אני רוצה לפתוח עתה את אחד הנושאים הכואבים לי ביותר בעת האחרונה. אמש היה ניסיון פגיעה בפרופסור שטרנהל. אני רוצה להאמין שלא אנשי ימין עשו זאת. היו דברים מעולם. עדיין זכור לי 'העסק הביש' שבו הפעיל המודיעין הצבאי הישראלי חוליה מקומית של יהודים במצרים במטרה לחבל במתקנים מערביים במצרים כך שהפעולה תיראה כאילו נעשתה על-ידי מחתרת לאומנית מצרית, ובכך לפגוע ביחסים שבין מדינות המערב למצרים. יש להניח שהתרחשו דברים כאלה גם אצלנו בארץ כדי לשנות את התמונה הפוליטית. עידן התמימות עבר. בשל מטרות פוליטיות, אנשים מוכנים, לעתים, לחבל אפילו בעצמם על-מנת להעלות את קרנם בעיני הציבור.
בהנחה שעשו את הפיגוע הזה אנשי ימין קיצוני, אינני יכולה להבין את ההיגיון שעומד מאחורי זה. הרי לפי הסקרים מצב הימין טוב. דווקא מצב השמאל בארץ בכי רע. למה שמישהו ינסה לחבל בזה? מי המטומטם הזה?
אבל היום, בניגוד לעבר, אני יכולה להאמין שמעשים כאלה יכולים להתרחש גם בחוגים שלי - בימין.
ברצוני לחשוף לראשונה מדוע פרשתי מניהול האתר לכתיבה יוצרת
"ביכורים" (שבתוך אתר "כיפה") שהייתי בין מקימיו וניהלתי אותו במשך שלוש שנים וחצי.
מטרתי הייתה לפתוח אתר, שמעבר לטיפוח יצירה - יהיה בעל ערכים מוסריים גבוהים יותר. שכל אדם יתקבל בו בסבר פנים יפות. שערכה של יצירה יימדד בכלים אובייקטיביים מבלי להתחשב בדעותיו או במוצאו של הכותב. הטפתי השכם והערב לפלורליזם. בביכורים היה חופש מוחלט להביע כל דעה. את נשמתי נתתי לאתר הזה. כל יוצר זכה אצלי ליחס אישי. ראיתי שליחות בטיפוח יוצרים צעירים, ועשיתי זאת מכל הלב.
ואז חלה ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, ואני עשיתי את "טעות" חיי – איחלתי לו החלמה בעמוד הראשי של האתר. באותו רגע הפכתי לאויבת. חלק מהכותבים שלחו אלי מכתבים נזעמים, שלא כאן המקום לפרטם. חלקם דרשו ממני להוריד את ההודעה שלי לאלתר. קמה קבוצה שנטשה את האתר בעקבות הודעתי, והמפתיע ביותר – הקימו אתר מיוחד שבו ערכו עצומה כנגדי. הדרישה היחידה הייתה שאסיר את ברכת ההחלמה מהאתר כי הם אינם חפצים בהחלמתו של אריאל שרון. אני, כמובן, התבצרתי בעמדתי והקשיתי את לבי.
לראשונה קלטתי כמה השתנה חלק מהנוער שלנו. הייתי מזועזעת. לפתע הבנתי עד כמה מיואש הנוער הזה. עד כמה זועם הוא נעשה. עד כמה שונא הוא בחלקו.
עוולות גדולות נעשו לציבור שלי. הגירוש מגוש קטיף הוא פצע שלא יתרפא במהרה. אני בהחלט מבינה את הכעס ואת הכאב. אך תמיד האמנתי שהערכים ינצחו. שנתגבר על כל תסכול בזכות ערכינו.
לאחר הפעילות שננקטה נגדי, אני זוכרת שהרמתי טלפון לאחותי ואמרתי לה: "שירה, היום אני יכולה להאמין לכל סיפור". מאותו רגע גמלה בלבי ההחלטה לעזוב את האתר לאלתר. היום המצב ב"ביכורים" שונה (כך אני רוצה להאמין). הקיצונים עזבו ופתחו אתר משלהם שאינו נוסק כנראה, ואתר ביכורים עולה ופורח ומשגשג.
פרופסור שטרנהל כתב באחד ממאמריו: "אילו הייתה בפלשתינים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד התנחלויות ולא פוגעים בנשים ובילדים, ונמנעים מירי על גילה, על נחל עוז וכל שדרות, כן היו נמנעים מהנחת מטענים מצדו המערבי של הקו הירוק". במלים אחרות, שטרנהל תומך בפגיעה במתנחלים ובהנחת מטעני חבלה. ניתן להסיק מדבריו שאם חייל ייהרג ממטען חבלה שהונח בצד המזרחי של הקו הירוק, זה בסדר מבחינתו של שטרנהל. ועל כך, לדעתי, היה עליו להישפט ובוודאי לא לקבל את פרס ישראל.
דעותיו של שטרנהל לא מקובלות עלי. אבל בשום אופן, בשום אופן! אין להשתמש באלימות נגד איש. ואני מייחלת שמי שנטל את החוק לידיו ייתפס וימוצה עמו מלוא הדין.
ולסיום, לדעתי, אם מישהו חושב שבעקבות האירוע הזה ישתנה משהו במאזן הפוליטי בארץ – אז הוא טועה.
