|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
תמיד ראיתי את עצמי שמנה, לא משנה כמה רזה הייתי וכמה הערות על שלדיות נאלצתי לספוג, בהנאה יש לציין ● כה ייחלתי לעצמי להיות רזה יותר, כדי שיפסיקו, שיפסיקו את ההתעללות הזו, שכבר לא עמדתי בה, היא האפירה את ימיי, החשיכה את חיי ● אבל אף אחד לא הבין, אף אחד לא שמע
|
|
אנורקסיה שלא הכרתם [צילום אילוסטרציה: פלאש 90]
|
|
|
|
|
אז, בבית הספר, הייתי נתונה תחת טרור, כן כך אני מכנה זאת. בדיעבד, אני לא מאמינה על עצמי איך נתתי לאופי החזק שלי להירמס בין כפות ידיי.
טרור שהתבצע על-ידי 3 נערים, שלא היו זרים, שהיו חברים טובים, 3 נערים ששתו וסחטו ממני כל טיפת אנרגיה שעוד נותרה, 3 נערים שבגללם נדדתי שנים בין מוות לחיים, 3 נערים שניפצו לרסיסים את הזכות שלי לחיות, שרמסו את נפשי, ליבו את הווייתי ובכך סיפקו את עצמם. חולני.
זה התחיל בהערה ועוד אחת, ועבר להשפלה, ועוד אחת, מעין ריטואל קבוע שתפס תאוצה והשתלט כדבר יומיומי שגרתי, עד אשר הסתיים לו עוד יום לימודים. הירידות לא איחרו להגיע, והרוע השתלט מכל עבר, מעין רוע בלתי מוסבר, שריסק וריסק עד שלא יכולתי עוד. לא הצלחתי לשאת את ההרגשה הדחויה והרשעית הזו מצד אלה, שהיו בעבר בצד שלי, והפכו בין לילה לאויבים מהסוג הרע ביותר. ולמרות כל זעקותיי ופניותיי לגורמים של למעלה, לא נעשה שום שינוי ואני בלית ברירה הרמתי ידיים.
אז התחלתי לקצץ במזון, פצחתי בדיאטה פשוטה והחלטה נחושה ש"מהיום מרזים", ביקשתי מאמא להכין לי את מרק הכרוב המפורסם, הידוע בכינוי: "דיאטת הכרוב", הקפדתי על התפריט הדל, הקפדתי על הכללים ועל כל מה שנדרש וראיתי שהירידה אומנם מתממשת אך היא איטית מדי (לטעמי), לא עברו יומיים והתחלתי להגביר את הקצב, שיניתי קצת דרכי פעולה ולאט לאט התקרבתי לדיאטה קיצונית, או במילים אחרות: ל"צום מתמשך", רזיתי והחמיאו לי, אף אחד לא העלה על דעתו שזוהי הפרעת אכילה... כולם היו בטוחים
שזוהי עוד דיאטה מוצלחת של נערה מתבגרת, הרוצה להיראות במיטבה: "ככה זה בגיל הזה", "כולן עושות את זה", "לא יזיק לך קצת ספורט ואכילה נכונה", המשפטים הללו, המשפטים האלו - עלו לי ביוקר, שכן חיי הוטלו על הכף, ונשקפה להם סכנה גדולה.
המשכתי באותה הדרך, אף אחד לא ידע, לא שיער, שאני צמה ימים על-גבי ימים. טקטיקות ההסתרה שלי נחלו הצלחה, מסתבר. בארוחות שישי ובחגים הייתי מקשקשת בצלחת ועושה עצמי אוכלת, בימי חול רגילים המשפט הידוע: "אכלתי כבר", "אכלתי בחוץ" או "אני לא רעבה". בנוסף הסתרתי את גופי בבגדים רחבים כך שהכל דפק כמו שעון. אך האמת המרה והכואבת היא שהמשפטים הללו היו רחוקים מהמציאות, הייתי ניזונה מדיאט קולה ומחפיסות מסטיקים (ללא סוכר כמובן), הגעתי למצב שכלל לא הרגשתי תחושת רעב, והתגאיתי בזאת!!!
