הריסת החומה, שהפרידה בין שני חלקי ברלין, החזירה, אמנם, עטרה ליושנה לעיר ששימשה בעבר לא רק בירתה של גרמניה, אלא גם מרכזה התרבותי של אירופה כולה. ובכל זאת, חרף האיחוד, קשה להתעלם מהניגוד הקוטבי, הבולט לעין, בין מזרחה למערבה.
העובדה שהעיר הייתה חצויה במשך יותר מ-45 שנה, הותירה בה אין-ספור צלקות, פצעים דוממים שטרם הגלידו ומעל לכל טראומה נוראה, שאפילו היום קשה להתאושש ממנה. מי שמטייל ברחבי העיר עשוי להבחין, ללא כל קושי, תחת איזה משטר היו מצויים כל רחוב, שכונה, או איזור, שבהם הוא מבקר, ויחי ההבדל!
אומנם כבר עשרים שנה שאין חומה, אבל בתיה של ברלין המזרחית לשעבר עדיין אפורים ומוזנחים, כמו גם המדרכות והכבישים, שלא זכו לטיפול מונע תחת המכבש הקומוניסטי. עם זאת מנסה חלקה המזרחי של העיר, בעל המונומנטים ההסטוריים, להשתלב בכל כוחו ובמהירות בחלקה המערבי, שהיה מאז ומתמיד שוקק-חיים, הגם שחי בניתוק גמור מן השפע הזה. חרף מאמצי מזרח העיר לאמץ ולחקות את סגנון החיים של צידה המערבי, הוא עושה זאת, עדיין, ללא הצלחה יתרה.
אין ספק שעל אופיה ומהותה של ברלין משפיעה העובדה שחלק ניכר מתושביה כלל אינם גרמנים. עוד לפני איחודה הייתה ברלין המערבית עיר קוסמופוליטית ומוקד-משיכה למהגרים ולפועלים מכל קצווי העולם. כיום גדושה העיר המאוחדת בעובדים זרים, בעיקר טורקים ויוגוסלבים, שהתאזרחו בינתיים בעיר, נשאו נשים מקומיות, הולידו ילדים, ואיכלסו את השכונות הקרובות לחומה.
למבקר בשכונות אלה יקשה מאוד להתרשם שהוא אכן מצוי במדינה אירופאית, באשר ההווי ואורח החיים בהן דומים להפליא לאלה של עיר מזרחית. פתיחתם של גבולות-אירופה המזרחית רק הגבירה את גל המהגרים ממדינות אלה לברלין, וזו מוצפת כיום בפולנים ובצוענים, המקימים שווקים מאולתרים בקרנות הרחובות, כשהם מציעים למכירה כלי-בדולח, נקניקים וסיגריות. עם זאת, מי שמבקר כיום בברלין, עשוי להכירה כפי שהייתה בעבר, לפני מלחמת העולם השנייה, כעיר בעלת תרבות, יופי ואופי משלה, שופעת חיות וחיים מסביב לשעון, 24 שעות ביממה.
מזרח ומערב
מה שבולט לעין הוא אורח החיים הנפרד של שני חלקי העיר הענקית הזאת, הנובע משנים של פירוד, ניתוק, אורח-חיים, חינוך ושלטון שונים. ביסוד אורח החיים השונה הזה מונחים סמלי התרבות והפוליטיקה, ובהם כאלה שהשפיעו באורח טראגי על העולם כולו.
חלקה המערבי של ברלין הוא עיר מהממת, המעניקה תחושה של עיר בינלאומית אמיתית, דוגמת ניו-יורק, פריז או לונדון, עם ערב רב של לאומים שונים, ולא רק בעונת התיירות הבוערת. רחוב קודאם, למשל, נראה כתערובת של השדרה החמישית והטיימס-סקוור בניו-יורק, השאנז-אליזה בפריז ורחוב אבן-גבירול בתל אביב.
זמן הביקור בברלין לעולם לא יספיק כדי לקלוט את שפע אירועי התרבות והבידור שמציעה העיר: מוזיאונים אדירים ומרשימים באוספיהם, גלריות-אמנות עשירות, תיאטראות, תזמורות ובתי-אופרה. הדיסקוטקים והקברטים של ברלין מזכירים את המחזמר "קברט" של ברכט ואת הסרט שהופק על-פיו, ושמקום-התרחשותו היה, כמובן, בעיר עצמה. לא מעט מחיי הבידור התוססים של ברלין נזקפים לזכותו של שמעון עדן, הפלייבוי הישראלי האגדי, שהחיה לפני 50 שנה את חיי הלילה שלה.
למרות האיחוד, ובניגוד משווע, ממשיך חלקה המזרחי של ברלין להקרין שממון ואנמיה. התנועה בה דלילה, האורות קלושים, והעליבות זועקת מכל פינה. מאחר שהחלק המזרחי לא נהרס בהפצצות מלחמת העולם השנייה באותה מידה כמו החלק המערבי, משרים הרחובות שם אווירה של מסה רצינית ועמוקה.
למרות הניגוד למערב הפורח והצבעוני, אי אפשר להתעלם מן השינויים המתחוללים בחלק המזרחי של העיר. צעירי המזרח גילו ואימצו את הקפיטליזם והיוזמה החופשית והם מנסים להשתלט בה על כל חלקה טובה, מקימים גלריות קטנות למלאכת-יד, לאומנות ולמזכרות, כמו גם בוטיקים קטנים, עם שאריות צבעוניות והמון חולצות אופנתיות.
עבור התייר המצוי, החזרה לחלקה המערבי של ברלין היא כמו השיבה הביתה: אל אורות מוארים, אל תנועה שוקקת ברחובות, ואל המולה ושמחת-חיים של עיר שאינה יודעת הפסקה.
