסוף הם ישתנו או אחיהם 'המאזנים' יחסלו אותם. דומה הדבר לתקוות צ'מברלין בהסכם שהכתיב פרוק צ'כוסלובקיה.
מי מאזרחי ישראל מוכן לסכן משפחתו בתקוות אלו, מלבד מנהיגי 'חלם'?
הפרדה כלכלית
העם רוצה ביטחון ואימץ הפרדה. הפרדה ביטחונית מהווה גם הפרדה כלכלית.
כלכלתנו אינה תלויה וזקוקה לערביי יש"ע. כצרכנים הם משניים לשיגשוגנו. כלכלתנו המתקדמת מכוונות בעיקר למערב. העובדים הזרים 'הנדרשים' לא מהווים סכנה ביטחונית וגם הסתננותם כקבועים, כבלתי חוקיים (שללא ספק אפשר למנוע) אינה מהווה סכנה דמוגרפית. הם לא יהפכו אותנו למדינה דו-לאומית בדרך לערבית כמו הסתננותם של כ 300,000 אלף ערביי יש"ע שכבר גרים בתוכנו ללא קבלת 'שיבת הפליטים', והסוף אינו באופק.
