בחירות בפתח. בחירות?! לכאורה לא ממש בחירות חשובות, אלה הבחירות לראשות ארגון נכי צה"ל, הארגון היציג היחידי של נכי צה"ל.
בפתח?! לא בדיוק בפתח, יש עוד כמעט שנה לקיום הבחירות, אבל הרחש בחש התחיל כבר, מזה זמן מבעבע מתחת לפני השטח, וכמו כל בעבוע גם הסירחון שהיה טמון מתחת לפני השטח מתחיל לעלות ולהצחין ביתר שאת.
ספקולציות מתרוצצות לכל עבר: מי מועמד ומי תומך בו, איזה תפקיד יקבל פלוני אם אלמוני ינצח, הכפשות והשמצות צצות מכל עבר, מחנות וירטואליים מתגבשים, חשדות, האשמות סרק אחד כנגד רעהו, לכאורה אפילו סנקציות ננקטות כנגד אלה ה"חשודים" כמשתייכים למחנה היריב, בקיצור, דם רע בין מי שאמורים להיות אחים לנשק.
כמו בכל דבר, יש חסרונות, אבל יש גם יתרונות: נכי צה"ל חסרי תעסוקה ועניין בחיי השגרה (לכאורה בגלל טיפול כושל של אגף השיקום וארגון נכי צה"ל), התחילו לפרוח, להיות עסוקים, עכשיו יש להם עניין בחיים, יש סיבה לקום בבוקר, יש על מה לדבר, להיאבק, סוף סוף "סופרים" אותם, הם מתחילים להיות חשובים, פתאום צצים מחזרים שמבקשים - מתחננים מהם להשתייך ל"מחנה" שלהם, אפילו משתדלים לעזור להם ביתר מרץ, הללויה! ימות המשיח כבר כאן!
דבר אחד רובם שוכחים, יום אחד הבחירות יסתיימו, ניסיון העבר מעיד שרוב ההבטחות אינן מתקיימות, הריקנות המסוכנת והקטלנית עלולה לחזור, ובגדול!
איני מצליח להבין את הבהילות שבתחילת מערכת בחירות כל כך מוקדם, חוסר שקיפות? משהו מתרחש ואיננו יודעים? שאלתי, וקיבלתי תשובות שונות ומשונות, רובם מאשימים את "המחנה היריב".
איני מצליח להבין את האובססיה לריצה אחרי תפקידים כאלה ואחרים בארגון. לדעתי, רוב התפקידים בארגון נכי צה"ל כרוכים בהרבה מאוד כאב, לראות, לחוות, ולטפל בכאב של הנכים ומשפחותיהם אינו דבר פשוט. נכון, כנראה ניתן לפתח "עור של פיל" ולהמשיך הלאה, אך אסור להתעלם מעוצמת האחריות של תפקיד מול נכים שחלקם חסרי ישע. אני מאמין שהרבה יותר קל לאלה שבאים באמת ממקום נקי, שרוצים באמת לעזור ולהעניק מהיכולות שלהם למען האחר, ללא משוא פנים, ללא תאבת כוח ויש כאלה.
אז מה קורה בכל זאת? אלה שאינם באים ממקום נקי מייצרים פוליטיקה קטנה ולא נקייה, שהאופק שלה הוא שילוב מסוכן של "ממון ועוצמה". אלה מפריעים לאחרים לגרום לשינוי אמיתי, לעזרה הדדית, לשקיפות, ולאהבת חינם.
באתר ארגון נכי צה"ל באינטרנט נמצאת
איגרת לחבר חדש. בין שאר המטרות מופיעה מטרה חשובה, אולי המטרה, ב-ה"א הידיעה: "מטרת הארגון לקדם ולשפר את התנאים הכלכליים, הרפואיים והחברתיים של חבריו, לקיים קשר ומגע ישיר בין חברי הארגון ולפתח בהם רוח של חברות ועזרה הדדית. לשמור את זכויות הנכים ולשפר אותן, להציג ולייצג את ענייני הנכים בפני המוסדות והגופים השונים, לכוונם לחיי עבודה ויצירה ולעודדם להתגבר על מגבלותיהם הגופניות, על-מנת שיתערו בחיי החברה והמדינה."
אין ספק שהמטרה כפי שהיא כתובה, היא מטרה קדושה! יש רק בעיה אחת, אולי "שולית" אבל חשובה, לא תמצאו נכי צה"ל רבים מדי שחשים שמטרה זאת אכן ממומשת בפועל. נכון, כל מחוז מהמחוזות הפרושים ברחבי הארץ עם העשייה שלו, כל מחוז עם ההצלחות ו-או הכישלונות שלו, אבל באופן כללי, ולצערי, שומעים יותר טענות מאשר שבחים, במיוחד בשיחות פרטיות, אך גם בפורומים של נכי צה"ל.