תוך חודש וחצי-חודשיים, בבום, הפחתתי 25 קילו. כן זה נשמע קצת לא הגיוני, אך הירידה שלי הייתה פתאומית ומזעזעת, מיידית והרסנית מדי, שלפתע כולם מסביבי שמו לב, והזדעזעו. לא האמינו שזו אכן אני, נראיתי חלשה ושבורה, רזה ודקה. אך עדיין, למרות
הכל, התנוסס בראשי הדגל: "שמנה".
תמיד ראיתי את עצמי שמנה, לא משנה כמה רזה הייתי וכמה הערות על שלדיות נאלצתי לספוג, בהנאה יש לציין. כה ייחלתי לעצמי להיות רזה יותר, כדי שיפסיקו, שיפסיקו את ההתעללות הזו, שכבר לא עמדתי בה, היא האפירה את ימיי, החשיכה את חיי. אבל אף אחד לא הבין, אף אחד לא שמע. כולם אמרו שאני רגישה מדי, ושזה רק משחק של גיל הנעורים: "הם לא באמת מתכוונים לפגוע בך". קחי את זה בהומור...
אף אחד לא הצליח להבין מה הרגשתי, לא הצליח לחדור לתחושותיי, לסבל הנוראי שעברתי לאורך שנותיי בתיכון, שנות עינויים. אז החלטתי להמשיך בדרכי שלי והישלתי את הקילוגרמים, שכבר לא הפכו לעודפים. עד שכולם נרתעו, פתאום שמו לב אליי, הבחינו בגוף הרזה שניבט מולם, כבר לא היו הערות, לא היה מקום לירידות. ואני הבנתי שאם זו הדרך כדי להינצל מהטרור, אני אמשיך ואדבק בה עד הסוף. אך בעצם הייתה זו רק ההתחלה.
עדיין לא שיערתי בכלל שמדובר בסוג של הפרעת אכילה חמורה, ניהניתי מהרזון והוא הפך ליעדי המרכזי. ההחלטה על-כך שאני פוצחת בדיאטה כיסחה את משקלי וניפצה את נפשי. מכאן ואילך הדברים התדרדרו ויצאו מכלל שליטה, הימים חלפו והקילוגרמים
נשרו. מחמאות מכל עבר החלו להגיע, ואני הייתי המאושרת באדם!
הפכתי מרוטת עצבים, איבדתי חברים רבים, רגעים יפים, אך זה לא שינה לי כלום. במשך הזמן שאפתי עוד ועוד לרדת במשקל, ללא משקל מטרה נורמלי. התעסקתי באופן אובססיבי בקלוריות ובאוכל, דימוי הגוף שלי היה לקוי ובכל זאת התכחשתי לעובדה שאני חולה
בהפרעת אכילה.
לאט לאט התחלתי להסתגר בתוך חדרי עם עצמי, הבנתי שמשהו לא בסדר, אך לא ידעתי מה, הרגשתי שגופי בוגד בי, אך לא הבנתי מדוע. הפכתי חלשה, התהלכתי כמו רוח רפאים ברחוב, בבית הספר, המורים ריכלו, החברות ריחמו, הייתי צהובה כמו לימון ועיגולים שחורים הקיפו את עיניי, מדי פעם מעדתי, הייתי נתונה בערפל, שכרון חושים שכזה, לעיתים הייתי החלשה ביותר, בקושי יכולתי לפקוח עיניים ולקום מן המיטה, ולעיתים הייתי נתקפת בפרץ אנרגיה לא מוסבר והיו לי כוחות, שאף אחד לא הבין מאין הגיעו.
את כל הסממנים לקחתי בקלות דעת, והמשכתי בשלי. המחמאות הפכו להערות, וההערות הפכו לקריאות דאגה, אני חייכתי חיוך מטומטם והייתי מרוצה מעצמי כאילו המצאתי את הגלגל. אף אחד לא הצליח לפצח אותי, אף אחד לא הצליח לחדור ולהבין מה עובר עליי ומה קרה שבן רגע הפכתי אדם אחר.
|
|
ניתן לרכוש את הספר "בצלמה", בהוצאת אופיר, בסניפי סטימצקי ובצומת ספרים
|
|
|
|
מחברת הספר, חיה בצל המחלה מזה 8 שנים. הספר נכתב כדי להעביר מסר לבנות צעירות שחושקות לחטב את גופן
|
|
| תאריך:
|
04/09/2008
|
|
|
עודכן:
|
04/09/2008
|
|
שי בכר
|
|
|
מיליון וחצי ילדים חזרו ללימודים ומשרד החינוך משדר "עסקים כרגיל", ואף מעבר לכך. נראה שכבר הספקנו לשכוח שהשנה, כמו בכול שנה, רגע לפני ה-1 בספטמבר עסקנו בכל דבר מלבד החינוך. מרוב מאבקי השליטה וספינים תקשורתיים, שכחנו שיש דברים חשובים בהרבה שבהם עלינו להשקיע מאמצים.
