ממגילת העצמאות להתיישבות בגליל

משל השמן והמים

השמן והמים כידוע לא מתערבבים. כשמרתיחים תערובת של מים ושמן, המים מתאדים קודם והשמן נשאר. הערבים מציגים במשל, את עצמם כשמן ואת היהודים כמים.

לשאלה מי השמן במשל היהודים או הערבים, עדיין אין תשובה סופית אבל מה שברור שמים ושמן לא מתערבבים.

מגילת העצמאות

מגילת העצמאות שיצאה לאור במאי 1948 כללה את הפסקה הבעייתית הבאה: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה."

הבעיה העקרונית התגלעה במשפט הרביעי והחמישי:

• אף אחד לא התכוון ברצינות להפוך את מדינת ישראל למדינה יהודית - ערבית. אף אחד לא התכוון לגייס ערבים לצבא, לא כי הם לא מוכשרים. אף אחד לא התכונן באמת לתת לערבים לעבוד בתעשיה הביטחונית או בטכנולוגיה העילית, לא בגלל שהם לא מוכשרים, זאת בניגוד גמור להצהרה: "שוויון זכויות חברתי ומדיני...גמור".

• המשפט החמישי גם הוא בעייתי ולא קיים באף ארץ אחרת בעולם: החינוך הערבי הובדל מהחינוך היהודי וכך נוצרו איים של תרבות ערבית, הלומדים בערבית, את התרבות הערבית על חשבון היהודים בארץ ובעולם שמימנו את הפרויקט הנקרא מדינת ישראל. בצרפת המלאה לעייפה במוסלמים הלומדים במערכת החינוך של המדינה רק בצרפתית ותוכנית לימודים אחידה. מי שרוצה ללמוד עברית או ערבית עושה זאת על חשבונו. כנ"ל בכול מדינה אחרת בעולם, פרת לישראל. לא ברור אם הסעיף הזה נבנה בכוונת מכוון אבל נראה שסעיף זה הוא האחראי העיקרי להפרדות היהודים מהערבים וקירובם לאחיהם - אויבינו מעבר לגבולות הקו הירוק. תהליך זה של חופש "לשון, חינוך ותרבות" גורם כיום לכך שערביי ישראל נתפסים כיום כגייס חמישי בקרב יותר ויותר יהודים.

"ייהוד הגליל"

בשנות השבעים הוקמו ישובים יהודיים בגליל תלת הכותרת "ייהוד הגליל". הישובים האלו היוו מלחמה מפורשת בערבים. כמו בתמונה הנראית כאן הוקמו אזורי תעשיה ובסיסים צבאיים בגבול ישובים ערביים כדי למנוע מהם אפשרות התרחבות.

בגליל התחתון, אזור ש"יוהד" ע"י אריק שרון, בממשלתו הראשונה של בגין, יושבו בעיקר יוצאי קיבוצים, בעלי אינדוקטרינציה סוציאליסטית, בעד "אחוות עמים". אכן האחווה עם העם הערבי באזור הייתה מושלמת. הערבים החלו להתפתח ובנו ליהודים את בתיהם. "אחוות העמים" הגיע לשיאים שלא נודעו עד כה במזרח התיכון הישן:הערבים החלו לנקות את ביתם של היהודים ולתקן את מכוניותיהם ולמכור להם חומוס, רק בגלל שכנות טובה.

עוד לפני פרעות 2000 החלו הערבים במסגרת עידודו של אורי דיוויס, תושב סכנין, שהתאסלם לאחרונה, ליצור פרובוקציות מכוונות כמו לבוא לישובים יהודים עם משפחותיהם ולשחק במגרשי המשחקים של הישובים היהודים, ולהביא לידי ביטוי את "החופש והדמוקרטיה".

תושבי משגב קיבלו עם הקמת גוש הישובים תרומה גדולה מיהודי יקר להקמת מרכז ספורט הכולל בריכה מחוממת. רבים מהתושבים הערבים המבוססים בכפרי וערי האזור עשו מינוי לבריכה בגליל, שהוא חלק ממדינה דמוקרטית(?). בארץ דמוקרטית אין כל בעיה. עם אנשים שבעד אחוות עמים אין כל בעיה. הבעיה היא עם הצבועים, במדברים בעד אחוות עמים אך לא רוצים לשמוע ערבית כל פעם שהם מגיעים לבריכה. הצבועים הגישו לאחרונה למנהל הבריכה מספר תלונות הקשורות לריבוי המנויים הערבים בבריכה. "שואבי מים וחוטבי עצים" בדמות מציל ערבי, אנשי אחזקה ערבים ושומרים ערבים זה בסדר אבל מנויים? בשום פנים ואופן לא!

עיריית סכנין החליטה על סדר עדיפויות אחר ובנתה מסגד ענק, אולי אפילו במימון סעודי, ולא בריכת שחייה, כך שהפתרון היחידי של התושבים הערבים בסביבה הוא מינוי במרכז הספורט של משגב, שנתרם ע"י יהודים למען יהודים, כמו שמסגדים נתרמים ע"י תורמים ערבים למען הגדלת הפנאטיות המוסלמית.

לאחרונה במסגרת יום קליטה בישובי משגב, הגיעו ערבים מהסביבה בליווי צלמי טלוויזיה למרכז הקליטה לישובי משגב וביקשו להתקבל. ובעזרת אורי דיוויס ואהרן ברק (בג"צ עדל כאהדן) אולי אף יצליחו להתקבל.

