פעמים רבות ייצא לנו לשוחח בקבוצות התמיכה שלי על נקודת המוצא שמביאה אנשים להתחיל דיאטה. הרבה עונים - "לא יכולתי כבר להסתכל במראה, לא יכולתי לסבול את מי שראיתי שם!", "נגעלתי מעצמי!", "אני שונאת את עצמי כפי שאני נראית!", "אני מגעילה את עצמי! ועוד ביטויים המבטאים שנאה עצמית. נשאלת שאלה האם זה אפשרי לרדת במשקל כאשר אילו המשפטים המנהלים אותי?
אם תשאלו לדעתי בעניין הרי שבעיני זה ברור שלא. הירידה במשקל ושינוי אורח החיים זו עבודה מאוד לא קלה, את זה כולם כבר מבינים. תהליך של שינוי הוא תמיד תהליך והוא לא קל, בלשון המעטה. הוא מזכיר לי תמיד את ריקוד הטנגו: שני צעדים קדימה וצעד אחד אחורה (לפעמים אף יותר צעדים אחורה). כדי לעבוד כל-כך קשה צריך לאהוב מאוד את זה שעובדים בשבילו. רק מתוך אהבה אפשר לעשות את העבודה הכל-כך לא קלה. ואז נשאלת השאלה - "איך אפשר לאהוב אותי עם כל המשקל הזה?", "האם את רוצה לומר שעלי להישאר שמן?" והתשובה היא - "ברור שלא".
אך דיאטה היא החלטה שאנו מקבלים. יש המקבלים אותה בפעם הראשונה ויש אחרים שכל בוקר מקבלים החלטה כזו ועד הצהריים שוכחים אותה. ונניח שהחלטנו להיכנס לתהליך של שינוי צורת הגוף למען המטרה "מאוד הגיונית": התאמת גופנו לגופה של הבובה שבחלון הראווה. כדי להתאים גופנו למימדים המבוקשים, נראה לנו כי השיטה היחידה שתאפשר זאת היא אותה שיטה הנהוגה כנראה גם על-ידי הבובות - הימנעות מאכילה, כמובן.
על פניו נראה שאין סיבה שלא נצליח לעשות זאת. ככל שנרצה יותר - נצליח יותר. הרי יש לנו שליטה מלאה בידינו, הרי רק אנחנו במו ידנו מכניסים את האוכל לפה. אף על-פי כן, ועל אף הבנתנו את כל הרווחים שיש בדיאטה, רוב האנשים נכשלים בה ובדרך-כלל מסיימים את התהליך במצב פיזי ורגשי פחות טוב, ועם יותר קילוגרמים. בואו ננסה לבדוק למה.
את ההחלטות והבחירות שאנו מבצעים, ניתן לחלק לשני סוגים חשובים מאוד - בחירות של פחד ובחירות של אהבה. בחירה של אהבה היא בחירה הנעשית מתוך רצון חופשי ואמיתי. לעיתים הבחירה מוגבלת מעט אך אנו בוחרים להגביל, וההגבלה נעשית מתוך הסכמה והבנה של חוסר היכולת לקבל את אשר רצינו. האהבה הינה אהבה לעצמי, מתן כבוד לרצונות שלי. בחירות כאלה אין בהם פגיעה בעצמי. להחלטות שכאלה יש סיכוי גדול להצליח.
לעומתן, יש החלטות הבאות מתוך בחירה של פחד. הפחידו אותי שמסוכן מאוד להיות שמן, הפחידו אותי שאסבול ממחלות שונות בעקבות ההשמנה.
דיאטה היא כמעט תמיד החלטה המנוגדת לעצמי האמיתי, לרצוני האמיתי. הרי לא הגיוני שארצה, מתוך בחירה, להגביל את עצמי בדבר שאני הכי אוהב לעשות - לאכול, לא? חשוב להבהיר כי דיאטה בשל לחץ חיצוני, חברתי או משפחתי, נעשית ללא חופש בחירה ממשי. קיימים מקרים בהם השיקול העומד מאחורי הדיאטה הינו רפואי בריאותי. עם זאת, יש לדעת כי גם במקרה הזה ההחלטה אינה נעשית מתוך בחירה, משום שהשיקול המוביל אותה הינו חשש מאובדן הבריאות. לו ניתנה לנו אפשרות, לא היינו מחליטים על דיאטה, אך אם לא נפתח בדיאטה יש חשש שבריאותנו תפגע. לכן, בכל המקרים האלה הבחירה אינה חופשית, אלא מאופיינת במידה כזו או אחרת של הכרח. כפי שאמרנו - החלטות המתקבלות מתוך הכרח עלולות להיכשל.
ייתכן בהחלט שאדם יחליט על דיאטה משום שהוא עצמו מעוניין להיראות אחרת, ללא קשר לתכתיבים חיצוניים או דימוי עצמי בעייתי. אולם רובם של אלו העוסקים בדיאטות חווים קשיים בדימוי העצמי והערכתם העצמית קשורה למראה החיצוני שלהם, במידה כזו או אחרת. פעמים רבות זהו הצורך בהשתייכות וקבלה חברתית המניעה את החלטתם. אלו האנשים שיש להם יותר סיכוי להצליח. זה לא אומר שלאחרים אין סיכוי, אך הסיכוי הוא קטן יותר.