|
|
|
|
|
מלחמת לבנון השנייה יצרה עידכון חשוב - שהיה ראוי להתרחש שנים קודם לכן - בתפיסת הביטחון של מדינת ישראל. הפגיעות הרצופות של חיזבאללה בריכוזי אוכלוסיה ישראלים בקיץ 2006 "הפילו את האסימון" בציבור הישראלי ובקרב מקבלי ההחלטות. עכשיו מבין כל אזרח וקברניט כי העורף הוא חזית פעילה לכל דבר, מקבילה, במידה רבה, בחשיבות משמעויותיה לחזית הצבאית.
|
|
|
|
|
קבלו ציטוט: "חרא עליהם, שישרפו. אני לא זונה שפותחת רגליים ומחכה שיבואו אליי ככה. יש לי תשלום על זה שאני פותח רגליים. אתה יודע, אני מומחה לחרדים האלה. אני אזיין את האימ-אימא שלהם" (תנ"צ ניסו שחם חושף את מקור עוצמתו המקצועי בפני נצ"מ רוני אוחנה, במצור על כפר מימון, 10.7.05).
|
|
|
|
|
ב-14.07.04 פורסם כי נכשל ניסיונו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לגשר בסכסוך בין בנק ישראל לממונה על השכר באוצר. הייתה זו הפעם הראשונה שהתעכבתי על פשרה של המילה המיוחדת "מ ת ו ו ה". יובל רכלבסקי הודיע על כישלונו של מזוז ביצירת מתווה להידברות משולשת וכך הוחזר הטיפול לבג"צ. ברור היה ש מ ת ו ו ה אין משמעותו טיוטא, או סקיצה. המתווה טומן בחובו נימת הוראתיוּת האמורה לחייב את ההולכים לאורו, משל הוארו חלקים מסוימים של מנהרת מבוכים שרק על פיהם יש לנוע, שאחרת ימצאו עצמם הלכודים הולכים במעגלים עד אין סוף.
|
|
|
|
|
לעבודה באתרי הבנייה יש כללים וחוקים שלא בהכרח ברורים וידועים לאדם הפשוט אשר בוחר לבנות את ביתו בבנייה עצמית. המאמר מציג את אחד הדברים החשובים שעל כל מי שבוחר לבנות או לשפץ את ביתו, לדעת, כדי לא להיות מעורב באישום פלילי כלשהו או להיות אחראי לתוצאות הרות אסון של תאונות המתרחשות באתרי בנייה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ארי בוסל
כמה נעים להגיע לניו-יורק לשהות בבתי מלון יוקרתיים, להתחכך עם המי ומי, כולם צעירים, וכולם יפים, וכולם נבונים וחכמים ועם מאות אלפי עוקבים
|
|
|
|
|
דן מרגלית
מה משקל ההפגנות? ההגדרה שניסחתי לעצמי היא זו: ההפגנות לא יפילו את נתניהו אך בלעדיהן נתניהו לא ייפול  הן אינן תנאי מספיק אך הן תנאי הכרחי
|
|
|
|
|
צבי גיל
קול ישראל היה בשעתו מוסד מכונן לתפארת, המסד והטפחות של השידור הארץ ישראלי בשפה העברית, בשפה הערבית לערביי כל האזור, ובשפות רבות בתפוצות
|
|
|
|
|
עמנואל בן-סבו
אל מול הייאוש הנורא, אל מול הררי העצב ותילי היגון, אל מול מעמקי האימה והחרדה ניעור באחת עם ישראל, ניעורה הגבורה היהודית, ניעורה רוח האמונה היהודית, השתלטה על הייאוש, ניערה מעליה את...
|
|
|
|
|
איתן קלינסקי
למרות האמירות היהירות שאנחנו נבעיר את לבנון נחסל את החיזבאללה והחמאס, אני חושש שלצה"ל אין תשובות הולמות למה שמכינות לנו אירן ובנות בריתה
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