הבטחות הבטחות
כאן עולות שאלות רבות, שאלות שמטרידות נכי צה"ל רבים, שאלות שהתשובות עליהן עלולות (או יכולות) לקבוע גורלות של רבים מ-54,000 בתי אב של נכי צה"ל. שאלות אלה עולות כל פעם לפני בחירות, אבל לעתים הזיכרון קצר, הבטחות שהובטחו - נשכחו, לעתים הקשר בין מצע בחירות שהתפרסם לבין המציאות דמיוני לחלוטין, אפילו מעליב. לדעתי תמצית השאלות מסתכמת בשאלה אחת: "האם באמת יקיימו נציגנו הנבחרים את כל ההבטחות הבומבסטיות עליהן הצהירו בראש חוצות (בעל פה ובכתב), לפני הבחירות?"
נכי צה"ל רבים רואים בעין דומעת את השחיקה המתמשכת בזכויות ובהטבות שהם אמורים לקבל בזכות. לא רק הם, גם המשפחות סובלות, ולא מעט. צורמת לא פחות היא השחיקה בתדמית נכי צה"ל בציבור הרחב, אך זה כבר דיון אחר.
יש לכך סיבות והרבה תירוצים, אך אני חושב שחלק מהאשם הוא באלה שאמורים לייצג את נכי צה"ל, שבין השאר אינם מסוגלים להכיל וליישם ביקורת, ואם לא די בכך, לכאורה יש אנשים באגף השיקום שתורמים לשחיקה, ומקשים על נציגי נכי צה"ל לבצע את מלאכתם.
מדהים! לא עזרו כל ישיבות ועדת ביקורת המדינה ו-או ועדות כנסת אחרות, כל הביקורות הקשות ("
אי האמון של נכי צה"ל באגף השיקום מוצדק" קובע יו"ר ועדת ביקורת המדינה, ולא רק הוא), לא עזרה תמיכה (שחלקה אינטרסנטית ולא אמיתית) של חברי כנסת שונים, ביום פקודה נשכחת ה"תמיכה" כלא הייתה. השחיקה נמשכת, והחיפושים של אינטרסנטיים לפתרונות יצירתיים יותר שיפגעו בנכי צה"ל הולכים וגוברים.
לצערנו נכי צה"ל רבים חוששים, חוששים לדבר, חוששים לכתוב, עייפים ממלחמות. כך, כאשר התבקשו נכי צה"ל לכתוב
הצעות למצע בחירות שיספק אותם, הגיבו בודדים. כך גם היה גורל הצעה שהעלתי כמצע בחירות.
מהות ההצעה, ציטוט מפורום נכי צה"ל: "מה שהצעתי בעבר ואני מציע שוב היום, אני מציע שכל המתמודדים יתחייבו לקיים את המצע שלהם ככתבו וכלשונו אם וכאשר יבחרו, שאם לא כן הם יחויבו להתפטר, איני משפטן, אבל אני חושב שניתן למצוא דרך לעגן זאת בתקנון. אני מאמין שמועמד שיתחייב למצע כזה יזכה לאמון סוחף של רוב נכי צה"ל, ויזכה להערכה רבה גם בקרב הציבור האזרחי, משפחות הנכים ואחרים. אם התחייבות כזאת תתפרסם גם באמצעי התקשורת, הדבר יביא אולי גם לחשיבה אחרת בבחירות לכנסת הבאה, ואולי, אולי, נזכה לפריצת דרך לכיוון פוליטיקה ישרה ונקייה יותר."
לצערי, עד היום איש מהמתמודדים לא הרים את הכפפה, וזה אומר דרשני...
לסיכום: ארגון נכי צה"ל הוא החשוב מהארגונים הקיימים במדינת ישראל. לדעתי הארגון חייב להיות שקוף יותר, מבוקר, ונגיש לכל חבר בארגון. כל נושא תפקיד בארגון, ובמיוחד נושאי התפקידים הבכירים, חייב לראות בתפקידו כעבודת קודש, זה לא מקום עבודה, זו אינה תעסוקה לבעלי עניין, זו עבודת קודש, גורל כ-54,000 בתי אב קשורים בארגון זה. יו"ר הארגון ומזכירי המחוזות חייבים להתעלות ולעזור לכל נכה, ללא קשר לדעותיו ו-או לתמיכתו במועמד "יריב". נכי צה"ל רוצים להרגיש שהארגון הוא בית חם, להם ולמשפחותיהם.