כיום כשעשרים אחוז מהאוכלוסיה בתחומי הקו הירוק הם מוסלמים, נשאלת השאלה הגדולה האם באנו לפה להקים מדינה יהודית או מדינה דמוקרטית. אם יהודית אז לא דמוקרטית ואם דמוקרטית אז לא יהודית. וזהו המבחן האמיתי. ופה כדאי להזכיר את המשפט הסיני העתיק: "טעות קטנה אחת גורמת לאלף שנות צער" במקום להכריז על כך שהמדינה "תקיים שוויון זכויות חברתי גמור לכל אזרחיה היהודים, הכריזו מקימי המדינה על כך שהמדינה "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; \ תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות... אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חודשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים."

החלטה זו שהייתה נגועה באותה מידה של צביעות כמו "אחוות העמים", גרמה לתסכול הולך ונבנה (וצודק) של ערבים, מצד אחד ולתדהמה של חסידי "אחוות העמים" מצד שני, על תגובת הערבים באוקטובר 2000. החלטה זו מובילה בהכרח למלחמת אזרחים של יהודים בערבים. מלחמת אזרחים לא צריכה תמיד להיות מלווה בשפיכות דמים כפי שנראה מיד.

כיבוש קליפורניה וכיבוש הגליל

בשנת 1845 הציע נשיא ארה"ב, ג'ימס פולק (נשמע יהודי?), לקנות מממשלת מכסיקו חלקים נרחבים מאזור קליפורניה בסכום של 25 מיליון דולר. מאחר שהמכסיקנים סרבו, פתחו האמריקנים במלחמה וכבשו את מה שידוע כיום כקליפורניה, יוטה, אריזונה, נבדה, ניו מכסיקו וויאומינג, והגיעו להסכמה על תשלום של כ-18 מיליון דולר - עסק טוב לא? כעבור כ-120 שנה החל הכיבוש המכסיקני הזוחל. מיליוני מכסיקנים החלו לעבור את הגבול ולהתיישב בארה"ב. כיום כ-160 שנה לאחר הכיבוש האמריקני, שבו מעל ל-10 מיליון מכסיקנים להתגורר במדינה המפותחת ביותר בעולם, שם בחלק מהמדינות הם כבר מהווים מיעוט בלתי מבוטל.

אחת הדרישות לתעסוקה כיום בחלק ממדינות בארה"ב, היא שליטה בשפה הספרדית. כבר כיום יש איים של בדלנות היספנית שמתבטאת בעיתונים ותחנות הטלוויזיה רק בספרדית, בחנויות שבהן מוכרים אוכל ספרדי וספרים ועיתונים בספרדית. באיים אלו גרים אנשים שמדיניות החוץ של ארה"ב לא מעניינת אותם ואנשים אלו הולכים והופכים רוב. כור ההיתוך של אירים ושבדים וגרמנים, אנגלים, פולנים ואיטלקים, הופך מכור היתוך למתקן הפרדה המפריד את האמריקנים מהמכסיקנים.

נראה שגם באירופה למרות האיחוד האירופי, גרמנים לא עוברים בהמוניהם לבלגיה והולנדים לא עוברים בהמוניהם לגרמניה, אבל פולנים, קרואטים וצ'כים עוברים בהמוניהם למדינות מערב אירופה.

גם בארצנו הקטנה הערבים מתחילים להבין שבנוסף למלחמה בנשק, ניתן להקדים בשלב שקט של כיבוש זוחל כמו המכסיקאנים בדרום ארה"ב. היהודים לא מוכנים לתגובה זו.

בכרמיאל כבר יש 500 משפחות מוסלמיות. ההחלטה על הקמת מסגד בכרמיאל היא כבר בידי הערבים. בכרמיאל כבר נוסעים עם טרקטורונים ביום כיפור מול בתי כנסת והמשטרה, שהוכתה קשות בוועדת אור, לא עושה דבר. בעכו נראה שהפתיל של היהודים קצת יותר קצר אך מחדלי המשטרה תקפים גם בעכו. התחושה של חיים בגלות והתעמרות הגויים ביהודים ללא כול פחד, חוזרת משלהי המאה שעברה.

על כל ערבי שנכנס לישוב יהודי, עוזבות כחמש משפחות יהודיות לכיוון מרכז הארץ, שם הסכנה לחיות ב"ארץ ערבית" קטנה יותר. בעשור האחרון, לפי ארנון סופר, עזבו יותר מ-50,000 תושבים את הגליל.

בגליל מתחילים להגיע לרגע האמת. תושבי גוש שגב, בעלי רקע שמאלני ברובו, מכירים בצורך של פתרון למצוקת הדיור של הערבים אך לא ביישוביהם. הם מודעים לכך שבכרמיאל, שלומי, מעלות ונהרייה יש זרימה של מאות רבות של משפחות ערביות. המצפים בגליל מגבילים את גודל הישוב במודע, כיוון שמעבר לגודל מסוים לא צריך וועדות קבלה וכול ערבי יוכל להיכנס.

לסיכום

1. כדאי לשפר עמדות (אידיאולוגיות) מול המלחמה החדשה המתרחשת, בינתיים ללא דם ללא אש וללא תמרות עשן.

2. כדאי לחשוב שנית על כל ההתייחסות לערביי ישראל במסגרת (או מחוצה לה) הציונות.